שוב חזרנו מתאילנד.
שוב ניסיתי להסביר לעצמי את הקסם של המקום הזה
שאנשים כל כך מתמכרים אליו,
למרות שהוא לא המקום הכי יפה בעולם,
וגם לא המקום הכי רגוע בעולם.
אבל אולי מי שנתן לארץ הזו את שמה, Thai-Land – ארץ החופש
הצליח להגדיר את הקסם הזה בצורה הכי פשוטה.
חופש. לא חופשה.
אז בעקבות שיחה שהתקיימה תחת עצי הקוקוס, ובה סוכם שכולם כולם אוהבים את תאילנד, אבל לכל אחד יש את התאילנד שלו, הנה התאילנד שלי:
אומרים שכשמתבגרים, נורא חשוב לעשות דברים חדשים. זה מאמן את המוח. זה מחדש את התאים. בדרך חזרה מהביאנלה בונציה, חשבתי שבשלושה ימים האחרונים עשיתי המון
רודוס הוא האי הרביעי בגודלו ביוון, ואחד המתויירים ביותר. מי שחולם על חופשה קסומה באי קטן שאף אחד עוד לא גילה, ידלג בקלות על רודוס,
לא. לא חזרתי בתשובה. אבל מי שעוקב אחרי קצת, בטח כבר יודע שבשנתיים האחרונות אני מצלמת עם רחפן תחת הכותרת #הכלזהמלמעלה.
הילדה הכי קטנה שלי כבר בת 12. כשחשבתי מה לכתוב לך, מצאתי בלוג שכתבתי בתאריך ה-8 בינואר 2012, בדיוק לפני 7 שנים. הוא נקרא “הילדה הכי
סליחה, אפשר לבקש סליחה? כן בבקשה הגעת למקום הנכון אנחנו פתוחים כל יום בין תשע לשש ממי תרצי לבקש סליחה? סליחה, לא הבנתי “מהמקום”? “מחברו”?
