בשבוע היומולדת שלי אני תמיד עושה לי רשימות: רשימת הדברים שהשגתי השנה, רשימת השגים לשנה הבאה, רשימת הרופאים שצריך ללכת אליהם, רשימת הטיפולים שאישה בגילי כבר חייבת להכיר, רשימת הדברים שאני רוצה לעשות השנה, רשימת הדברים שכנראה כבר לא אעשה לעולם וכו’. הבנתם את הרעיון.
במסגרת הזו נתקלתי בספר: “places to visit before you die” שלמרות הכותרת הקצת מפחידה שלו, הוא ספר מהמם עם מקומות מרהיבים ברחבי העולם, שעל חלקם אפשר רק לחלום, אבל חלקם מסתבר, די קרובים לכאן.
אז החלטתי להכין את הרשימה של עצמי: places to go before i die.
בחלקם הקטן כבר הייתי אבל ממש אשמח לחזור שוב.
לגזור ולשמור.
פורטוגל
כל הזמן אני שומעת שמהמם שם. עכשיו כשראיתי את התמונות אני רואה שמהמם שם. מהמם שם.
פלמה דה מיורקה
שילוב עם כל מה שאני אוהבת באי עם כל מה שאני אוהבת בספרד.
נורווגיה
אף פעם לא חשבתי שהפסדתי משהו כשלא הייתי בסקנדינביה. עד שראיתי את הסרט “תאומות” ושיניתי את דעתי. חובה. גם נורווגיה וגם הסרט.
איביזה
הייתי באי המסיבות כשהייתי צעירה נורא וחשבתי שאני מבינה אבל לא הבנתי כלום. עכשיו אני כבר לא צעירה וחושבת שאני מבינה. אבל אולי עכשיו זה יצליח.
באלי
הכי בא לי על באלי. כבר שנים. אפשר להשיג לי דרכון זר?
סנט בארת’
בינתיים זה המקום הכי יפה שהייתי בו. והייתי..
ריו
השילוב הכי מוטרף ומדהים של עיר עם טבע, עוני עם עושר, שמחה עם עצב. מדהים.
מאצ’ו פיצ’ו
כמעט הייתי. אבל חייבת.
מרוקו
חייבת טיול שורשים למרוקו.
מלדיביים
להסתכל ולא להאמין שמישהו לא השתיל לך משקפי גוגל עם הרבה פילטרים. זה מה שאלוהים דמיין כשיצר את גן עדן.
ברנינג מן, מדבר נוואדה
אומרים שזו חוויה של פעם בחיים. אומרים שמשם חוזרים אחרים. חייבת את החוויה הזו!
איי יוון
כל האיים ביוון עושים לי את זה. אני לא בררנית. העיקר שיהיה שם סלט יווני ומים צלולים.
טוקיו
העיר הכי לא מובנת, הכי לא מוסברת, הכי מוזרה, כלומר שונה. אבל בטוב!
ירדן
כל כך קרוב. כל כך רחוק
בוגטה, קולומביה
אמרו לי שחייבת. ואני מאמינה למה שאומרים לי.
תאילנד
תאילנד זה הבית. והכי כייף להיות בבית.
איי פלאוון, פיליפינים
כי אומרים שזה כמו בתאילנד רק הרבה יותר יפה.
זהו עכשיו אפשר למות בשקט. אלא אם כן יש מקום שפספסתי.
