15 הדברים שחובה לראות בביאנלה בונציה
אומרים שכשמתבגרים, נורא חשוב לעשות דברים חדשים. זה מאמן את המוח. זה מחדש את התאים. בדרך חזרה מהביאנלה בונציה, חשבתי שבשלושה ימים האחרונים עשיתי המון
אומרים שכשמתבגרים, נורא חשוב לעשות דברים חדשים. זה מאמן את המוח. זה מחדש את התאים. בדרך חזרה מהביאנלה בונציה, חשבתי שבשלושה ימים האחרונים עשיתי המון
רודוס הוא האי הרביעי בגודלו ביוון, ואחד המתויירים ביותר. מי שחולם על חופשה קסומה באי קטן שאף אחד עוד לא גילה, ידלג בקלות על רודוס,
לא. לא חזרתי בתשובה. אבל מי שעוקב אחרי קצת, בטח כבר יודע שבשנתיים האחרונות אני מצלמת עם רחפן תחת הכותרת #הכלזהמלמעלה.
הילדה הכי קטנה שלי כבר בת 12. כשחשבתי מה לכתוב לך, מצאתי בלוג שכתבתי בתאריך ה-8 בינואר 2012, בדיוק לפני 7 שנים. הוא נקרא “הילדה הכי
סליחה, אפשר לבקש סליחה? כן בבקשה הגעת למקום הנכון אנחנו פתוחים כל יום בין תשע לשש ממי תרצי לבקש סליחה? סליחה, לא הבנתי “מהמקום”? “מחברו”?
כשהתחלתי לקרוא את “צבע החלב” זה נשמע לי כמו ״בית קטן בערבה״ – גירסת האימה. מרי היא ילדה צולעת שחיה עם המשפחה שלה בחוה כפרית
משנה לשנה זה נהיה יותר קשה – לבחור את הסרטים המומלצים בפסטיבל. יש כל כך הרבה! אבל כשחשבתי על זה, על כמה התחום של הסרטים
האביב חזר, ביבי נשאר אנחנו נוסעים לתאילנד ושוב אני מחפשת ספרים טובים. יש דברים שלא משתנים. מה שכן השתנה הוא שלפני הנסיעה הספקתי לפגוש את
״אחרי החגים״ מסמל את בוא הסתיו ואת בוא השגרה אבל גם את בואו של פסטיבל הפסנתר, שהשנה חוגג 20 שנה, ויתקיים ב 20-27 לאוקטובר באולמות
אישה שבעלה עוזב אותה בשביל אישה אחרת מבקשת שיחזור אליה. שלא ינטוש אותה ואת שני הילדים שלהם. ״אם שכחת, אדוני הנכבד, תרשה לי להזכיר לך: אני
״יונתן אגסי הציל את חיי״ הוא סרט דוקומנטרי של תומר היימן. אחד הבמאים הדוקומנטריים הכי מוערכים בארץ. בעיני הוא הסרט הכי טוב שלו. הוא גם
תארו לעצמכם שמכניסים את רקדני בת שבע לבית משוגעים. ואז שולחים אותם לאולימפיאדה. של משוגעים. או למשחק כדורגל. של משוגעים. מלמדים אותם לרקוד/להתעוות בסגנון הפינגווין
… עורן החלק קרן בשמש החמה. הים הכחול המה. גופן התמתח משולשים משולשים. שדיים. ברכיים. ערווה. הן ביקשו שאקריא להן סיפור מתוך ״ספר התשוקות״ שראו
המון דברים קרו לנו בדרך להופעה של סטינג באתונה: טיילנו בעיר התוססת הזו ביום קיץ חם (בקרוב הבלוג “כל הדברים שחייבים לעשות באתונה”) עלינו למסעדה
הקהילה התל אביבית מיהרה להספיד את המידברן של 2018 עוד לפני שנפתח. אולי זה בגלל מזג האויר הקשה והרוח החזקה שהפחידו אפילו את המארגנים עצמם,
כל שנה זה נהיה יותר קשה. להכין את רשימת הסרטים המומלצים לפסטיבל דוקאביב שחוגג השנה יומולדת עגול 20 שנה! ויפתח אוטוטו ב-17 למאי. מה שראיתי
גם יריד האמנות צבע טרי חוגג יומולדת עגול – 10 שנים, והוא משובח במיוחד השנה. היריד יפתח היום (יום ה’) וימשך עד יום ב’. השנה
יום הזכרון הראשון שיש לי בן חייל. אמנם רק בתחילת דרכו, אמנם לא “גיבור גדול”, אבל בכל זאת חייל. אתמול בטקס חשבתי עליו. עומד במגרש
בסמיכות מדהימה לפורים מתקיימים בדרום אמריקה הקרנבלים הגדולים. את הקרנבל של ברזיל כולם מכירים, אבל על זה של קולומביה אפילו לא ידעתי. מסתבר שמדובר בקרנבל
כולם שואלים אותי למה דווקא קולומביה. כשנסענו בשנה שעברה, לא באמת היתה לי תשובה. נכון, חיפשנו ארץ שעוד לא ביקרנו בה, ויש המון כאלה, ונכון,
