בלוג

קטגוריה: בלוג

הכל זה מלמעלה — התערוכה

לא. לא חזרתי בתשובה. אבל מי שעוקב אחרי קצת, בטח כבר יודע שבשנתיים האחרונות אני מצלמת עם רחפן תחת הכותרת #הכלזהמלמעלה.

הילדה הכי קטנה שלי בת 12!

הילדה הכי קטנה שלי כבר בת 12. כשחשבתי מה לכתוב לך, מצאתי בלוג שכתבתי בתאריך ה-8 בינואר 2012, בדיוק לפני 7 שנים. הוא נקרא “הילדה הכי

סליחה

סליחה, אפשר לבקש סליחה? כן בבקשה הגעת למקום הנכון אנחנו פתוחים כל יום בין תשע לשש ממי תרצי לבקש סליחה? סליחה, לא הבנתי “מהמקום”? “מחברו”?

צבע החלב / נל ליישון

כשהתחלתי לקרוא את “צבע החלב” זה נשמע לי כמו ״בית קטן בערבה״ – גירסת האימה. מרי היא ילדה צולעת שחיה עם המשפחה שלה בחוה כפרית

שרוכים / דומניקו סטרנונה

אישה שבעלה עוזב אותה בשביל אישה אחרת מבקשת שיחזור אליה. שלא ינטוש אותה ואת שני הילדים שלהם. ״אם שכחת, אדוני הנכבד, תרשה לי להזכיר לך: אני

יונתן אגסי הציל את חיי

״יונתן אגסי הציל את חיי״ הוא סרט דוקומנטרי של תומר היימן. אחד הבמאים הדוקומנטריים הכי מוערכים בארץ. בעיני הוא הסרט הכי טוב שלו. הוא גם

להקת בת שבע – ניב מצהיב 3

תארו לעצמכם שמכניסים את רקדני בת שבע לבית משוגעים. ואז שולחים אותם לאולימפיאדה. של משוגעים. או למשחק כדורגל. של משוגעים. מלמדים אותם לרקוד/להתעוות בסגנון הפינגווין

ספר התשוקות / הוצאת תשע נשמות

… עורן החלק קרן בשמש החמה. הים הכחול המה. גופן התמתח משולשים משולשים. שדיים. ברכיים. ערווה. הן ביקשו שאקריא להן סיפור מתוך ״ספר התשוקות״ שראו

המלצות לדוקאביב 2018 – קשה לבחור!

כל שנה זה נהיה יותר קשה. להכין את רשימת הסרטים המומלצים לפסטיבל דוקאביב שחוגג השנה יומולדת עגול 20 שנה! ויפתח אוטוטו ב-17 למאי. מה שראיתי

החייל – סיפור ליום הזכרון

יום הזכרון הראשון שיש לי בן חייל. אמנם רק בתחילת דרכו, אמנם לא “גיבור גדול”, אבל בכל זאת חייל. אתמול בטקס חשבתי עליו. עומד במגרש

פריז בחורף – יפה ואמנותית

יודעים למה קוראים לפריז עיר האורות? לא. לא בגלל שהיא נוצצת, אלא בגלל שהיתה מבין הערים הראשונות בארופה שהתקינה פנסי רחוב בשדרותיה המרכזיות/ ולפני הכריסמס היא

ספיר קופמן פפושדו – אמא אדמה

אתמול בהלוויה של ספיר, כולם דיברו על כמה שהיתה יפה. וכמה שהיתה אצילית. וכמה שהיתה מלכה. מלכה אמיתית. ואני הקשבתי לרב לאו, שסיפר איך יום אחד,

אז איך היה בברנינג מן? וואו! קשה להסביר

אחרי חמישה ימים במדבר המאובק חזרנו לציוויליזציה. ברנינגמן היא ללא ספק חוויה מדהימה. לא קלה בכלל אבל מאוד עוצמתית. כזו שמזיזה אותך כמו הרוח לכל מיני כיוונים. בימים האחרונים טיילנו ברחבי הארץ הקסומה והבלתי נתפסת הזאת. פידלנו שעות על האופניים. רקדנו לרגלי הרובוט עם הלב. נחנו בצל העץ המלבלב בעשרת אלפים עלים מנצנצים ובעיקר הבטנו סביבנו בהשתאות. כי לאן שאתה לא פונה, לאן שאתה לא מסתכל כאן, אתה רואה משהו שעוד לא ראית. משהו שגם לא חלמת שתראה. מאוד קשה לתאר את מה שהולך כאן. או בעצם מתגלגל כאן. אבל בכל זאת ניסיתי. והתמונות תמיד אומרות הרבה יותר. למרות שהן יותר מתארות את הוואו ופחות את הקושי, שהוא בהחלט חלק בלתי נפרד מהחוויה הבלתי נתפסת הזו. אז קבלו את המסע בתמונות לארץ הפלאות של האיש הבוער:

קיץ לא חוקי בחלקדיקי – בלוג מצולם

הקיץ החלטנו לעלות צפונה. לא לגליל. לצפון יוון. רצינו להשאר בטריטוריה המוכרת. האוכל. הנופים. האנשים. אבל בכל זאת לגלות מקומות חדשים. אז נסענו לחלקדיקי, שהוא

קפלוניה – אי יווני להתאהב בו

  קפלוניה הוא נכון לעכשיו (וזה כמובן יכול להשתנות בכל רגע) האי שאני הכי אוהבת ביוון. שילוב של מים צלולים צלולים בצבע טורקיז שמאחוריהם הרים ירוקים

הפרטים שהושמטו / תומס ה’ אוגדן

אני מתקשה לכתוב המלצה על הספר הכל כך עוצמתי הזה שתופס אותך בבטן מתחילת הקריאה ולא מרפה. טולסטוי פותח את ספרו “אנה קארנינה” במשפט הידוע

הטבח / הארי קרסינג

יום אחד מגיע לעיירה קוב איש מסתורי. הוא גבוה מאוד ורזה. מצויד בסכין מטבח ובספר מתכונים. הוא מתקבל לעבודה כטבח אצל אחת מהמשפחות העשירות בעיירה

אז איך היה במידברן 2017 ? – חלום צלול

הדבר הראשון שאתה פוגש כשאתה מגיע למידברן, לפני הפלאיה, ולפני המיצגים ולפני החברים זה את האבק. וסופת האבק שקידמה את פנינו כשרק נכנסנו עם האוטו בשערי הפלאיה הזכירה לי את מה שאולי רציתי לשכוח. כי המידברן הוא חוויה מופלאה שמיוצרת משילוב פלאי של יצירתיות מתפרצת, תחושת חופש מוחלטת המאפשרת לך לעשות מה שאתה רוצה ולהיות מי שאתה רוצה, בשילוב עם אמנות יוצאת דופן, מסיבות משובחות והמון חוויות משותפות עם אנשים שאתה נורא אוהב שחלק מהם מעולם לא פגשת, אה, וגם תנאי שטח קשים. את זה, כמו את כאבי הלידה, אתה נוטה לשכוח כשאתה מדמיין כמה כייף יהיה לך במידברן הבא.

סיפור כחול קטן

אני לא יודעת אם סיפרתי לכם שבשנה האחרונה אני מתנסה בעוד כל מיני צורות של כתיבה. ואפילו לומדת את זה בצורה מסודרת. פרוזה. שירה. תלמידה.

דוקאביב 2017 – הסרטים שאסור לפספס

אוטוטו הוא מתחיל. פסטיבל הסרטים הדוקומנטרי שנדמה לי שכבר אין צורך להציג. הפסטיבל יתקיים בסינמטק ת”א ובאתרים נוספים ברחבי העיר בין התאריכים 11-20.5. האתר החדש באויר

ספרים חדשים ומומלצים – פסח 2017

גם חג של התחדשות, גם חופשה ארוכה על חופים קסומים, אין ברירה – חייבים ספרים חדשים! אחרי שבדקתי והתייעצתי, אלה ההמלצות שלי. כמובן שאחזור אליכם

מאה ימים של אושר / פאוסטו בריצי

לפני כשבועיים נפטרה קרן נהרי אחרי מאבק קשה וממושך אבל גם מלא אופטימיות ושמחת חיים נדירה במחלת הסרטן הארורה. קרן היתה חברה של חברות שלי ולא

מה למדתי מהקרנבל בקולומביה על פורים

הרחק מאור הזרקורים של מפת התיירות העולמית, אבל לא רחוק מהקרנבל של ברזיל, מתקיים באותה תקופה בקולומביה הקרנבל השני בגודלו בעולם! הקרנבל של ברנקייה (העיר הרביעית

פתאי – המתכון המקורי

פתאי הוא כבר מזמן לא מאכל תאילנדי. הוא נפוץ בכל העולם ויש לו שלל גרסאות וטעמים. לי כמובן יש את הגירסה שלי, זו שלמדתי במסעדה

הסיפור על האיש הבוער

כולם מיהרו לראות איך האיש עולה באש אבל היא עדיין לא מוכנה. שישרף האיש. היא אומרת לעצמה. עדיין לא הצליחה לשוות לעצמה את המראה הנכון

פוסטים אחרונים

הכל זה מלמעלה — התערוכה

לא. לא חזרתי בתשובה. אבל מי שעוקב אחרי קצת, בטח כבר יודע שבשנתיים האחרונות אני מצלמת עם רחפן תחת הכותרת #הכלזהמלמעלה.

הילדה הכי קטנה שלי בת 12!

הילדה הכי קטנה שלי כבר בת 12. כשחשבתי מה לכתוב לך, מצאתי בלוג שכתבתי בתאריך ה-8 בינואר 2012, בדיוק לפני 7 שנים. הוא נקרא “הילדה הכי