אנשים – תערוכת דיוקנאות מהאוסף של יגאל אהובי

זוהי התערוכה החמישית מתוך האוסף המדהים של יגאל אהובי, הכוללת ציורים, פסלים, מיצבים ועבודות וידיאו של אמנים ישראלים ובינלאומיים, אשר עוסקים בנושא הדיוקן האנושי. 

תרבות ה"סלפי" הביאה להצפה של צילומי דיוקנאות, ודימויים של אנשים, המתועדים מהחזה ומעלה, מחייכים, עושים פרצופים, ומתעדים את עצמם למוות. זמינותם של הדיוקנאות בימינו הופכת אותם לשטחיים, והייצור והצריכה הבלתי-נדלים של דיוקנאות גורמים לכך שלעיתים נדמה שאמנות הדיוקן כפי שנתפשה במשך דורות, כמאמץ של האמן הבודד ללכוד את הנפש והרוח של הדמות המתוארת, כמעט שנשכחה. להמשיך לקרוא

המקרה המוזר של הכלב לשעת לילה – הצגה חובה!

נתחיל מהסוף. המחזה ״המקרה המוזר של הכלב בדעת לילה״ המבוסס על ספרו של מארק האדון הוא מחזה מבריק.

נדב נייטס נושא אותו על כתפיו עם משחק מופלא ומרגש של כריסטופר, נער סופר אינטיליגנטי אך חסר רגשות עם תסמונת אספרגר שמנסה לפתור את חידת הרצח של הכלב של השכנה. אבל עלילת המתח היא הדבר הכי פחות חשוב בהצגה הזו. להמשיך לקרוא

עדות מקומית – התערוכה האזורית לצילומי עיתונות, מוזאון ארץ ישראל.

"עדות מקומית", התערוכה האזורית לצילומי עיתונות, מוצגת מידי שנה לצד התערוכה העולמית לצילומי עיתונות. התערוכה של 2015 עלתה בשבוע שעבר במוזיאון ארץ ישראל ברמת אביב. 

בתערוכה השנתית מוצגים מיטב צילומי העיתונות והתיעוד מישראל ומהרשות הפלסטינית, לצד צילומים מכל העולם היוצרים רטרוספקטיבה של אירועי השנה החולפת בכל תחומי החיים, כפי שהם משתקפים מבעד לעדשת המצלמה המקצוענית. להמשיך לקרוא

השיימינג ששינה את דעתי על הפסטיגל

כולם יודעים שאין כמעט הופעה/ הצגה/מופע שאני מפספסת. לא באגף המבוגרים ובטח לא באגף הילדים.

אבל איכשהוא הצלחתי לפספס את הפסטיגל. ובכל פעם שהנושא עלה ציינתי בגאוה, שלמרות שיש לי ילדים במגוון גילאים, ואחד שהוא כבר כמעט בן 17, מעולם לא הייתי בפסטיגל. וגם ילדיי. איכשהוא, הצליחו לפספס כמעט לחלוטין את המאורע הזה. בהחלט נס חנוכה שכזה. להמשיך לקרוא