צבע החלב / נל ליישון

unnamed (10)כשהתחלתי לקרוא את "צבע החלב" זה נשמע לי כמו ״בית קטן בערבה״ – גירסת האימה.
מרי היא ילדה צולעת שחיה עם המשפחה שלה בחוה כפרית קטנה אי שם ב 1831.
יש לה שמלה אחת מלוכלכת.
היא אוכלת לחם וקצת גבינה.
היא עובדת בפרך מהזריחה ועד אחרי השקיעה.
היא ישנה עם ארבע אחיותיה באותה מיטה ולא יודעת מה זאת שמיכה.
אבא שלה מרביץ לה בכל הזדמנות ואמא שלה אף פעם לא מרוצה.
אבל בכל זאת היא מאושרת.
וכשפעם אחת האחיות שלה גונבות רגע אחד של שקט ושואלות אותה מה החלום שלה – היא חושבת וחושבת ולא מצליחה. אין לה חלום. אלו החיים שלה והיא מרוצה.
אבל את הספר שלה היא כותבת בגוף ראשון, אחרי שאבא שלה מוכר אותה לכומר המקומי, כדי שתעזור לו לטפל באשתו החולה.

“זה הספר שלי ואני כותבת אותו עם היד שלי. אני לא אוהבת לספר לכם את כל זה. יש דברים שאני לא רוצה להגיד. אבל אמרתי לעצמי שאני יספר לכם את כל מה שקרה. אמרתי שאני יספר הכל ובגלל זה אני חייבת לעשות את זה. אני לא מאוד גבוהה והשיער שלי בצבע החלב. השם שלי זה מרי ולמדתי איך לכתוב אותו: מ — ר — י. ככה כותבים אותו”.
מרי היא ילדה בורה וחסרת כל השכלה אבל פקחית וחדת לשון ואבחנה. והיא חייבת לספר לכם את הסיפור שלה. היא חייבת להעלות אותו על הכתב לפני שימוג ויעלם ביחד איתה. ואתם חייבים לקרוא אותו. אתם פשוט חייבים. גם אם הוא מוגש בשפה עילגת ומשובשת (וזה המקום למחיאות כפיים למתרגמת רותם עטר).

יותר מזה אני לא יכולה לספר לכם מבלי לפגום בעונג הצרוף של הקריאה שמהול כל הזמן בכאב חד שמפלח את הבטן.

אבל אתם חייבים לקרוא אותו. את הסיפור שלה. מבטיחה לכם שהוא ישאר אתכם הרבה אחרי שתסיימו אותו. מבטיחה.

להמשיך לקרוא

שרוכים / דומניקו סטרנונה

unnamed (2)אישה שבעלה עוזב אותה בשביל אישה אחרת מבקשת שיחזור אליה. שלא ינטוש אותה ואת שני הילדים שלהם. ״אם שכחת, אדוני הנכבד, תרשה לי להזכיר לך: אני עדיין אשתך.״ היא אומרת במשפט שפותח את הספר, אחר כך נקבל גם את הגירסה שלו למה שהיה.

ספרו הקטן של הסופר האיטלקי דומניקו סטרנונה, שאי אפשר לא למצוא בו הקבלה לספרה של אלנה פרנטה "ימי הנטישה", שואב אותך למציאות מדכאת של חיי נישואין כושלים שבהם שני אנשים לא מאושרים טובעים בשגרה המשעממת של חיי היום יום, אך בעוד הוא מנסה להמלט על נפשו ולחפש את הניצוץ בעיניים שהוא אפילו לא זוכר את קיומו, היא נאבקת לאחוז בו מהפחד.. שמה? ממה בעצם היא כל כך פוחדת? להשאר לבד? לפגוע בילדים? להמשיך לקרוא

ספר התשוקות / הוצאת תשע נשמות

unnamed (1)

עורן החלק קרן בשמש החמה. הים הכחול המה.
גופן התמתח משולשים משולשים. שדיים. ברכיים. ערווה.
הן ביקשו שאקריא להן סיפור מתוך ״ספר התשוקות״ שראו שאני קוראת בשקיקה.
הן עוררו בי תשוקה. כל אחת בדרכה.
הקראתי להן את ״בחורה של קיץ״. מאת ונינה קולג׳ובני.
הן שתו את מילותיי בצמא.

להמשיך לקרוא

ספר הבישול של לייזה פנלים

unnamed (3)סוף סוף הנחתי את ידי על הספר החדש של לייזה פאנלים שנקרא "יומן מטבח קטן של עקרת בית גדולה".

הוא הגיע בדיוק כשסיימתי להכין סיר של צ׳יקן מרסלה מהספר הראשון, שהוספתי לו קצת ברוקולי הפעם, כי בא לי וידעתי שאצל לייזה מותר לשחק עם האוכל.

לייזה (שהיא בעצם חגית) היא אמא לארבעה, כזאת שאני חולמת לפעמים קצת להיות. בבוקר היא הולכת לשוק וקונה ירקות ואז היא חותכת סלט צבעוני ומעמידה סיר באמת בעשר דקות, כי הכל אצלה קל ופשוט שאפילו אני לא מסתבכת, והילדים שלה באים בצהריים והם אפילו אוהבים לעזור לה ואז נפתחים הסירים והשולחן והלב מתרחב. להמשיך לקרוא

לפני ארבעים שנה / מריה ואן ריסלברגה

unnamed (35)"הוא היה תמצית החיים בעיני. זה הכל.

מלבדו, מילאו את חיי האהבה לבעלי וחיבה מלאת רוך לילדתי.

לא חשבתי עליו לעיתים קרובות אבל הוא שלט ברחשי ליבי העמוקים ביותר.

לא רציתי ממנו אלא שיהיה קיים״.

מריה ואן ריסלברגה כותבת על אהבה. להמשיך לקרוא