יודעים למה קוראים לפריז עיר האורות? לא. לא בגלל שהיא נוצצת, אלא בגלל שהיתה מבין הערים הראשונות בארופה שהתקינה פנסי רחוב בשדרותיה המרכזיות/ ולפני הכריסמס היא
שוב הגיע חופש חנוכה, ושוב אנחנו מחפשים מה לעשות עם הילדים, גם אם הם כבר לא כאלה קטנים. אני ממליצה על יום כייף שמשלב תערוכה,
חודש דצמבר בלונדון הוא החודש הכי חגיגי. הכי נוצץ. הכי מנצנץ. וגם הכי קר. אבל עם כל האורות מסביב למי אכפת. חודש ינואר בלונדון הוא הכי זול. וגם הכי
אתמול בהלוויה של ספיר, כולם דיברו על כמה שהיתה יפה. וכמה שהיתה אצילית. וכמה שהיתה מלכה. מלכה אמיתית. ואני הקשבתי לרב לאו, שסיפר איך יום אחד,
אחד המנהגים בפסטיבל הברנינג מן, הוא להעניק מתנות. זה נקרא גיפטינג וזה כמובן לא חייב להיות מתנה מהסוג הקלישאתי. גם מים קרים ביום לוהט באמצע
אחרי חמישה ימים במדבר המאובק חזרנו לציוויליזציה. ברנינגמן היא ללא ספק חוויה מדהימה. לא קלה בכלל אבל מאוד עוצמתית. כזו שמזיזה אותך כמו הרוח לכל מיני כיוונים. בימים האחרונים טיילנו ברחבי הארץ הקסומה והבלתי נתפסת הזאת. פידלנו שעות על האופניים. רקדנו לרגלי הרובוט עם הלב. נחנו בצל העץ המלבלב בעשרת אלפים עלים מנצנצים ובעיקר הבטנו סביבנו בהשתאות. כי לאן שאתה לא פונה, לאן שאתה לא מסתכל כאן, אתה רואה משהו שעוד לא ראית. משהו שגם לא חלמת שתראה. מאוד קשה לתאר את מה שהולך כאן. או בעצם מתגלגל כאן. אבל בכל זאת ניסיתי. והתמונות תמיד אומרות הרבה יותר. למרות שהן יותר מתארות את הוואו ופחות את הקושי, שהוא בהחלט חלק בלתי נפרד מהחוויה הבלתי נתפסת הזו. אז קבלו את המסע בתמונות לארץ הפלאות של האיש הבוער:
קודם כל תשימו פול ווליום. עכשיו תלכו לראות את הסרט ״בייבי דרייבר״ של אדגר רייט. אבל רק בקולנוע או עם מערכת סאונד ממש טובה. כי
איך שוב עברה לה השנה, והסתיו כבר מתקרב, וגם פסטיבל הפסנתר – ארוע המוסיקה הישראלית שאני הכי הכי אוהבת שחוגג יומולדת 19. השנה הוא יתקיים מיום
כשחושבים על איביזה חושבים על מסיבות. זה לפחות מה שאני חשבתי. הדיג’ייז הכי טובים בעולם, מסיבות קצף, אלכוהול שנשפך כמו מים, ואלפי צעירים יפים מרימים
הקיץ החלטנו לעלות צפונה. לא לגליל. לצפון יוון. רצינו להשאר בטריטוריה המוכרת. האוכל. הנופים. האנשים. אבל בכל זאת לגלות מקומות חדשים. אז נסענו לחלקדיקי, שהוא
קפלוניה הוא נכון לעכשיו (וזה כמובן יכול להשתנות בכל רגע) האי שאני הכי אוהבת ביוון. שילוב של מים צלולים צלולים בצבע טורקיז שמאחוריהם הרים ירוקים
בין אם אתם מחפשים מתנה לחג, אינטלקטואלית כזו, ובין אם אתם מחפשים ספר טוב להעביר איתו את יום כיפור, או אפילו אם לא בא לכם
אני מתקשה לכתוב המלצה על הספר הכל כך עוצמתי הזה שתופס אותך בבטן מתחילת הקריאה ולא מרפה. טולסטוי פותח את ספרו “אנה קארנינה” במשפט הידוע
יום אחד מגיע לעיירה קוב איש מסתורי. הוא גבוה מאוד ורזה. מצויד בסכין מטבח ובספר מתכונים. הוא מתקבל לעבודה כטבח אצל אחת מהמשפחות העשירות בעיירה
הדבר הראשון שאתה פוגש כשאתה מגיע למידברן, לפני הפלאיה, ולפני המיצגים ולפני החברים זה את האבק. וסופת האבק שקידמה את פנינו כשרק נכנסנו עם האוטו בשערי הפלאיה הזכירה לי את מה שאולי רציתי לשכוח. כי המידברן הוא חוויה מופלאה שמיוצרת משילוב פלאי של יצירתיות מתפרצת, תחושת חופש מוחלטת המאפשרת לך לעשות מה שאתה רוצה ולהיות מי שאתה רוצה, בשילוב עם אמנות יוצאת דופן, מסיבות משובחות והמון חוויות משותפות עם אנשים שאתה נורא אוהב שחלק מהם מעולם לא פגשת, אה, וגם תנאי שטח קשים. את זה, כמו את כאבי הלידה, אתה נוטה לשכוח כשאתה מדמיין כמה כייף יהיה לך במידברן הבא.
