אני לא בדיוק יודעת איך להגיד לכם את זה, אבל הגענו לגיל שהגיל הוא כבר ממש לא צחוק.
אמנם אנחנו ממש משתדלים להראות צעירים, להרגיש צעירים, ולשחק אותה צעירים, בעיקר כשאנחנו עומדים מול המראה, מול עצמנו, אבל הזמן ממשיך לנזול לנו בין האצבעות. והאמת שאנחנו די קול עם זה. רוב הזמן. בעיקר ברגעים שאנחנו מצליחים לשכנע את עצמנו שאנחנו עוד די צעירים.
אבל יש את הרגעים האלה, שמכים בנו ככה קצת בהפתעה, שאנחנו מבינים שאנחנו כבר לא ממש. ושהעולם באמת שייך לצעירים ואולי טוב שכך. וכן, אנחנו מקבלים את זה בהבנה, ובהשלמה. אבל זה כן קצת צובט בלב. ובכרס הקטנה שפתאום גדלה לנו בלי שום אזהרה.
אז אספתי לכם כמה רגעים כאלה. קצת עצובים. חברה שלי היתה אומרת שהם די עלובים. אבל הם גם קצת מצחיקים. עניין של השקפה.
וזה כמובן לא אומר כלום לגבי הבנות. הן ישארו צעירות לנצח.
- כשכולם אומרים לך כמה מעולה אתה נראה. לגילך.
- כשאתה כבר לא אוהב לאכול בשר בלילה. גם לא פיתה עם שאוורמה. גם לא חומוס.
- כשאתה שומע את השיר הכי אהוב עליך. במעלית.
- כשאתה רואה בחורה חמודה וישר מחשב אם אתה יכול להיות אבא שלה.
- כשאתה רושם לך תזכורות אבל לא זוכר להסתכל עליהן
- כשאתה רואה בתערוכה חפצים שכבר לא קיימים, אבל היו פעם שלך.
- כשאתה יודע להבחין בין טוב ורע. של הכולסטרול כמובן.
- כשאתה מסתכל על השעון שלך בפעם השלישית ועדיין לא יודע מה השעה
- כש Happy Hour אחר הצהריים היא שעת הנמנום
- כשאתה מרגיש רע בבוקר בלי שבכלל שתית בלילה הקודם
- כשאתה יכול לחיות בלי סקס, אבל לא יכול לחיות בלי המשקפיים שלך.
- כשאתה לא נחשב יותר היפוכונדר!
- כשעדיין יש לך את זה, אבל אתה לא בדיוק יודע מה לעשות עם זה.
So wake me up when it’s all over
When I’m wiser and I’m older
All this time I was finding myself
All this time I was finding myself
And I didn’t know I was lost
Avicii
