צ’אנג מאי עם ילדים – המסע לצפון
יצאנו למסע. אמא פלוס בן 11 פלוס בן 8 מינוס אבא מינוס בת 3 ככה זה במשפחות המודרניות. כל אחד עושה מה שהוא רוצה. ובמקרה
יצאנו למסע. אמא פלוס בן 11 פלוס בן 8 מינוס אבא מינוס בת 3 ככה זה במשפחות המודרניות. כל אחד עושה מה שהוא רוצה. ובמקרה
קו סמוי הוא כבר מזמן לא האי הקטן והציורי שהיה פעם. אמנם יש בו חופים מהממים, חול לבן והמון עצי קוקוס, אבל אליהם מצטרפים המוני
אז שוב חזרנו מתאילנד, שוב כולם שאלו איך היה, (מדהים) ואיך היה המזג אויר (מושלם) ואם לא היה נורא עצוב בגלל שהמלך מת (לא, אבל כן מאוד רגוע) ומה יש לנו לעשות שם בכלל (כלום) ואם לא משעמם לנו שם (לא) אבל כן היו לי כמה תובנות. וגם כמה תמונות, שלמרות שהן דומות, הן תמיד תמיד קצת שונות.
שוב חזרנו מתאילנד. שוב ניסיתי להסביר לעצמי את הקסם של המקום הזה שאנשים כל כך מתמכרים אליו, למרות שהוא לא המקום הכי יפה בעולם, וגם
שוב חזרנו מתאילנד, שוב כולם שאלו איך היה, (מדהים) ומה יש לנו לעשות שם בכלל (כלום) ואם לא משעמם לנו שם (לא) וכשחשבתי לעצמי למה
גם אוהבי תאילנד המושבעים, נחלקים לשני מחנות: המזרחי והמערבי. לא, לא מדובר בהשקפות פוליטיות, או במאבק עדתי, אלא דווקא בשאלה הנצחית: באיזה צד אתה מעדיף
הכל התחיל בגלל שר. לא רצה לבוא לתאילנד השנה. די, הוא אמר לי. כמה פעמים אפשר לנסוע לאותו מקום? נשבר לי. אפילו החוויות האלה שאת
כל כך הרבה פעמים שואלים אותי מה אתם עושים שם בחופש, שאין בו בכלל מה לעשות. מה אתם עושים שם כל כך הרבה זמן? אז
אומרים שתאילנד התקלקלה. אומרים שהאיים זה כבר לא מה שהיה פעם. כבר לא פיסת חוף זרועה עצי קוקוס ומים צבועים טורקיז. שהכל התמלא תיירים, בסטות,
לא להאמין שכבר נגמר. רק התחיל וכבר נגמר. שלושה שבועות או קצת יותר של חופשת פסח שעפה לנו בין האצבעות. ולא הספקנו כלום. כרגיל. אולי
(נכתב אי שם באפריל אבל מתאים גם לעכשיו, אז לכל הבתולות..) בתזמון לא מאוד מפתיע מסיבת הפולמון המסורתית בקופנגן מתרחשת יום אחרי ליל הסדר העברי.
כל כך הרבה פעמים שואלים אותי מה אתם עושים שם בחופש, שאין בו בכלל מה לעשות. מה אתם עושים שם כל כך הרבה זמן? אז
“שמחה רבה, שמחה רבה, אביב הגיע, פסח בא…” אצל רוב הישראלים, השורה הזו מתקשרת עם נקיונות הבית (מי יותר ומי הרבה פחות), רכישת בגדים חדשים
אומרים שכשמתבגרים, נורא חשוב לעשות דברים חדשים. זה מאמן את המוח. זה מחדש את התאים. בדרך חזרה מהביאנלה בונציה, חשבתי שבשלושה ימים האחרונים עשיתי המון
רודוס הוא האי הרביעי בגודלו ביוון, ואחד המתויירים ביותר. מי שחולם על חופשה קסומה באי קטן שאף אחד עוד לא גילה, ידלג בקלות על רודוס,
לא. לא חזרתי בתשובה. אבל מי שעוקב אחרי קצת, בטח כבר יודע שבשנתיים האחרונות אני מצלמת עם רחפן תחת הכותרת #הכלזהמלמעלה.
הילדה הכי קטנה שלי כבר בת 12. כשחשבתי מה לכתוב לך, מצאתי בלוג שכתבתי בתאריך ה-8 בינואר 2012, בדיוק לפני 7 שנים. הוא נקרא “הילדה הכי