אני לא יודעת אם סיפרתי לכם שבשנה האחרונה אני מתנסה בעוד כל מיני צורות של כתיבה. ואפילו לומדת את זה בצורה מסודרת. פרוזה. שירה. תלמידה.
אוטוטו הוא מתחיל. פסטיבל הסרטים הדוקומנטרי שנדמה לי שכבר אין צורך להציג. הפסטיבל יתקיים בסינמטק ת”א ובאתרים נוספים ברחבי העיר בין התאריכים 11-20.5. האתר החדש באויר
חופש פסח מתחיל היום וזו הזדמנות מצויינת לדון בשאלה איך נמלא את ימי החופשה. אז במקרה או שלא, יש עכשיו כמה תערוכות ממש מצויינות, כאלה
גם חג של התחדשות, גם חופשה ארוכה על חופים קסומים, אין ברירה – חייבים ספרים חדשים! אחרי שבדקתי והתייעצתי, אלה ההמלצות שלי. כמובן שאחזור אליכם
לפני כשבועיים נפטרה קרן נהרי אחרי מאבק קשה וממושך אבל גם מלא אופטימיות ושמחת חיים נדירה במחלת הסרטן הארורה. קרן היתה חברה של חברות שלי ולא
אני עדיין זוכרת את ההתרגשות שאחזה בי כשהייתי הולכת עם אמא שלי לפסטיבל שירי הילדים, שהיה, אם אני לא טועה, ההופעה האחת והיחידה שהייתי רואה
הרחק מאור הזרקורים של מפת התיירות העולמית, אבל לא רחוק מהקרנבל של ברזיל, מתקיים באותה תקופה בקולומביה הקרנבל השני בגודלו בעולם! הקרנבל של ברנקייה (העיר הרביעית
אם השם דן אריאלי נשמע לכם מוכר, אבל לא גורם לכם לזמזם שום שיר, אל תבהלו. הוא אמנם לא מוזיקאי או זמר, אבל דן אריאלי
פתאי הוא כבר מזמן לא מאכל תאילנדי. הוא נפוץ בכל העולם ויש לו שלל גרסאות וטעמים. לי כמובן יש את הגירסה שלי, זו שלמדתי במסעדה
כולם מיהרו לראות איך האיש עולה באש אבל היא עדיין לא מוכנה. שישרף האיש. היא אומרת לעצמה. עדיין לא הצליחה לשוות לעצמה את המראה הנכון
אומרים שכשמתבגרים, נורא חשוב לעשות דברים חדשים. זה מאמן את המוח. זה מחדש את התאים. בדרך חזרה מהביאנלה בונציה, חשבתי שבשלושה ימים האחרונים עשיתי המון
רודוס הוא האי הרביעי בגודלו ביוון, ואחד המתויירים ביותר. מי שחולם על חופשה קסומה באי קטן שאף אחד עוד לא גילה, ידלג בקלות על רודוס,
לא. לא חזרתי בתשובה. אבל מי שעוקב אחרי קצת, בטח כבר יודע שבשנתיים האחרונות אני מצלמת עם רחפן תחת הכותרת #הכלזהמלמעלה.
הילדה הכי קטנה שלי כבר בת 12. כשחשבתי מה לכתוב לך, מצאתי בלוג שכתבתי בתאריך ה-8 בינואר 2012, בדיוק לפני 7 שנים. הוא נקרא “הילדה הכי