מזל קטן / קלאודיה פיניירו

unnamed (11)

קראתי את הספר הזה כמו שמזמן לא קראתי. 250 עמודים בהרבה פחות מ- 24 שעות. עם הפסקות רק כדי לעשות את הדברים שמוכרחים. וסיימתי בלי נשימה. בלי אויר.

אישה חוזרת מגלוּת מרצון בארצות–הברית לעיירת נעורייה שבארגנטינה, אל המקום שממנו ברחה לפני 20 שנה. אל המקום שפעם קראה לו בית. היא כבר לא אותה אישה. והבית כבר אף פעם לא יהיה בית.

האם אדם יכול להחזיר לעצמו את הזמן שאבד?

האם ניתן לתקן טעויות שנעשו או שאת הנעשה אין להשיב?

האם אפשר להתערב בגורל או שאפשר רק להשפיע על איך שאנחנו מגיבים לגורל שלנו?

מהי המשמעות האמיתית של אמהות?

האם יש דבר כזה חוסר מזל?

האם יש אנשים עם מזל? האם יש דבר כזה מזל? מזל קטן? מזל גדול?

המון המון שאלות פתוחות, ומעט מאוד פרטים שאפשר לתת על העלילה מבלי לעשות לה ספוילרים.

קלאודיה פיניירו מעזה לשאול את כל השאלות הללו, תוך כדי שהיא טווה עלילה מרתקת בעוצמתה, ברגישות, בדייקנות, תוך שהיא שוזרת ומתייחסת ליצירות ספרותיות אחרות בצורה ייחודית ושובת לב.

מה שבטוח הוא שהיה לי מזל גדול שקראתי את הספר הזה "מזל קטן".

ואולי זה לא מזל. אולי זה גורל.

ואתם אל תפספסו את המזל הקטן הזה. תקראו.

הנה הציטוט שבחרה פיניירו לצטט בתחילת הספר, שמקבל משנה תוקף כשהוא מופיע גם בתוך הטקסט עצמו. מלאכת מחשבת של ממש:

unnamed (6)

 

 

 

 

תגובה אחת בנושא “מזל קטן / קלאודיה פיניירו

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *