שמעון פרס הגירסה לילדים או איך הופכים ממפסידן למנצח

348הי ילדים שלי,

לפני יומיים הלך לעולמו שמעון פרס. וממש ברגעים אלו הוא מובא למנוחות. אני יודעת שאתם יודעים מי הוא היה. לא כמו הזמר הזה שאהבתי דיוויד בואי, שחפרתי לכם עליו כשמת, ולא ממש ידעתם מי הוא היה.

שמעון פרס. באמת אמא, הוא היה נשיא המדינה וראש הממשלה. וגם נפטר בגיל 93, שזה גיל ממש סבבה למות, אז למה את שוב בוכה אמא?

ממתי כמה דמעות זה בכי?? מבטיחה מעט חפירות הפעם.

אני יודעת שאתם יודעים מי הוא היה. נשיא המדינה התשיעי (2007-2014) וראש ממשלה פעמיים, (ב- 1984 וב- 1995), ואולי אתם לא יודעים אז בואו רק נוודא שהתחיל את הקריירה הפוליטית שלו ב 1953, כשהיה בן 20! כמנכ"ל משרד הבטחון ואז קידם את הקמת הכור האטומי בדימונה, ב 1976 היה שר הבטחון בזמן מבצע אנטבה, ב 1992 היה שר החוץ בממשלת רבין והוביל להסכם אוסלו, וב 1994 קיבל ביחד עם רבין את פרס נובל לשלום.

מרשים נכון? אז זו בדיוק הנקודה שאני רוצה להתעכב עליה.

כי אתם מכירים אותו בעיקר משנות חייו האחרונות, מאז שהיה נשיא המדינה.

597211201000100490734no (1)וב- 10 השנים האחרונות הוא היה אחד האנשים והמנהיגים המוערכים לא רק במדינה אלא בעולם כולו. כולם אהבו אותו. את חוכמתו. את נועם הליכותיו. את פעלתנותו, את פעילותו הבלתי פוסקת למען השלום. כולם אהבו אותו. כל העם. וכל הפוליטיקאים. כן. גם אלה שלא הסכימו איתו. ומנהיגים מכל העולם, כולם רצו להפגש איתו, אפילו סלבס בינלאומיים כמו מדונה ובונו מ- u2, ושון פן ואילו ליאו מסי. וכמובן עוד אנשים רבים והרבה יותר חשובים שאתם בטח לא מכירים. אפילו על הכסא של משחקי הכס הוא ישב.

אבל מה שאתם אולי לא ממש יודעים הוא שעד שנבחר לנשיא המדינה ה-9 של ישראל, שמעון פרס היה שם נרדף ללוזר. למפסידן. אחד שמפסיד בכל המשחקים החשובים. בכל התחרויות. בכל המהלכים.

כמעט אף אחד לא אהב אותו. כולם צחקו עליו. אפילו זרקו עליו עגבניות פעם. הוא היה בדיחה מהלכת.

הכישלון הראשון שנקשר לשמו של פרס נרשם בשנת 1974, אז התמודד מול יצחק רבין על ראשות מפלגת העבודה – והפסיד. ב-1976 שוב התמודד מול רבין, ושוב הפסיד.

במהלך הקריירה שלו התמודד פרס על ראשות הממשלה 5 פעמים. 4 פעמים מתוכם הוא נכשל והפסיד את ראשות הממשלה ליריביו. 4 כשלונות מתוך 5 נסיונות.

הפעם הראשונה היא ב-1977, אז הפסיד ליו"ר הליכוד מנחם בגין והוביל את מפלגתו, לראשונה מאז קום המדינה, לספסלי האופוזיציה, במהלך שכונה – המהפך.

ב-1980 הוא מפסיד בבחירות לבגין, בהפרש של מנדט אחד.

ב 1984 הוא התמודד מול יצחק שמיר, אחד המנהיגים הכי לא כריזמתיים של מדינת ישראל והבחירות מסתיימות בתיקו. התוצאה היא ממשלת אחדות שבה מכהן פרס שנתיים כראש ממשלה ואח"כ שנתיים מכהן שמיר.

ב-1988 הוא הפסיד שוב את הבחירות לשמיר.

ב 1995 הוא קיבל את תפקיד ראש הממשלה אחרי שכיהן כממלא מקום של רבין שנרצח.

בבחירות 1996 הוא היה משוכנע שימשיך לשבת בכיסא ראש הממשלה, אך הפסיד לבנימין נתניהו על חודם של 30,000 קולות.

אני לא אשכח איך בליל הבחירות הלכנו לישון בתחושת אופוריה. היינו בטוחים שהפעם ינצח מחנה השלום, ושאנחנו (מי שתמך בפרס ובמפלגת העבודה) הולכים לנצח את הליכוד. סוף סוף יהיה לנו ראש ממשלה חכם וראוי. שמעון פרס יביא לנו את השלום. ואיך התעוררנו בבוקר ולא האמנו. ביבי ניצח. שמעון שוב הפסיד.

