ספרה הקודם של מיקי בן כנען “אם החיטה” היה ספר קסום, דמיוני, מלא תעוזה והומור, ליווה אותי זמן רב אחרי שסגרתי אותו. הספר החדש נראה מבטיח לא פחות ואף מקיים.
שוב עולם חצי מציאותי חצי דמיוני שבה מככבת חבורת זמר יוצאת דופן – ליאון, פֶּסְקָה, עֵמנואל והצלע הנשית, פוּטֶרְקוֹ (המכוּנָה פוּ) – שהתגבשה בבית אבות ירושלמי, כחמש-עשרה שנה לפני מותה המסתורי של פוטרקו באותו בית אבות עצמו, כפי שמסופר בתחילת הספר:
“בבוקרו של יום חורף בנובמבר 2009, מתגלות שתי קשישות ללא רוח חיים בבית אבות ירושלמי: האחת עטויה בתחפושת מהוהה של פיל, ואילו השנייה לבושה כמו בובה, בשמלה רכוסה בכפתורי זהב ונעלי לכה. למרות שסיבת המוות ברורה – חנק כתוצאה מתנור גז שֶכָּבה באישון לילה – אף אחד לא יכול להסביר מדוע שתי הנשים המתות נראות כאילו הרגע ברחו מהקרקס”.
מיקי בן כנען מפליאה לשלב בין מציאות ודמיון, בין עיקר וטפל, ומתארת סיטואציות הזויות כמציאות שגורה בעוד העולם האמיתי נתפס לעיתים כדמיוני לחלוטין.
להתרווח בכורסא, להוריד מחסומים ולתת לדמיון להשתולל..
