האיש שלא רצה להיות קטן / אילן הייטנר

אחרי 37 שנות רווקות סוערות, שמתוארות בפרוט בספרים רבי המכר ״חוכמת הבייגלה״ ואחרים, שבהן בעיקר שתה, עישן וזיין, וגם רץ לספר לחבר׳ה, הסופר אילן הייטנר חווה משבר כתיבה. להמשיך לקרוא

טווס בחדר מדרגות / גלית דיסטל אטבריאן

"יש ארבעה סוגים של אנשים שאסור לסמוך עליהם בשום נסיבות: אנשים שיש להם זקן בלי שפם, אנשים שיש להם שפם בלי זקן, אנשים שפעם גרו בפתח תקווה והיום חיים באשרם בהודו ואנשים שמשנים את השם שלהם כך סתם באמצע החיים ללא שום סיבה מוצדקת."

 "העניין הוא שאם קוראים לך איב אז מוטב מאוד ששם המשפחה שלך לא יהיה עמיזדה. 

בארץ את יכולה להיות איב רק אם את מנגנת בס באיזה הרכב ג'ז שמופיע בקריות ומחבבת קומיקס ולובשת חצאיות משובצות ונעלי פלדיום. רק אז את יכולה להיות איב. אמנם בלתי נסבלת, אבל בכל זאת איב. 

מה שאת לא יכולה, זה להיות ילדה שקוראים לה איב בדירת שני חדרים וחצי ברמת גן מעל פיצוחי שאול כשלהורים שלך קוראים לבנה ומיכאל עמיזדה" להמשיך לקרוא

שתיים דובים – מאיר שלו

קטונתי מלהמליץ על ספר של מאיר שלו, ובטח מי עוד לא קרא, אבל אם בכל זאת פיספסתם, או כמוני הרגשתם שכבר מיציתם את הז'אנר, אל תרשו לעצמכם להחמיץ את העונג הצרוף הזה.

הסיפור הוא סיפורם של כמה דורות במשפחה אחת שגרה במושבה שאין לה שם, השילוב של סיפורי התנך הוא קל מתמיד כי עכשיו רותה, המספרת, היא מורה לתנ"ך, והשפה, השפה, ממש שירה צרופה. להמשיך לקרוא

פייר – יורק קניוק

היום הבן שלי בן 11.5, קרא את הספר הטוב הראשון בחיים שלו. קרא וצחק. קרא והתרגש. קרא ובכה.

וזה לא שהוא לא קרא ספרים קודם לכן. אולי לא הרבה ואולי עם עזרה אבל קרא את "בון" ואת "יומנו של חנון" ואת "קפטן תחתונים" ובטח עוד כמה דומים, אבל ספר אמיתי הוא עוד לא קרא. לא יצא. להמשיך לקרוא

תופעת הערצה של סופרים. יש דבר כזה?

בימינו כולם מעריצים. מעריצים שחקני קולנוע או שחקני כדורגל. מעריצים כוכבי רוק או את כוכבי ערוץ הילדים. דוגמניות. דוגמגישות. סלבס. סלגס. לכולם מכנה משותף אחד: הם מפורסמים. יש להם במה, והם עולים עליה לעיתים קרובות או רחוקות, אור הזרקורים מופנה אליהם וגם כל העיניים.

אבל אני רציתי לדבר אתכם היום על הערצת סופרים. אין דבר כזה? צודקים. אף פעם לא פגשתי מישהו שמעריץ סופר. כותב שירים של 50 מילים כן, כותב טורים של 500 מילים גם כן, אבל סופר? שכותב ספר של מליון מילים בתהליך שלוקח בדר"כ כמה שנים ארוכות וסיזיפיות? זה עוד לא ראיתי.

כי לסופר אין במה לעמוד עליה, ואין לו זרקורים שמופנים אליו, אלא רק ספר שהקורא שלו מבלה איתו הרבה יותר שעות מהופעה של שעתיים, אז איפה הכפיים שלו? להמשיך לקרוא