ספרים

Category: ספרים

צבע החלב / נל ליישון

כשהתחלתי לקרוא את “צבע החלב” זה נשמע לי כמו ״בית קטן בערבה״ – גירסת האימה. מרי היא ילדה צולעת שחיה עם המשפחה שלה בחוה כפרית קטנה אי שם ב 1831. יש לה שמלה אחת מלוכלכת. היא אוכלת לחם וקצת גבינה.

אביב חדש – המלצות על ספרים חדשים

האביב חזר, ביבי נשאר אנחנו נוסעים לתאילנד ושוב אני מחפשת ספרים טובים. יש דברים שלא משתנים. מה שכן השתנה הוא שלפני הנסיעה הספקתי לפגוש את נעה מנהיים, העורכת הראשית של הוצאת כנרת זמורה ביתן דביר ואולי עוד כמה שמות שלא

שרוכים / דומניקו סטרנונה

אישה שבעלה עוזב אותה בשביל אישה אחרת מבקשת שיחזור אליה. שלא ינטוש אותה ואת שני הילדים שלהם. ״אם שכחת, אדוני הנכבד, תרשה לי להזכיר לך: אני עדיין אשתך.״ היא אומרת במשפט שפותח את הספר, אחר כך נקבל גם את הגירסה שלו למה

ספר התשוקות / הוצאת תשע נשמות

… עורן החלק קרן בשמש החמה. הים הכחול המה. גופן התמתח משולשים משולשים. שדיים. ברכיים. ערווה. הן ביקשו שאקריא להן סיפור מתוך ״ספר התשוקות״ שראו שאני קוראת בשקיקה. הן עוררו בי תשוקה. כל אחת בדרכה. הקראתי להן את ״בחורה של

ספר הבישול של לייזה פנלים

סוף סוף הנחתי את ידי על הספר החדש של לייזה פאנלים שנקרא “יומן מטבח קטן של עקרת בית גדולה”. הוא הגיע בדיוק כשסיימתי להכין סיר של צ׳יקן מרסלה מהספר הראשון, שהוספתי לו קצת ברוקולי הפעם, כי בא לי וידעתי שאצל

לפני ארבעים שנה / מריה ואן ריסלברגה

“הוא היה תמצית החיים בעיני. זה הכל. מלבדו, מילאו את חיי האהבה לבעלי וחיבה מלאת רוך לילדתי. לא חשבתי עליו לעיתים קרובות אבל הוא שלט ברחשי ליבי העמוקים ביותר. לא רציתי ממנו אלא שיהיה קיים״. מריה ואן ריסלברגה כותבת על

המכונה נעצרת / א”מ פוסטר

בסוף השבוע, אחרי הפסקה ארוכה מדי בקריאה, קראתי שלושה ספרים. אל תתלהבו. ספרים ממש קצרים. היה שילוב כזה של בוקר עמוס וצהריים של שקט ושמש במרפסת. אז עברתי אצל רותי מבסטסלרס, שיש לה חנות ספרים של פעם, כמו שאני אוהבת. עם

מרד המציאות – שטפן צוויג

הם נפגשו כשהוא היה עני והיא היתה עשירה. הוא היה צעיר והיא כבר לא צעירה. הוא היה פנוי והיא היתה נשואה. הם לא הרשו לעצמם לאהוב. לא נתנו לרגש לפרוץ את המסגרות. רק פעם אחת. כמעט. ואז הם נאלצו להפרד.

ספרים חדשים ומומלצים לתקופת החגים

בין אם אתם מחפשים מתנה לחג, אינטלקטואלית כזו, ובין אם אתם מחפשים ספר טוב להעביר איתו את יום כיפור, או אפילו אם לא בא לכם להיות נחמדים לאושפיזין בסוכה, ספר זה תמיד דרך מצויינת לפתוח את השנה החדשה. אז מתוך לא

הפרטים שהושמטו / תומס ה’ אוגדן

אני מתקשה לכתוב המלצה על הספר הכל כך עוצמתי הזה שתופס אותך בבטן מתחילת הקריאה ולא מרפה. טולסטוי פותח את ספרו “אנה קארנינה” במשפט הידוע “כל המשפחות המאושרות דומות זו לזו. אך המשפחות האומללות- אומללות כל אחת על פי דרכה”.

הטבח / הארי קרסינג

יום אחד מגיע לעיירה קוב איש מסתורי. הוא גבוה מאוד ורזה. מצויד בסכין מטבח ובספר מתכונים. הוא מתקבל לעבודה כטבח אצל אחת מהמשפחות העשירות בעיירה ועומד לשנות את חייה מהקצה אל הקצה. אף אחד לא מבין מה הוא רוצה, גם

סיפור כחול קטן

אני לא יודעת אם סיפרתי לכם שבשנה האחרונה אני מתנסה בעוד כל מיני צורות של כתיבה. ואפילו לומדת את זה בצורה מסודרת. פרוזה. שירה. תלמידה. אז הנה סיפור ממש קצר שכתבתי. מתאים להיום אז משתפת. אם בא לכם תכתבו לי

ספרים חדשים ומומלצים – פסח 2017

גם חג של התחדשות, גם חופשה ארוכה על חופים קסומים, אין ברירה – חייבים ספרים חדשים! אחרי שבדקתי והתייעצתי, אלה ההמלצות שלי. כמובן שאחזור אליכם עם דעה מנומקת אחרי הקריאה. חג שמח!

מאה ימים של אושר / פאוסטו בריצי

לפני כשבועיים נפטרה קרן נהרי אחרי מאבק קשה וממושך אבל גם מלא אופטימיות ושמחת חיים נדירה במחלת הסרטן הארורה. קרן היתה חברה של חברות שלי ולא הכרתי אותה ממש לעומק, אבל היא היתה בחורה אמיצה ויוצאת דופן בהתיחסותה לחיים. יום אחרי

הסיפור על האיש הבוער

כולם מיהרו לראות איך האיש עולה באש אבל היא עדיין לא מוכנה. שישרף האיש. היא אומרת לעצמה. עדיין לא הצליחה לשוות לעצמה את המראה הנכון לטקס השריפה. המחנה, שעד לפני רגע עוד היה מלא באנשים, בקולות, בקריאות לחיים צורמות, בהשקת

המסך הלבן עולה

המורה שלי לכתיבה, ענת עינהר, היא מורה ממש טובה אבל גם קצת הזויה. אולי בגלל זה היא יודעת להוציא ממני סיפורים קצת הזויים. כמו זה שיצא מתוך המשימה לכתוב סיפור על הזמנה אישית שקיבלנו ממנה.

מזל קטן / קלאודיה פיניירו

קראתי את הספר הזה כמו שמזמן לא קראתי. 250 עמודים בהרבה פחות מ- 24 שעות. עם הפסקות רק כדי לעשות את הדברים שמוכרחים. וסיימתי בלי נשימה. בלי אויר. אישה חוזרת מגלוּת מרצון בארצות–הברית לעיירת נעורייה שבארגנטינה, אל המקום שממנו ברחה לפני 20 שנה.

קלריסה / שטפן צוויג

שטפן צוויג הוא אחד הסופרים הכי אהובים עלי, ולכן כששמעתי שיצא ספר חדש שלו בעברית, בכלל לא היה אכפת לי שהוא מוגדר כטיוטה, או כפי שכתוב “טיוטת רומן מן העזבון”. דווקא מצבה הגולמי של היצירה והעובדה שאת סופה ניתן רק לדמיין, הופך את הספר הזה, השוזר את געגועיו למולדתו, את האכזבה שלו, פרטים ביוגרפיים מחייו ואת ההבחנות הפסיכולוגיות הדקות שלו, לסיפור קסום ועגום המאפשר התבוננות מאלפת על תהליך הכתיבה של סופר ענק. להמשיך לקרוא

האורחים / אופיר טושה גופלה

זה לא ספר טיסה. זה לא רומן. זה לא ספר להעביר איתו את הזמן. מדובר במסע אל עמקי התודעה. סיפור העלילה, בלי ספויילרים, מתאר תעוד אובססביבי של גיבור הספר אדם קור, את מאורעות חייו בחמש שנים שלאחר “שבוע המטמורפוזה” שבתחילתו כל אדם בעולם מצא בפתח ביתו זוג נעליים שהתאים לו בדיוק במידה וגם בטעם. מהרגע שבני האדם נכנסים לתוך הנעליים שלהם מתחילה קטסטרופה עולמית הלקוחה מספרי המדע הבדיוני שבמהלכה נכבשת תודעתם של אנשים על ידי תודעות של אנשים אחרים, אנשים חולמים חלומות של אנשים זרים, וחלקם פשוט נעלמים, כאילו בלעה אותם האדמה. אדם קור הוא חוקר פרטי המתעסק באופן אובססיבי בתיעוד החיים שלו בהווה ובעבר, בגלל שהזכרון שלו, כמו עצם הקיום, התערערו באופן טראומטי וקיימת סכנה מוחשית להעלמותם באופן סופי בכל רגע נתון. מהו האדם ללא זכרונותיו?” היא אולי השאלה המרכזית העולה מן הספר הזה, ובתור מי שמגדירה את עצמה כ”אוספת זכרונות” מתעדת אובססיבית לא יכולתי שלא להתחבר אליה. ספר הזוי במובן הטוב, לא קל, שמעביר אותך מסע של חיפוש אחרי הנעדרים הפנימיים שלך, וגורם לך לחשוב, הרבה אחרי שסיימת לקרוא אותו. וזוהי אולי ההגדרה הכי טובה שיש לספר טוב. להמשיך לקרוא

הנה זה בא – הספרים שחייבים לשנה החדשה

אחד הדברים שהכי מרגשים אותי לפני נסיעה, הוא להכין לעצמי את רשימת הספרים שאקח איתי לחופשה. אז כן, אני יודעת שהרשימה הזו ארוכה, אבל כך גם החופשה. וחוץ מזה יצאו המון ספרים חדשים לכבוד השנה החדשה. אז אספתי המלצות מאחרים, בחרתי ספרים חדשים של סופרים ישנים ואהובים, והרכבתי את הרשימה הבאה. הנה היא לפניכם. מבטיחה כמובן לעדכן אחרי הקריאה מה באמת שווה ומה פחות, ואיזה ספרים הם בגדר חובת קריאה! להמשיך לקרוא

הקורא ברכבת של 6:27 / זאן פול דידילורן

בעולם שבו הסלבריטאות הפכה לחזות הכל ולמטרה נעלה, סיפורו של הקורא ברכבת של 6:27 תפס אותי בבטן הרכה. בעולם שבו הכי חשוב להיות מוכר, שם דבר, לראות, להראות, להצטלם, להיות מדובר, האנשים השקופים הם הרבה יותר שקופים.

מנדל של הספרים – שטפן צוויג

באופן מקרי לגמרי, או שתמיד בעצם לא, שני הספרים שפתחתי איתם את החופשה מדברים על ספרים. הראשון, שהוא בעצם ספרון, הוא סיפורו של שטפן צוויג ״מנדל של הספרים״. אל שולחן פינתי קטן בקפה ״גלוק״ הווינאי בתחילת המאה העשרים ישב יום-יום מהגר יהודי

ספר הבישול החדש של רותם ליברזון – פשוט (ו)מדהים!

עזבו אתכן רגע מפמיניזם, בסוף בסוף כולנו רוצות להיות בשלניות על. קצת לפני או אחרי הרצון להיות כוסיות על, ובלי קשר להיותנו נשות קריירה, בנות זוג ואמהות לתפארת מדינת ישראל. כי בסוף בסוף כולנו יודעות שהדרך לאושר, גם בזוגיות, גם

חנות הספרים הקטנה בפריז / נינה גאורגה

בעיתוי מצמרר ממש הושק בתחילת השבוע הספר החדש ״חנות הספרים הקטנה בפריז״. אלי, שהוא תמיד עם היד על הדופק, שלח לי אותו במקום תמונה של מגדל אייפל בתוך סמל השלום שלא ממש מסמל שלום. עכשיו. אבל הספר נשמע מקסים ורומנטי

האיש שלא רצה להיות קטן / אילן הייטנר

אחרי 37 שנות רווקות סוערות, שמתוארות בפרוט בספרים רבי המכר ״חוכמת הבייגלה״ ואחרים, שבהן בעיקר שתה, עישן וזיין, וגם רץ לספר לחבר׳ה, הסופר אילן הייטנר חווה משבר כתיבה.

״הזמן שאבד לי״ / פאביו וולו

הייתי נותן את כל ימי המחר שלי עבור אתמול אחד.” שרה ג’ניס ג’ופלין, וכך מרגיש גם לורנצו, גיבור הספר ״הזמן שאבד לי״ של פאביו וולו. לורנצו הוא פרסומאי עשיר ומצליח שיודע הכל. רק לאהוב הוא לא יודע. ואולי הוא רק

רותם ליברזון מבשלת ספר בישול

את בלוג האוכל של רותם ליברזון כולם כבר מכירים. ועכשיו היא הולכת להפוך אותו לספר בישול ייחודי, שמשלב, בדיוק כמו בבלוג שלה, מתכונים שאי אפשר לעמוד בפניהם, תמונות אוכל עוצרות נשימה וגם סיפורים קטנים מהחיים שמאחורי הקלעים כלומר מאחורי המטבח.

מחפשת את האחד – ספרים חדשים ומבטיחים לקראת האביב

אביב הגיע, פסח בא, וגם החופשה, שלכבודה אני מתחדשת בספרים חדשים. אין המון דברים שמשמחים אותי כמו ספרים חדשים. הריח המיוחד שיש רק לספר חדש, הדפים הלבנים והעדיין נקיים, בלי עקבות של חול, או של שוקולד, או של דמעות, בלי

כנפיים שחורות למלאך שלי / אליוט צ’ייז

עם הספרים של זיקית יש לי מערכת יחסים מורכבת. היא התחילה נהדר עם “פרנסוס על גלגלים” ועם “האדון שנפל לים” אבל יצרה אצלי ציפיות גבוהות נורא גבוהות שהתרסקו בספרים האחרונים שפחות קלעו לדעתי. אבל ב”כנפיים שחורות למלאך שלי” הם ממריאים

טווס בחדר מדרגות / גלית דיסטל אטבריאן

“יש ארבעה סוגים של אנשים שאסור לסמוך עליהם בשום נסיבות: אנשים שיש להם זקן בלי שפם, אנשים שיש להם שפם בלי זקן, אנשים שפעם גרו בפתח תקווה והיום חיים באשרם בהודו ואנשים שמשנים את השם שלהם כך סתם באמצע החיים

ספרים מומלצים כמתנה לחג

עוד אחד מהאיחולים שלי לעצמי לשנה החדשה הוא לקרוא המון ספרים. רצוי טובים. הערה שקיבלתי לא מזמן מאחד מקוראי הבלוג הזה הסבה את תשומת ליבי לעובדה שאני ממליצה רק על ספרים וסופרים זרים וכמעט לא על ישראלים. אז האמת שלקחתי

סוס אחד נכנס לבר / דייויד גרוסמן

ספר חדש של דייויד גרוסמן על סוס אחד שנכנס לבר?? על הופעת סטנדאפ במרתף בנתניה? בלי מוות? בלי כאב שחודר לעצמות? כבר כשקראתי את ההקדמה של הספר הבנתי שזה לא ממש יכול להיות. שכושי לא משנה עורו ובטח לא דיוויד

ספרים חדשים ומומלצים לשבוע הספר

אז חוק הספרים לא מאפשר כבר לעשות הנחה על ספרים חדשים, ושבוע הספר נפתח השנה בקול ענות חלושה, ואף אחד לא באמת מבין מה יעלה בגורלן של הוצאות הספרים, וכולם מקטרים, ובצדק, אבל, הספרים עדיין נכתבים, ובארץ אני חושבת יש

מכתב פרידה מהחיים – גבריאל גרסיה מרקס

לפני יומיים הלך לעולמו הסופר הנערץ בגיל 87, מסיבוך של דלקת ריאות. בשנת 2009, עקב סרטן בבלוטות הלימפה שנראה היה שהחמיר, שלח מרקס לחבריו מכתב פרידה. מכתב פרידה מהחיים. כהרגלו כתב מצמרר ומקסים.

איך הורים רעים מייצרים ילדים טובים והאם הורות בכלל משפיעה

אם יש דבר אחד בטוח בעולם הזה, לפחות בכל הקשור בהורות, הוא שכל ההורים אוהבים את הילדים שלהם הכי בעולם, ושואפים להיות הורים טובים לילדיהם האהובים. לכן, הם יעשו ככל שיכולתם ויתאמצו הכי בעולם, כדי שלילדים שלהם יהיה טוב. וחם.

המחברת האדומה – פול אוסטר

ההמלצה הזו הולכת להיות יותר ארוכה מהספר עצמו.. פול אוסטר בקובץ סיפורים, שהם יותר אנקדוטות, שאסף מחייו ומחייהם של אחרים, שבכולם מככבים כרגיל אצל אוסטר יד המקרה, או הגורל, או איך שלא תרצו לקרוא לדבר הזה שגורם לצרופי מקרים מוזרים

הנערה מהדואר/ שטפן צוויג

נתחיל מהסוף: ספר חובה. נקודה. לא רק בגלל שהוא כתוב היטב, בשפה קולחת ועשירה ומלאת דימויים, לא רק בגלל הסופר שטפן צוויג שמיטיב כל כך לתאר את הדמויות ואת התהליכים הפסיכולוגיים שהן עוברות ככל שהסיפור מתקדם, וגם לא רק בגלל

ספרים חדשים ומבטיחים

השבוע נכנס לתוקפו חוק הספרים שאוסר על מכירת ספרים חדשים במבצע במשך שנה וחצי מיום הוצאתם. אחת התוצאות המיידיות של החוק הזה שעוד לא ברור אם אכן ייטיב עם הסופרים כפי שהתכוון, היתה שהוצאות הספרים הזדרזו להוציא המון ספרים חדשים

איך חיים עם אלצהיימר: חזיונות שווא – ברנלף

כולם כבר יודעים שאלצהיימר, ביחד עם הסרטן, הן שתי המחלות שאני הכי פוחדת מהם. כמי ששתי הסבתות שלה משני הצדדים, סבלו שנים ארוכות מאלצהיימר, אני בעצם רק יושבת ומחכה שזה יגיע. ולא רק הגנטיקה נושפת בעורפי אלא גם קידמה, הטכנולוגיה,

שתיים דובים – מאיר שלו

קטונתי מלהמליץ על ספר של מאיר שלו, ובטח מי עוד לא קרא, אבל אם בכל זאת פיספסתם, או כמוני הרגשתם שכבר מיציתם את הז’אנר, אל תרשו לעצמכם להחמיץ את העונג הצרוף הזה. הסיפור הוא סיפורם של כמה דורות במשפחה אחת

לאונרד כהן בן 79

קוראת את הביוגרפיה של האיש המוכשר הזה, שחגג השבוע 79, וכתב הרבה לפני שהיה זקן את השיר שאני הכי אוהבת: Well my friends are gone and my hair is grey I ache in the places where I used to play

שקרים של קיץ – ברנהארד שלינק

“שקרים שקטים, שקרים קטנים, בתוך ליבנו ישנים” שרה יהודית רביץ. כל כך נכון. מי לא משקר לפעמים. ולא רק שקרים קטנים. משקרים למורה ומשקרים לחברה. משקרים כדי לצאת בסדר וגם כי לא נעים, משקרים כי זו הדרך הקלה, אבל הכי הרבה,

פוסטים אחרונים

15 הדברים שחובה לראות בביאנלה בונציה

אומרים שכשמתבגרים, נורא חשוב לעשות דברים חדשים. זה מאמן את המוח. זה מחדש את התאים. בדרך חזרה מהביאנלה בונציה, חשבתי שבשלושה ימים האחרונים עשיתי המון דברים חדשים שלא עשיתי אף פעם.

רודוס – לא מה שחשבתם (וכן- אי שווה ביותר)

רודוס הוא האי הרביעי בגודלו ביוון, ואחד המתויירים ביותר. מי שחולם על חופשה קסומה באי קטן שאף אחד עוד לא גילה, ידלג בקלות על רודוס, שמצטייר כאי לא אותנטי ועמוס תיירים. אבל אם תפסחו על רודוס – אתם ממש טועים!

הכל זה מלמעלה — התערוכה

לא. לא חזרתי בתשובה. אבל מי שעוקב אחרי קצת, בטח כבר יודע שבשנתיים האחרונות אני מצלמת עם רחפן תחת הכותרת #הכלזהמלמעלה.

הילדה הכי קטנה שלי בת 12!

הילדה הכי קטנה שלי כבר בת 12. כשחשבתי מה לכתוב לך, מצאתי בלוג שכתבתי בתאריך ה-8 בינואר 2012, בדיוק לפני 7 שנים. הוא נקרא “הילדה הכי קטנה שלי כבר בת 5” הילדה הכי קטנה שלי כבר בת 5. וכששאלתי אותה מה