בשנת 2000 הוא התמודד על תפקיד נשיא המדינה והפסיד גם בהתמודדות הזו, ועוד למי – למשה קצב. משה קצב הנשיא שיושב עכשיו בכלא!

ובשנת 2005 אחרי ש(שוב) הפסיד במרוץ לראשון המפלגה, הפעם לעמיר פרץ, הודיע שהוא פורש מהחיים הפוליטיים.

אני מקווה שהבנתם לאן אני חותרת. אפילו פרס הבין.  ב 1977 בדיון בכנסת עם הסרת ההצעה למנות אותו לנשיא המפלגה עלה פרס לנאום ואמר: "אני שומע את חבריי אומרים 'פרס הוא לוזר'. אני הפסדתי?", שאל, וחבריו השיבו לו בקול תרועה אדירה: "כן".

נאום זה קיבע את תדמיתו של פרס כמפסידן הנצחי של הפוליטיקה הישראלית.

הוא אולי היה מפסידן, אבל הוא לא הפסיק לעשות. ולמרות הפסדיו הרבים הוא לא הלך הביתה, הוא לא שבר את הכלים, הוא המשיך לכהם כחבר כנסת וכשר בממשלות רבות. שר הבטחון, שר האוצר, שר החוץ, והמשיך לעשות ולתרום המון למען המדינה שכל כך אהב, ולקדם את השלום שכל כך האמין בו.

רק בשנת 2007, כשהיה בן 84! הוא נבחר לנשיא מדינת ישראל וזוכה להערכה ולאהבה שכל כך השתוקק אליה במהלך כל חייו.

מאז ועד מותו הוא המשיך לפעול בכל מרצו לקדם את השלום וקצר את פירות העבודה הקשה שעשה במהלך כל חייו כדי לנצל את ההערכה והקשרים שלו לקידום הנושאים שחשובים לו.

עוד נושא שמאוד אהב והקדיש לו המון זמן ומשאבים הוא פיתוח הדור הבא. כלומר אתם. הוא מאוד האמין בחינוך. הוא מאוד האמין בטכנולוגיה. במחקר. והכי הוא האמין בכם. הדור הצעיר.

אני כל כך שמחה, שעידו הגיע לכנס TEDX TLV האחרון ושמע את ההרצאה שלו שם. הוא תמיד אהב במה והיה מצחיק ומרתק כאחד. בכנס הזה הוא התיישב לשיחה עם יוסי ורדי שאמר לו: "לא משנה מה אני הולך לשאול, במילא אתה תגיד לנו מה שאתה רוצה". שמעון צחק, וכמובן אמר את הדברים שהיה חשוב לו להגיד באותו רגע.

למרות שהיו אנשים מכל הגילאים באולם, הוא בחר לדבר אל הצעירים.

"אל תפסיקו לחלום", הוא אמר לכם.

"תסתכלו עלי. הגיל שלך נמדד בכמות החלומות שלך לא במספר השנים שעברת"

"אנשים שאין להם פנטזיה לא עושים דברים פנטסטיים".

עדיף להחשב לא פופולרי מהסיבות הנכונות, מאשר להיות פופולרי מהסיבות הלא נכונות.

"פסימים ואופטימים מסיימים את החיים באותו אופן, אז למה לא להיות אופטימים?"

"תחלמו יותר. תזכרו פחות. אין מה להתעסק בעבר. העבר כבר עבר. אבל העתיד. בעתיד אפשר להגשים את החלומות".

"הדבר היחיד שאני מצטער עליו הוא שלא חלמתי מספיק בגדול. אל תחלמו בקטן. תחלמו בענק. ואז תשיגו יותר".

שמעון פרס היה באמת אחד המנהיגים החכמים והנעימים והמרתקים שהיו לנו כאן. בשנותיו האחרונות כולם העריצו אותו. את חוכמתו. את חריצותו ואת פעילותו הרבה שהיתה מפתיעה לאיש בגילו.

אני רק רציתי שתדעו שאת רוב חייו הוא חי בתחושת הפסד. בתחושת החמצה. שהוא חווה המון קושי. שהכי לא היה מאלה שהכל בא להם בקלות.

אז בפעם הבאה שאתם חווים קושי, או מפסידים במשהו, או לא מצליחים להשיג תפקיד שממש רציתם, שאתם ממש מרגישים שאתם ראויים לו, או לא מצליחים לעשות משהו שחשוב לכם, אני רוצה שתחשבו על שמעון פרס, ותנסו שוב. ושוב.

אל תפסיקו לרגע להאמין בעצמכם ולעולם אל תפסיקו לחלום.

תגובה אחת בנושא “שמעון פרס הגירסה לילדים או איך הופכים ממפסידן למנצח

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *