הסיפור על האיש הבוער

כולם מיהרו לראות איך האיש עולה באש אבל היא עדיין לא מוכנה. שישרף האיש. היא אומרת לעצמה. עדיין לא הצליחה לשוות לעצמה את המראה הנכון לטקס השריפה.

המחנה, שעד לפני רגע עוד היה מלא באנשים, בקולות, בקריאות לחיים צורמות, בהשקת פחיות בירה לא מאוד קרות, בצחקוקים של שיכורים, היה עכשיו רק מלא אבק.

אבק.

אבק על נעלי הפלדיום השחורות שלה שנראות עכשיו כל כך לבנות. אבק בתוך הגרביים ובין האצבעות של הרגלים. אבק שחודר דרך הנקבוביות של העור ומשווה לו מראה חיוור למרות שכל כך התאמצה להראות שזופה. אבק שצורב לה בעיניים. אבק שהיא יכולה להריח דרך הנחיריים. אבק שיש לו טעם של חול בשפתיים. אבק שהפך לחלק בלתי נפרד ממנה. ממי שהיא כאן. ממי שהיא רוצה להיות כאן. רק בלי האבק.
להמשיך לקרוא

המסך הלבן עולה

3854461236 (1)המורה שלי לכתיבה, ענת עינהר, היא מורה ממש טובה אבל גם קצת הזויה. אולי בגלל זה היא יודעת להוציא ממני סיפורים קצת הזויים. כמו זה שיצא מתוך המשימה לכתוב סיפור על הזמנה אישית שקיבלנו ממנה. להמשיך לקרוא