הילדה הכי קטנה שלי בת 12!

unnamed (1)הילדה הכי קטנה שלי כבר בת 12.

כשחשבתי מה לכתוב לך, מצאתי בלוג שכתבתי בתאריך ה-8 בינואר 2012, בדיוק לפני 7 שנים.

הוא נקרא "הילדה הכי קטנה שלי כבר בת 5"

הילדה הכי קטנה שלי כבר בת 5.

וכששאלתי אותה מה היא רוצה מתנה ליומולדת מאמא, ענתה, מבלי להתבלבל, כאילו חשבה על זה כבר המון זמן עם עצמה: חורים באזניים. "חורים באזניים?" זעקתי בחרדה, ונזכרתי איך הלכתי עם אמא שלי לעשות חורים באזניים בגיל 12 או 13 ואיך שיקשקתי כל הדרך למרות שנורא רציתי ואיך כמעט התחרטתי ובקיצור איך מתתי מפחד, והפספוסיתשלפני, רוצה חורים באזניים. ולא משנה כמה ניסיתי, להגיד שהיא עוד קטנה, ושזה קצת כואב, אולי אפילו הרבה, היא נשארה בשלה. בסוף אמרתי, ניקח אותה לחנות, ושם היא במילא תתחרט. נראה לכם? נכנסה נחושה. ידעה בדיוק איזה עגילים היא רוצה. התישבה. לא זזה. לא איי. לא רגע. לא אמא. לאדמעה. לא עברו 30 שניות ויש לי ילדה בת 5 עם חורים באזניים. ועם הרבה אומץ, ונחישות, שלא רואה בעיניים.

הטקסט הזה מוכיח שלכל אדם יש DNA שלא משתנה. ומי שהיית בגיל 5 הוא גם מי שאת היום. ואת מי שאת היום תקחי איתך גם הלאה לחיים הבוגרים. להמשיך לקרוא

מידברן 2018 – אולי מיינסטרים אבל עדיין חוויה מיוחדת במינה

unnamed (2)הקהילה התל אביבית מיהרה להספיד את המידברן של 2018 עוד לפני שנפתח. אולי זה בגלל מזג האויר הקשה והרוח החזקה שהפחידו אפילו את המארגנים עצמם, ואולי בגלל הקפיצה מ 8000 ל 12,0000 משתתפים השנה. מה שבטוח, כרטיסים למכירה התעופפו באויר כמו סופות החול בשבועות שלפני הפסטיבל ואוירת מוכרים בלבד העיבה על ההתרגשות שלפני הפתיחה.

להמשיך לקרוא

ספיר קופמן פפושדו – אמא אדמה

unnamed (2)אתמול בהלוויה של ספיר, כולם דיברו על כמה שהיתה יפה. וכמה שהיתה אצילית. וכמה שהיתה מלכה. מלכה אמיתית.
ואני הקשבתי לרב לאו, שסיפר איך יום אחד, כשעומר בנה הבכור היה בן שנה, ספיר החליטה לוותר על הקריירה הכל כך מצליחה שלה בעולם הדוגמנות ולהפוך לאמא במשרה מלאה.
״מה פתאום ויתרה על הקריירה״ הסביר הרב, היא פשוט בחרה בקריירה חדשה. הרבה פחות זוהרת אולי, הרבה יותר קשה וסזיפית, אבל גם הרבה יותר מתגמלת. אשת חייל מי ימצא. להמשיך לקרוא

ברכה לשנה החדשה – מכתב לעצמי בעוד 11 שנה

unnamed (8)אחד המנהגים בפסטיבל הברנינג מן, הוא להעניק מתנות. זה נקרא גיפטינג וזה כמובן לא חייב להיות מתנה מהסוג הקלישאתי. גם מים קרים ביום לוהט באמצע המדבר זו מתנה, גם יצירת אמנות שמקבלים ממנה השראה, וגם רעיון. כזה שמעורר אותך למחשבה.

ואחד הרעיונות שנתקלתי בהם השנה ומאוד מאוד אהבתי היה "שלח לעצמך בעתיד גלויה".

אחד המחנות הזמין את העוברים והשוות לכתוב לעצמם, או יותר נכון למי שיהיו בעתיד, גלויה, והם התחייבו לשלוח אותה עם בול והכל, מתישהוא בעתיד הרחוק. תודו שזה רעיון קטן אבל עמוק.

כמובן שמיד כתבתי גלויה לעצמי. אבל היה חם. והמקום על הגלויה היה נורא קטן. אז יצא לי מן "מה נשמע? מקווה שאין לך מלא מלא קמטים ושכולם בריאים". ולמרות שאומרים שאתה אמור לדעת לתמצת לעצמך את הדברים הכי חשובים (כן, אני יודעת שזה כנראה מה שעשיתי) החלטתי שכשאגיע הביתה אנסה את התרגיל הזה שוב. לא על גלויה. יותר מכתב. אפילו מייל. בטח יש שם איזה פונקציה שמאפשרת לך לשלוח את המייל למתישהוא בעתיד. להמשיך לקרוא

אז איך היה בברנינג מן? וואו! קשה להסביר

unnamed (39)אחרי חמישה ימים במדבר המאובק חזרנו לציביליזציה.

ברנינגמן היא ללא ספק חוויה מדהימה. לא קלה בכלל אבל מאוד עוצמתית. כזו שמזיזה אותך כמו הרוח לכל מיני כיוונים. להמשיך לקרוא