ילדים שלי, רציתי לספר לכם על דיוויד בואי. ועלי

ילדים שלי,

הרבה פעמים אני אומרת, בדר"כ לעצמי, שאני כותבת את הבלוג הזה כדי שאם יום אחד תרצו באמת לדעת מי היתה אמא שלכם, תוכלו לקרוא בו ולדעת. אז היום ילדים, אני כותבת את הבלוג הזה במיוחד בשבילכם.

אני רוצה שתדעו שאמא שלכם אהבה את דיוויד בואי. ואל תשאלו אותי מי זה כי תצאו ממש מנותקים.

אמא שלכם אהבה את דיוויד בואי כמו שאתם אוהבים את גל תורן. או את avenge sevenfold.

ועכשיו אמא עצובה. אפילו מאוד. כי לפני כמה ימים הודיעו שדייויד בואי נפטר. יומיים בדיוק אחרי יום הולדתו ה- 69. שבוע בדיוק אחרי שהוציא אלבום חדש ונהדר בשם Blackstar. אלבום 28 במספר!

והוא היה אליל נעוריי.

רציתי שתדעו שהוא לא היה רק זמר. הוא היה יוצר ענק. ושחקן. ורקדן. וצייר. אמן רב תחומי. פורץ דרך. שונה ואחר, שבכל זמן הוא הקדים את הזמן.  ובימים שלפני ריאנה וקים קרדשיאן עשה פרובוקציות שהן אפילו לא חולמות לעשות.

הוא המציא לעצמו דמויות. הוא טייל בחלל. הוא התחפש לנשים. לחייזרים. לחיות.

היום זה אולי לא נשמע לכם כל כך מיוחד. אבל אז, לפני 30 ו-40 שנה, כשהיה רק ערוץ טלויזיה אחת בקושי, ולא היה MTV ולא YOUTUBE, ולא היו מחשבים ולא אייפונים, רק תקליטים וטייפ קסטות, זה היה מיוחד מאוד.

רציתי שתדעו שההצלחה לא באה לו בקלות. הוא הקים מלא להקות ופירק אותן, ניגן ושר בלהקות פאבים שונות עם קהל של עשרה אנשים, כתב טקסטים ומחק אותם, עשה פנטומימה, שיחק בהצגות חובבים בתיאטרון ורקד בלהקת בלט.

בגיל 15 הלך מכות עם חבר בביה"ס בגלל ילדה ששניהם אהבו. לחבר היתה טבעת ממתכת על היד, וכשהחטיף לו אגרוף בעין, הוא כמעט איבד את הראיה. אחרי ארבעה חודשים של אשפוז וטיפולים הוא החלים מהפציעה אבל העין שלו ניזוקה לתמיד ושינתה גם את הצבע שלה. מה שהפך אח"כ לסמל המסחרי שלו. שתי עיניים בצבעים שונים.

בואי כל הזמן ניסה ונכשל. מגיל ממש צעיר להיות זמר ויוצר מוכר. אבל למרות שכבר מגיל 6 הסתמן כגאון מוזיקלי והקים את להקתו הראשונה בגיל 15, הוא חווה המון כשלונות, ורק בגיל 22 הצליח להתפרסם באמת עם השיר space oddity שמספר את סיפורו של האסטרונאוט מייג'ור טום המשייט בחלל ולא מצליח לחזור. עשרה ימים לאחר שיצא השיר, נחתה החללית אפולו 11 על הירח. מישהו, במיוחד עבורכם, אפילו הפך את השיר לספר ילדים:


בגיל 23 בואי התחתן עם אנג'י', דוגמנית ונערת שער מפורסמת באותם ימים ואחרי שנה נולד להם בן שלו הם נתנו את השם המוזר "זואי בואי". (כשגדל החליט להשתמש בשם האמצעי שלו דנקן ).

בשיר kooks שעל פי האגדה נכתב ברגע בו קיבל את החדשות על הלידה, בואי מסביר לבנו שהוא חלק ממשפחה של מוזרים, של אנשים החיים מחוץ לחוקים המקובלים. הוא מציע לו להשאר איתם, עם הוריו המוזרים, ומבטיח שלמרות שחייו לא יהיו ממש קלים, הם יהיו הרבה יותר מעניינים ומוגנים. הכי תאהבו את הקטע שכתב על ביה"ס:
 

And if you ever have to go to school
Remember how they messed up this old fool
Don`t pick fights with the bullies or the cads
`Cause I`m not much cop at punching other people`s Dads
And if the homework brings you down
Then we`ll throw it on the fire
And take the car downtown

בדיוק באותן שנים, 1970-1972 הוציא דיוויד בואי שלושה אלבומים ברצף, אחד בכל שנה. תחשבו כמה יצירתיות משולבת בעבודה קשה זה מצריך. שלושת האלבומים, כל אחד בדרכו, הוא אבן דרך בקריירה של בואי וביחד הם לדעתי מסכמים את כל מה שבואי היה ויהיה בתור אמן ויוצר ענק, הזיקית בעלת אלף הזהויות שלא הפסיק להמציא את עצמו מחדש ולהחליף תחפושות, אבל נשאר נאמן לעצמו, והצליח, למרות הניכור, לייצר אצל מעריציו את ההרגשה שהוא פונה באופן אישי לכל אחד מהם.


ב 1972 הוא מוציא את האלבום המופלא מכולם שבו הוא חוזר לחלל החיצון וממציא את זיגי סטארדסט. חייזר אדרוגני ממאדים המבקר בכדור הארץ אחרי ההודעה שכוכב כדור הארץ יושמד כליל תוך חמש שנים. זיגי הוא כוכב רוק המגיע על מנת לשחרר את בני האדם מהשיעמום שלהם באמצעות מוזיקת הרוקנ'רול. בעל מיניות מתירנית ומוחצנת, מאמין בשלום ואהבה וצורך אלכוהול וסמים מכל הבא ליד. זה גם מה שהורס אותו בסופו של דבר.

בגיל 25 זיגי העלה את בואי למעמד של כוכב על. אולי בגלל שבואי הפך להיות זיגי סטארדסט לכמה שנים ואימץ את כל ההתנהגויות שלו כולל התלבושות, האיפור הכבד והסמים. אבל גם בגלל הסיפור שסיפר האלבום והעובדה שהמוזיקה היתה הרבה יותר קלה ונגישה לקהל הרחב.

השילוב הזה בין העומק הפנימי שבשירים, לבין העטיפה החיצונית הצועקת למרחקים של האריזה והטוטליות שבה מצליח בואי לספר סיפור שמשלב את כל המרכיבים: טקסטים רגישים, מוזיקה מרגשת, איפור, תלבושות, תפאורה, הופעות היסטריות ואריזה שיווקית מדוייקת, עד שהוא והדמויות שלו הופכים ממש לאיש אחד, הם מה שהופכים את דייויד בואי לאמן הכה ייחודי והחד פעמי שהיה.

דיוויד בואי היה גם שחקן מוכשר ושיחק בהמון סרטים, רובם אגב סרטי מדע בדיוני, ז'אנר שמאוד מאוד אהב. אתם בטוח ראיתם אותו בלבירינט (המבוך) שהפיק ג'ורג' לוקאס שבו בואי משחק וגם שר חמישה שירים שלו. בואי גם הופיע בתפקידי אורח ב"זולנדר" וב"בובספוג" ואפילו בכמה פרסומות. בזאת של המים המינרלים אוויאן הוא פוגש את כל הדמויות ששיחק בשיריו

הקריירה שלו המשיכה עד בעצם יומיים לפני שנפטר עם אלבום חדש ומשובח שהוציא שנקרא blackstar אחרי שהחביא בהצלחה גדולה את מחלת הסרטן שבה נאבק בשנה וחצי האחרונות. אבל בואי, כמו בואי, המשיך עד הרגע האחרון לשלוט בכל הפרטים הקטנים, להיות יצירתי עד אין קץ, חדשני ומעודכן עם קליפים מטרפים שהוציא לשירים מהתקופה האחרונה, ושניהל, עכשיו אנחנו מבינים את הפרידה שלו מכדור הארץ בצורה גאונית, ופיזר לנו המון רמזים שעוד יקח לנו קצת זמן לעכל. כמו למשל התמונה הזו מאחד הקליפים באלבום האחרון.

אם אנסה לסכם מה אני למדתי מהאיש הזה, וכל כך הייתי רוצה שגם אתם תזכרו את זה:

1. תמיד תמיד תהיו עצמכם. לא משנה כמה משונה זה נראה. או לא מקובל.

2. כשאתם עושים משהו שאתם אוהבים, אל תתיאשו. גם אם תכשלו. גם אם תכשלו המון פעמים. בסוף תמצאו מישהו שיאהב את מה שאתם עושים. אולי אפילו המון המון אנשים.

3. וגם אם לא, יש המון המון דרכים להמציא את עצמכם מחדש, ועדיין להשאר נאמנים למי שאתם.

4. והכי חשוב – לא משנה מי תהיו. באיזו דרך תבחרו. מה תלבשו. איך תצבעו את השיער. אנחנו, המעריצים, תמיד נאהב אתכם.

ודיוויד בואי – עכשיו הוא חוזר אולי להיות זיגי, או סטארמן, או מייג'ור טום. מטייל לו אי שם בחלל. ולנו נשארו רק השירים. 

הבלוג הזה מוקדש לעמית אפל, שביחד איתו למדתי את כל הדברים המופלאים האלה

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *