פסטיבל דוקאביב 2019 – ההמלצות שלי

הבינלאומיים:

111581-1140x610אמי נעלמת

ברציני, דוגמנית העל והשחקנית האיטלקייה, הטריפה את דעתם של אמנים רבים – מריצ'רד אבדון ואנדי וורהול ועד סלבאדור דאלי. גם בנה ראה בה מוזה, וכשבגיל 76 היא מצהירה שהיא רוצה "להיעלם", הוא כמעט כופה עליה לאפשר לו לתעד את חייה.

הבמאי, בנימינו בארֶסֶה, שמאז ילדותו צילם את אמו ללא הפסקה, נאחז בכל בדל מידע ודימוי כדי שלא להיפרד, ואפילו שוקל ללהק שחקניות בדמותה. הוא מלווה את אמו כצל, בבית, כשהיא חוזרת לדגמן ובכיתה שבה היא מלמדת תיאוריה פמיניסטית ביקורתית. אישיותה המרתקת נחשפת בשיחות אישיות עמוקות, המלאות בהומור גם כשנדמה שהיא כועסת על הפלישה חסרת הגבולות לחייה.

עדשת המצלמה של לטיציה בטאליה היא ששפכה אור ראשון על מעשי הרצח האכזריים של המאפיה הסיציליאנית. צלמת העיתונות הראשונה והנועזת תיעדה את הקוזה נוסטרה בצילומי שחור-לבן וסיפרה לעולם את האמת על הערך האפסי של חיי האדם, רציחות פולחניות ושליטה מוחלטת בכלכלה ובחברה באמצעות איום מתמיד. בטאליה, עקרת בית שמאסה בדיכוי האישי בנישואיה, התגרשה ופנתה כמעט במקרה לצילום ("עד אז לא הייתי בן אדם"), המשיכה את המלחמה במאפיה גם בקריירה פוליטית, וניהלה אורח חיים לא שגרתי, שכלל בין השאר שורה של מאהבים צעירים. חייה ועבודתה שלובים בקטעים של סרטים קלאסיים, בסרט שנדמה לעתים כמו מותחן מצמרר, אף שהוא אמיתי לגמרי.
כשניל ארמסטרונג, באז אולדרין ומייקל קולינס רק החלו לחלום על נחיתה על הירח, נאס"א כבר הבריקה את עדשות המצלמות ונשפה אל תוך המיקרופון: 1,2,3… ניסיון. טיסתה ההיסטורית של אפולו 11, משלב התכנון ועד נחיתת האדם הראשון על הירח והחזרה לכדור הארץ, תועדו בעשרות אלפי שעות של צילומים והקלטות. החומרים המיוחדים הללו שכבו 50 שנה באפלולית הארכיונים, עד שהבמאי טוד דגלאס מילר שלף מתוכם את הרגעים והתמונות שלא הוצגו מעולם. מילר צירף לאלה את צילומיהם של האסטרונאוטים עצמם, שתיעדו את החוויה יוצאת הדופן ללא הפסקה. כל החומרים חודשו דיגיטלית ונערכו לרצף מפתיע ויפה להדהים.

נבל, מושחת, מאפיונר, רשע, התגלמות החלקים האפלים בחברה האמריקאית – כך מתארים מכריו, ואפילו בני משפחתו של רוי כהן, את עורך הדין שנעשה לימים למורו ורבו של דונלד טראמפ. טראמפ, שהקריאה הנואשת בכותרת מיוחסת לו, פגש את כהן כשזה כבר התפרסם כחבר צוות התביעה במשפט יוליוס ואתל רוזנברג וכעוזרו הצמוד של הסנטור מקארתי, שותפו לציד המכשפות ולהתנכלות לקומוניסטים והומוסקסואלים. שאלת מיניותו של כהן והאפשרות שרדף הומואים מתוך שנאה עצמית עולה לאורך הסרט, אך מחווירה על רקע סיפור חייו הדרמטי. הילד הכעור, הדחוי, הגאון, שאהב רק את אמא, רצה לעצב את הפוליטיקה האמריקאית. שנים אחרי מותו, מורשתו חיה ופועמת בבית הלבן.
זה יכול היה להיות סרט משפחתי שגרתי, שבו משפחה קטנה – הורים ושתי ילדות – מתעדים את המסע שלהם באירופה. אלא שכשהקולנוען האפגני חסאן פזילי, רעייתו (פטימה חוסייני, קולנוענית גם היא) ובנותיהם עזבו את ביתם, זה היה משום שהטאליבן איימו לרצוח אותו. המשפחה כולה נאלצה לגנוב גבולות, להסתתר, לעבור קילומטרים של מכשולים ברגל, לשחד מבריחים ולהימלט מחוטפים.
הסרט, שצולם בדרכים על ידי ארבעת בני המשפחה בשלושה טלפונים סלולריים, שזור רגעים אינטימיים יוצאי דופן מנקודת המבט של המבוגרים והילדות. שלוש שנות חיפוש המקלט מלאות, למרות הקושי, גם בשגרה משפחתית, רגעים מרחיבי לב, צחוק, משחקי ילדוּת ותקווה.
כשטרייסי אדוארדס, צעירה בריטית בעלת ניסיון מועט בלבד בשיט, הרכיבה ב-1989 צוות כל-נשי כדי להתחרות במרוץ הקשוח סביב העולם, המתחרים ראו בה לא יותר מקוריוז. אבל אדוארדס וחברותיה התכוונו לנצח. הן התגברו על אינספור קשיים בים – שלדבריה "מנסה להרוג אותך, ללא הפוגה" – על הסקסיזם ועל הזלזול, ובתום 167 יום הגיעו לקו הגמר, מלוות בתשואות המעריצים.
הבמאי אלכס הולמס משוחח עם השייטות המביטות שלושים שנה לאחור אל המסע פורץ הדרך ומעורר ההשראה. הראיונות איתן עטופים בצילומים עוצרי נשימה מן המרוץ, שצולמו בזמן אמת על הסיפון, במהלכן של סערות פרא, בעת שבנות הצוות ניסו והצליחו להילחם בגלים שניסו להטביען.
.
אמנות 
מההתחלה היה ברור שבסיפור האהבה הזה מסתתרת דרמה גדולה. הדמויות הראשיות: אדריכל נודע הנחשב גם לאמן בעל שיעור קומה, מיליונר, ארוסת המיליונר ואמנית קונספטואלית. וביניהם: שאלות עמוקות על זכויות יוצרים, יצירה, חשיפה לציבור ופרטיות. התוצאה? אמרנו: דרמה.
ג'יל מגיד, אמנית (ובמאית הסרט) התאהבה ביצירותיו של לואיס ברגאן, גדול אדריכלי מקסיקו. היא תכננה תערוכה מיצירותיו, אלא שלאחר מותו, ארכיונו חולק ואלפי מכתביו, שרטוטיו וצילומיו נרכשו על ידי תאגיד שווייצרי ולמעלה מעשרים שנה שאינם נגישים לציבור. מגיד, הנחושה להשיב את האוצרות הללו למקסיקו, משקיעה שנים בפענוח התעלומה. כשהיא מגלה שהפריטים המוסתרים היו בעצם מתנת אירוסין היא הוגה (ומבצעת) הצעה נועזת ומטלטלת ביותר.
.
איש לא יכול היה להתעלם מפולין קייל. היו לה דעות נחרצות, קהל מעריצים מסור וטור ב"ניו יורקר", שחרץ גורלות בעולם הקולנוע.
קייל האאוטסיידרית – בתם של מהגרים יהודים מפולין שגדלה בחוות תרנגולות, נשרה מהאוניברסיטה וגידלה בת כאם יחידנית – הפכה למבקרת הקולנוע החזקה, השנונה והמשפיעה ביותר בארה"ב במשך כשלושים שנה. היא הפכה סרטים נשכחים ללהיטים, ולסרטים ששנאה לא היה סיכוי (דייוויד לין, במאי "בתו של ריאן", פרש מעשייה ל-14 שנה אחרי ביקורת שלה). הסרט, המבוסס על קטעים נפלאים מסרטים שביקרה, עדויות של במאים ובהם טרנטינו, קופולה ואחרים, וסרטונים מחייה הבוהמיינים, מלווה בקטעי יומן של קייל, אותם מקריאה שרה ג'סיקה פרקר.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *