“דמיינו אדם. זה יכול להיות כל אחד. אם הייתם יכולים לגעת בו רק פעם אחת, היכן הייתם נוגעים?”
זהו הנרטיב המוביל את יצירתו החדשה של רועי אסף ללהקת בת שבע “אדם” – ומתגלה כתהליך מהפנט וכמעט כירוגי שבו מפרק הכריאוגרף הצעיר אך הכה מוכשר את גוף האדם לסך חלקיו.
אסף חוקר את אברי הגוף, את עצם הנגיעה בהם, ואפילו את ה- DNA ממנו הם מורכבים. יצירה פיוטית שמצליחה להיות אפילו קומית לעיתים אבל בעיקר מרגשת.
החלק השני של המופע החדש של בת שבע מבוססת על יצירתו של אוהד נהרין מ- 1996 העונה לשם “יאג”. נהרין, שלא כדרכו, מספר כאן את סיפורה של משפחה. שלושה אחים, אמא, אבא, וסבא. שפעם, מאוד מאוד מאוד מאוד אהבה לרקוד.
אוהד נהרין תמיד מפתיע, מחדש, מרגש, ובטח כשהוא מספר סיפור, מתכתב עם זכרונות רחוקים, עם עבר שכבר לא קיים. למרות הקדרות שלה, גם היצירה הזו מצליחה לשזור רגעים קומיים מפתיעים, בעיקר עם הילדה אוהבת החמוצים, אבל העיקר כאן הוא הנחמה שבזכרון, כי הזכרונות הנרקדים מצליחים לעורר לחיים את כל הרגעים שחלפו ואינם עוד.
לאתר בת שבע:
https://batsheva.co.il/he/home
וכל הצילומים הם של גדי דגון כמובן
