אז איך היה בתאילנד – בלוג מצולם

IMG_8450אז שוב חזרנו מתאילנד,

שוב כולם שאלו איך היה, (מדהים)

ואיך היה המזג אויר (מושלם)

ואם לא היה נורא עצוב בגלל שהמלך מת (לא, אבל כן מאוד רגוע)

ומה יש לנו לעשות שם בכלל (כלום)

ואם לא משעמם לנו שם (לא)

וכשחשבתי לעצמי למה לא בעצם, הבנתי, שאף פעם לא נמאס לי מהמראות, מהצבעים, מהגוונים המשתנים של הטבע. ובעצם בכל מקום או בכל סיטואציה שבה אתה פנוי להרים את הראש ולהסתכל על השמיים, ועל המים, ועל איך הם משנים את צבעם מכחול עמוק, לטורקיז, לירוק, איך מצב הרוח שלך משפיע ומושפע ממה שאתה רואה, מאיך שאתה חווה.

ואיך בתוך הנוף הקסום הזה שהוא כאילו דומה, אבל תמיד תמיד הוא קצת שונה, גדלים הילדים שלי לנגד עיני, ומשתנים, והופכים לאנשים, עם מחשבות ועם דעות ועם חלומות שלפעמים רק שם הם מתגלים, ואיך לפעמים אני מצליחה להסתכל על הנופים המוכרים גם דרך נקודת המבט שלהם

ואיך תמיד אתה יותר פתוח שם להכיר אנשים חדשים, אבל לא סתם להכיר, אלא גם לראות אותם, ולשמוע אותם, קצת יותר מכרגיל,

ואיך החושים שם מתחדדים והעין מתפקסת ורואה יותר צבעים, והאוזן מתחדדת ושומעת יותר צלילים והלשון מתענגת וחווה יותר טעמים, ואיך הלב שם מתרחב, ונפתח כלפי חוץ וגם ואולי בעיקר כלפי פנים.

אז הנה התמונות, שלמרות שהן דומות, הן תמיד תמיד קצת שונות. להמשיך לקרוא

תאילנד היא בשבילי – בלוג מצולם

שוב חזרנו מתאילנד.

שוב ניסיתי להסביר לעצמי את הקסם של המקום הזה

שאנשים כל כך מתמכרים אליו,

למרות שהוא לא המקום הכי יפה בעולם,

וגם לא המקום הכי רגוע בעולם.

אבל אולי מי שנתן לארץ הזו את שמה, Thai-Land – ארץ החופש

הצליח להגדיר את הקסם הזה בצורה הכי פשוטה.

חופש. לא חופשה.

אז בעקבות שיחה שהתקיימה תחת עצי הקוקוס, ובה סוכם שכולם כולם אוהבים את תאילנד, אבל לכל אחד יש את התאילנד שלו, הנה התאילנד שלי: להמשיך לקרוא

קו סמוי עם ילדים – מעודכן

קו סמוי הוא כבר מזמן לא האי הקטן והציורי שהיה פעם.

אמנם יש בו חופים מהממים, חול לבן והמון עצי קוקוס,

אבל אליהם מצטרפים המוני תיירים, מלונות יוקרה שנבנו כדי לאכלס אותם, וכל המותגים האמריקאים כדוגמת מקדונלס וסטארבקס, שיגרמו להם להרגיש בבית.

אבל מבחינתנו קו סמוי זה עדיין הבית. היינו מעדיפים אותו בלי הסטארבקס והמקדונלדס, אבל כמו שקורה עם כל בית שאוהבים, עדיין זוכרים לו קסם נעורים, ונזכרים איך פעם היינו משחקים כדור עף עם נטשה, ביליארד בסולו, רוקדים עד אור הבוקר בגרין מנגו הישן, ואח"כ שותים על המרפסת עוד כוסית אחרונה של מייקון קולה לפני הזריחה.

כל זה היה לפני המון שנים, והיום עם הילדים, אנחנו מסתפקים בלשבת על המרפסת עם הכוסית, ג'וני החליף את המייקון, הדיאט קולה את הקולה, ואפילו המקדונלדס נהיה שימושי כשהילדים כבר לא יכולים לראות יותר נודלס. משום מה לנו זה אף פעם לא נמאס.

כל כך הרבה פעמים נשאלתי את השאלה: "אז מה כדאי: קו סמוי או קופנגן, ריילי או קו תאו"?? להמשיך לקרוא

תאילנד – בלוג מצולם

שוב חזרנו מתאילנד,

שוב כולם שאלו איך היה, (מדהים)

ומה יש לנו לעשות שם בכלל (כלום)

ואם לא משעמם לנו שם (לא)

וכשחשבתי לעצמי למה לא בעצם, הבנתי, שאף פעם לא נמאס לי מהמראות, מהצבעים, מהגוונים המשתנים של הטבע, ובעצם בכל מקום או בכל סיטואציה שבה אתה פנוי להרים את הראש ולהסתכל על השמיים, ועל המים, ועל איך הם משנים את צבעם מכחול עמוק, לטורקיז, לירוק, איך מצב הרוח שלך משפיע ומושפע ממה שאתה רואה, מאיך שאתה חווה.

אז הנה התמונות, שלמרות שהן דומות, הן תמיד תמיד קצת שונות. להמשיך לקרוא

עוד תמונות מגן העדן התאילנדי

גם אוהבי תאילנד המושבעים, נחלקים לשני מחנות: המזרחי והמערבי.

לא, לא מדובר בהשקפות פוליטיות, או במאבק עדתי, אלא דווקא בשאלה הנצחית: באיזה צד אתה מעדיף את הים שלך.

הכוונה כמובן היא למחנה המזרחי, המעדיף את האיים קו סמוי, קו פנגן וקו תאו, הפזורים להם מעבר לגדה המזרחית של ארץ החופש, ולמחנה המערבי, שנשבע שדווקא האיים פוקט, קו פיפי, וחצי האי קראבי המתנשאים להם במערב, קיבלו את כל הקסם והיופי. להמשיך לקרוא