
רודוס – לא מה שחשבתם (וכן- אי שווה ביותר)
רודוס הוא האי הרביעי בגודלו ביוון, ואחד המתויירים ביותר. מי שחולם על חופשה קסומה באי קטן שאף אחד עוד לא גילה, ידלג בקלות על רודוס,
רודוס הוא האי הרביעי בגודלו ביוון, ואחד המתויירים ביותר. מי שחולם על חופשה קסומה באי קטן שאף אחד עוד לא גילה, ידלג בקלות על רודוס,
המון דברים קרו לנו בדרך להופעה של סטינג באתונה: טיילנו בעיר התוססת הזו ביום קיץ חם (בקרוב הבלוג “כל הדברים שחייבים לעשות באתונה”) עלינו למסעדה
הקהילה התל אביבית מיהרה להספיד את המידברן של 2018 עוד לפני שנפתח. אולי זה בגלל מזג האויר הקשה והרוח החזקה שהפחידו אפילו את המארגנים עצמם,
בסמיכות מדהימה לפורים מתקיימים בדרום אמריקה הקרנבלים הגדולים. את הקרנבל של ברזיל כולם מכירים, אבל על זה של קולומביה אפילו לא ידעתי. מסתבר שמדובר בקרנבל
כולם שואלים אותי למה דווקא קולומביה. כשנסענו בשנה שעברה, לא באמת היתה לי תשובה. נכון, חיפשנו ארץ שעוד לא ביקרנו בה, ויש המון כאלה, ונכון,
יודעים למה קוראים לפריז עיר האורות? לא. לא בגלל שהיא נוצצת, אלא בגלל שהיתה מבין הערים הראשונות בארופה שהתקינה פנסי רחוב בשדרותיה המרכזיות/ ולפני הכריסמס היא
חודש דצמבר בלונדון הוא החודש הכי חגיגי. הכי נוצץ. הכי מנצנץ. וגם הכי קר. אבל עם כל האורות מסביב למי אכפת. חודש ינואר בלונדון הוא הכי זול. וגם הכי
אחרי חמישה ימים במדבר המאובק חזרנו לציוויליזציה. ברנינגמן היא ללא ספק חוויה מדהימה. לא קלה בכלל אבל מאוד עוצמתית. כזו שמזיזה אותך כמו הרוח לכל מיני כיוונים. בימים האחרונים טיילנו ברחבי הארץ הקסומה והבלתי נתפסת הזאת. פידלנו שעות על האופניים. רקדנו לרגלי הרובוט עם הלב. נחנו בצל העץ המלבלב בעשרת אלפים עלים מנצנצים ובעיקר הבטנו סביבנו בהשתאות. כי לאן שאתה לא פונה, לאן שאתה לא מסתכל כאן, אתה רואה משהו שעוד לא ראית. משהו שגם לא חלמת שתראה. מאוד קשה לתאר את מה שהולך כאן. או בעצם מתגלגל כאן. אבל בכל זאת ניסיתי. והתמונות תמיד אומרות הרבה יותר. למרות שהן יותר מתארות את הוואו ופחות את הקושי, שהוא בהחלט חלק בלתי נפרד מהחוויה הבלתי נתפסת הזו. אז קבלו את המסע בתמונות לארץ הפלאות של האיש הבוער:
כשחושבים על איביזה חושבים על מסיבות. זה לפחות מה שאני חשבתי. הדיג’ייז הכי טובים בעולם, מסיבות קצף, אלכוהול שנשפך כמו מים, ואלפי צעירים יפים מרימים
הקיץ החלטנו לעלות צפונה. לא לגליל. לצפון יוון. רצינו להשאר בטריטוריה המוכרת. האוכל. הנופים. האנשים. אבל בכל זאת לגלות מקומות חדשים. אז נסענו לחלקדיקי, שהוא
קפלוניה הוא נכון לעכשיו (וזה כמובן יכול להשתנות בכל רגע) האי שאני הכי אוהבת ביוון. שילוב של מים צלולים צלולים בצבע טורקיז שמאחוריהם הרים ירוקים
דמיינו לעצמכם את החופשה הקרובה במיקונוס: ים, שמש, שקט, שלווה… אז זהו שלא. במיקונוס אין שקט וגם אין שלווה ולמעשה חופשה במיקונוס היא ההפך המושלם
הדבר הראשון שאתה פוגש כשאתה מגיע למידברן, לפני הפלאיה, ולפני המיצגים ולפני החברים זה את האבק. וסופת האבק שקידמה את פנינו כשרק נכנסנו עם האוטו בשערי הפלאיה הזכירה לי את מה שאולי רציתי לשכוח. כי המידברן הוא חוויה מופלאה שמיוצרת משילוב פלאי של יצירתיות מתפרצת, תחושת חופש מוחלטת המאפשרת לך לעשות מה שאתה רוצה ולהיות מי שאתה רוצה, בשילוב עם אמנות יוצאת דופן, מסיבות משובחות והמון חוויות משותפות עם אנשים שאתה נורא אוהב שחלק מהם מעולם לא פגשת, אה, וגם תנאי שטח קשים. את זה, כמו את כאבי הלידה, אתה נוטה לשכוח כשאתה מדמיין כמה כייף יהיה לך במידברן הבא.
יצאנו למסע. אמא פלוס בן 11 פלוס בן 8 מינוס אבא מינוס בת 3 ככה זה במשפחות המודרניות. כל אחד עושה מה שהוא רוצה. ובמקרה
קו סמוי הוא כבר מזמן לא האי הקטן והציורי שהיה פעם. אמנם יש בו חופים מהממים, חול לבן והמון עצי קוקוס, אבל אליהם מצטרפים המוני
הרחק מאור הזרקורים של מפת התיירות העולמית, אבל לא רחוק מהקרנבל של ברזיל, מתקיים באותה תקופה בקולומביה הקרנבל השני בגודלו בעולם! הקרנבל של ברנקייה (העיר הרביעית
בפעם האחרונה שנסעתי עם המתבגר ללונדון, הוא היה בן 5. והיום הוא בן 15. כנס שהוא נורא רצה להשתתף בו בלונדון היה התרוץ בשבילי לקיים
לונדון תמיד מחכה לי. לא משנה מתי אני מגיעה, באביב או בחורף, עם או בלי ילדים, העושר התרבותי של לונדון גורם לי אושר גדול. אז הנה
אז שוב חזרנו מתאילנד, שוב כולם שאלו איך היה, (מדהים) ואיך היה המזג אויר (מושלם) ואם לא היה נורא עצוב בגלל שהמלך מת (לא, אבל כן מאוד רגוע) ומה יש לנו לעשות שם בכלל (כלום) ואם לא משעמם לנו שם (לא) אבל כן היו לי כמה תובנות. וגם כמה תמונות, שלמרות שהן דומות, הן תמיד תמיד קצת שונות.
כן, גם אני הייתי במידברן. שזו הגירסא הישראלית לפסטיבל הברנינג מן שמתקיים במדבר נוואדה כבר 30 שנה. והמידברן הישראלי מתקיים בהתאמה בפעם השלישית בסוף המדבר
שוב חזרנו מתאילנד. שוב ניסיתי להסביר לעצמי את הקסם של המקום הזה שאנשים כל כך מתמכרים אליו, למרות שהוא לא המקום הכי יפה בעולם, וגם
אז נסענו ללונדון. אמא בת 40 והרבה וילדה בת קצת פחות מעשר. נסיעת אחד על אחד עם ילד אחד. כל פעם שאני עושה את זה
לא כולם מבינים את שגעון האינסטגרם, ולמה טוענים שהחליף את הפייסבוק, ולמה צריך לבזבז עליו עוד קצת זמן שאין לנו. אבל אני אוהבת. למרות שאני
המציאות לא להיט לאחרונה. שלא לומר נוראה. מפחידה. משתקת. אין ממש לאן לברוח. אולי בעצם כן. לזכרונות. וגם הבטחתי. אז חייבת לקיים. מסע מצולם לאיים
לקח לי קצת זמן לנחות. להתאפס. להפנים. לעכל. אולי אפילו קצת יותר מקצת. ולא שאפשר בכלל לסכם. אבל ניסיתי. עבורכם ועבור הנכדים. הרי הוא לפניכם:
אחרי חמישה ימים במדבר המאובק חזרנו לציביליזציה. ברנינגמן היא ללא ספק חוויה מדהימה. לא קלה בכלל אבל מאוד עוצמתית. כזו שמזיזה אותך כמו הרוח לכל
התערוכה של האמנית הידועה ניקי דה סנט פאל שראיתי השבוע בגרנד פאלה בפריז, הציפה בי מגוון רחב של רגשות, אבל בעיקר היממה אותי. מי שישבה לי
פריז מפוצצת בתערוכות מצויינות עכשיו, אז קבלו 5 מתוכן, אבל חובה:
אין כמו פריז. אין כמו פריז בסתיו. אין כמו פריז בסתיו של יום שמש מהמם. קבלו עשרה דברים קטנים שאפשר לעשות ביום אחד בפריז, ושיעשו
בשבוע היומולדת שלי אני תמיד עושה לי רשימות: רשימת הדברים שהשגתי השנה, רשימת השגים לשנה הבאה, רשימת הרופאים שצריך ללכת אליהם, רשימת הטיפולים שאישה בגילי
האמת, שלא ידעתי יותר מדי על האיים המלדיביים חוץ מזה שמדובר בקבוצת איים שנראים כמו גן עדן, שנורא קשה להגיע אליהם ושמי שלא צולל או
אין כמובן שום דבר סודי בלונדון, שניצחה, בשנים האחרונות את כל הערים הטוענות לכתר בירת התרבות של העולם. אבל בהחלט יש מקומות בלונדון שלא קל
אמנות רחוב מעולם לא היתה פופולרית יותר, אתה אומר לעצמך כשאתה מסתובב ברחובות שכונת שורדיטש (shoreditch) שבמזרח לונדון ומרגיש כמו בתוך מוזאון עצום מימדים תחת
זה לא פשוט להיות צעיר ואפנתי. יש כל כך הרבה דברים להתעדכן בהם. לדעת. לגלות. את כל זה גיליתי בביקור האחרון שלי בשכונת שורדיץ’ שבמזרח
שוב חזרנו מתאילנד, שוב כולם שאלו איך היה, (מדהים) ומה יש לנו לעשות שם בכלל (כלום) ואם לא משעמם לנו שם (לא) וכשחשבתי לעצמי למה
יושבת בתוך מפרץ יווני כחול עם כוס אוזו ביד אחת וספר בשניה, מודה למי שזה לא יהיה שאחראי לכל היופי הזה, ולבעלי שהביא אותי עד
אני רוצה לספר לכם על חוויה מדהימה שהיתה לי השבוע. נסעתי עם הבן המתבגר שלי לחופשת “זמן איכות” באמסטרדם. רציתי להראות לו קצת תרבות. רציתי
אז נסענו לאמסטרדם המתבגר ואני, לבלות קצת “זמן איכות” של אחד על אחת. אמסטרדם, מסתבר, היא לא רק עיר של קופי שופס לבעלי ת”ז שעברו
הקיץ עוד שניה כאן, וכולם נוסעים רחוק רחוק, או ממש ממש קרוב, ומחפשים איזה מקום להניח בו את הראש. לא משהו יוקרתי מדי, אבל גם
סוף שבוע קצר אך קולע ברומא שביליתי בזכות חברים מרגשים, הזכיר לי כמה העיר הזאת יפה, וכמה לא הערכתי אותה מספיק. אז קבלו את עשרת
אסנת, בעלת החושים החדים וכשרון הכתיבה המופלא, חזרה מהודו עם קצת תובנות על החיים אבל עם הרבה תובנות על הודו, ובעיקר על האנשים שמגיעים לשם
הקייץ מתקרב, ואיתו גם עונת הקונצרטים. של הרוק, כמובן. אז אם אתם מזדמנים לארופה בקייץ הקרוב, אל תשכחו לבדוק אם במקרה יש הופעה של הזמר/זמרת/להקה
כמו שכבר בטח שמתם לב, אנחנו מתים על חגיגות, בטח על חגיגות מלכותיות, אז כשחברים עדיין לא ממש קרובים הזמינו אותנו ליומולדת של המלכה, מיד
אף פעם לא הייתי באמת מכורה לסם הלבן. בצעירותי רציתי מאוד להשתייך לחבורת הג׳אנקים שהחבר שלי היה אחד מהם, המכורים הכבדים, אז מאוד השתדלתי. הזרקתי
חברתי היוגיסטית כ’ נסעה לפונה בכדי להפגש עם בי.קיי.אס איינגר, המאסטר של השיטה המזוהה עם שמו, אבל על הדרך ביקרה גם באשראם של אושו, מאסטר גורו
אומרים שכשמתבגרים, נורא חשוב לעשות דברים חדשים. זה מאמן את המוח. זה מחדש את התאים. בדרך חזרה מהביאנלה בונציה, חשבתי שבשלושה ימים האחרונים עשיתי המון
רודוס הוא האי הרביעי בגודלו ביוון, ואחד המתויירים ביותר. מי שחולם על חופשה קסומה באי קטן שאף אחד עוד לא גילה, ידלג בקלות על רודוס,
לא. לא חזרתי בתשובה. אבל מי שעוקב אחרי קצת, בטח כבר יודע שבשנתיים האחרונות אני מצלמת עם רחפן תחת הכותרת #הכלזהמלמעלה.
הילדה הכי קטנה שלי כבר בת 12. כשחשבתי מה לכתוב לך, מצאתי בלוג שכתבתי בתאריך ה-8 בינואר 2012, בדיוק לפני 7 שנים. הוא נקרא “הילדה הכי