צבע החלב / נל ליישון

unnamed (10)כשהתחלתי לקרוא את “צבע החלב” זה נשמע לי כמו ״בית קטן בערבה״ – גירסת האימה.
מרי היא ילדה צולעת שחיה עם המשפחה שלה בחוה כפרית קטנה אי שם ב 1831.
יש לה שמלה אחת מלוכלכת.
היא אוכלת לחם וקצת גבינה.
היא עובדת בפרך מהזריחה ועד אחרי השקיעה.
היא ישנה עם ארבע אחיותיה באותה מיטה ולא יודעת מה זאת שמיכה.
אבא שלה מרביץ לה בכל הזדמנות ואמא שלה אף פעם לא מרוצה.
אבל בכל זאת היא מאושרת.
וכשפעם אחת האחיות שלה גונבות רגע אחד של שקט ושואלות אותה מה החלום שלה – היא חושבת וחושבת ולא מצליחה. אין לה חלום. אלו החיים שלה והיא מרוצה.
אבל את הספר שלה היא כותבת בגוף ראשון, אחרי שאבא שלה מוכר אותה לכומר המקומי, כדי שתעזור לו לטפל באשתו החולה.

“זה הספר שלי ואני כותבת אותו עם היד שלי. אני לא אוהבת לספר לכם את כל זה. יש דברים שאני לא רוצה להגיד. אבל אמרתי לעצמי שאני יספר לכם את כל מה שקרה. אמרתי שאני יספר הכל ובגלל זה אני חייבת לעשות את זה. אני לא מאוד גבוהה והשיער שלי בצבע החלב. השם שלי זה מרי ולמדתי איך לכתוב אותו: מ — ר — י. ככה כותבים אותו”.
מרי היא ילדה בורה וחסרת כל השכלה אבל פקחית וחדת לשון ואבחנה. והיא חייבת לספר לכם את הסיפור שלה. היא חייבת להעלות אותו על הכתב לפני שימוג ויעלם ביחד איתה. ואתם חייבים לקרוא אותו. אתם פשוט חייבים. גם אם הוא מוגש בשפה עילגת ומשובשת (וזה המקום למחיאות כפיים למתרגמת רותם עטר).

יותר מזה אני לא יכולה לספר לכם מבלי לפגום בעונג הצרוף של הקריאה שמהול כל הזמן בכאב חד שמפלח את הבטן.

אבל אתם חייבים לקרוא אותו. את הסיפור שלה. מבטיחה לכם שהוא ישאר אתכם הרבה אחרי שתסיימו אותו. מבטיחה.

שתפו:

Share on facebook
Facebook
Share on twitter
Twitter
Share on pinterest
Pinterest
Share on linkedin
LinkedIn

פוסטים אחרונים

15 הדברים שחובה לראות בביאנלה בונציה

אומרים שכשמתבגרים, נורא חשוב לעשות דברים חדשים. זה מאמן את המוח. זה מחדש את התאים. בדרך חזרה מהביאנלה בונציה, חשבתי שבשלושה ימים האחרונים עשיתי המון דברים חדשים שלא עשיתי אף פעם.

רודוס – לא מה שחשבתם (וכן- אי שווה ביותר)

רודוס הוא האי הרביעי בגודלו ביוון, ואחד המתויירים ביותר. מי שחולם על חופשה קסומה באי קטן שאף אחד עוד לא גילה, ידלג בקלות על רודוס, שמצטייר כאי לא אותנטי ועמוס תיירים. אבל אם תפסחו על רודוס – אתם ממש טועים!

הכל זה מלמעלה — התערוכה

לא. לא חזרתי בתשובה. אבל מי שעוקב אחרי קצת, בטח כבר יודע שבשנתיים האחרונות אני מצלמת עם רחפן תחת הכותרת #הכלזהמלמעלה.

הילדה הכי קטנה שלי בת 12!

הילדה הכי קטנה שלי כבר בת 12. כשחשבתי מה לכתוב לך, מצאתי בלוג שכתבתי בתאריך ה-8 בינואר 2012, בדיוק לפני 7 שנים. הוא נקרא “הילדה הכי קטנה שלי כבר בת 5” הילדה הכי קטנה שלי כבר בת 5. וכששאלתי אותה מה

סליחה

סליחה, אפשר לבקש סליחה? כן בבקשה הגעת למקום הנכון אנחנו פתוחים כל יום בין תשע לשש ממי תרצי לבקש סליחה? סליחה, לא הבנתי “מהמקום”? “מחברו”? אה נכון את צודקת “מחברו” כלומר מחבריי סליחות שבין האדם לחברו זה באשנב חמש אוף