בלוג

הקהילה התל אביבית מיהרה להספיד את המידברן של 2018 עוד לפני שנפתח. אולי זה בגלל מזג האויר הקשה והרוח החזקה שהפחידו אפילו את המארגנים עצמם,

אחרי חמישה ימים במדבר המאובק חזרנו לציוויליזציה. ברנינגמן היא ללא ספק חוויה מדהימה. לא קלה בכלל אבל מאוד עוצמתית. כזו שמזיזה אותך כמו הרוח לכל מיני כיוונים. בימים האחרונים טיילנו ברחבי הארץ הקסומה והבלתי נתפסת הזאת. פידלנו שעות על האופניים. רקדנו לרגלי הרובוט עם הלב. נחנו בצל העץ המלבלב בעשרת אלפים עלים מנצנצים ובעיקר הבטנו סביבנו בהשתאות. כי לאן שאתה לא פונה, לאן שאתה לא מסתכל כאן, אתה רואה משהו שעוד לא ראית. משהו שגם לא חלמת שתראה. מאוד קשה לתאר את מה שהולך כאן. או בעצם מתגלגל כאן. אבל בכל זאת ניסיתי. והתמונות תמיד אומרות הרבה יותר. למרות שהן יותר מתארות את הוואו ופחות את הקושי, שהוא בהחלט חלק בלתי נפרד מהחוויה הבלתי נתפסת הזו. אז קבלו את המסע בתמונות לארץ הפלאות של האיש הבוער:

הדבר הראשון שאתה פוגש כשאתה מגיע למידברן, לפני הפלאיה, ולפני המיצגים ולפני החברים זה את האבק. וסופת האבק שקידמה את פנינו כשרק נכנסנו עם האוטו בשערי הפלאיה הזכירה לי את מה שאולי רציתי לשכוח. כי המידברן הוא חוויה מופלאה שמיוצרת משילוב פלאי של יצירתיות מתפרצת, תחושת חופש מוחלטת המאפשרת לך לעשות מה שאתה רוצה ולהיות מי שאתה רוצה, בשילוב עם אמנות יוצאת דופן, מסיבות משובחות והמון חוויות משותפות עם אנשים שאתה נורא אוהב שחלק מהם מעולם לא פגשת, אה, וגם תנאי שטח קשים. את זה, כמו את כאבי הלידה, אתה נוטה לשכוח כשאתה מדמיין כמה כייף יהיה לך במידברן הבא.