אהבת אחים, יש דבר כזה

ילדים יקרים שלי,

אתם יודעים שבדרך כלל אני משתמשת בבמה הזו בכדי לספר סיפור, לתת המלצה, לחלוק חוויה.

הפעם אני רוצה לחרוג ממנהגי ולדבר אליכם ישירות. אני רוצה לדבר אתכם על “אהבת אחים”. נכון, זה לא נושא חדש בשיח הביתי שלנו, ונראה לי שחפרנו לכם מספיק, אבא ואני, בנושא הזה. המסר תמיד אחיד וחד משמעי. אין דבר חשוב לנו יותר, ממערכת היחסים שלכם עם האחים שלכם. כל כך אנחנו רוצים שתהיה שם אהבה, ותהיה שם חברות, ותהיה שם שותפות, שתאפשר להתגבר על הקנאה, ועל הכעסים, ועל החיכוכים, שקיימים תמיד בכל מערכת יחסים בין אחים.

“הנה מה טוב ומה נעים, שבת אחים גם יחד”, אמרו חז”ל ושרתם עם כל הילדים בגן. אבל מי כמונו יודע, שלא תמיד זה ככה, ולעיתים קרובות זה לגמרי ההפך

אפילו הסיפורים הראשונים בתורה, הם סיפורים על אחים. הסיפור על שני האחים הראשונים עלי אדמות, קין והבל הוא נקודת התחלה גרועה ביותר ליחסים בין אחים כשקין הורג את הבל בהתקף של קנאה. מאוחר יותר, גם בניו של אברהם, יצחק וישמעאל, לא בדיוק מסתדרים טוב זה עם זה, מה שנמשך עד עצם היום הזה. בדור הבא אין שיפור משמעותי. יעקב ועישו חיים בסכסוך תמידי במשך כל ימי חייהם, ואחיו של יוסף כמעט הורגים אותו ובסוף “רק” מוכרים אותו להיות עבד.

השינוי מגיע רק בסיפורם של משה ואהרון. הסיפור על תמיכתו של משה באחיו אהרון, שבזכותה נבחר לכהן הגדול, הוא סיפור יפה ונוגע ללב של אהבת אחים. בלי אגו, בלי עליונות, בלי קנאה – רק אהבה טהורה ללא פגם בין שני אחים.

בכלל אומרים שמערכת יחסים בין אחים, היא מערכת היחסים המשמעותית הכי ארוכה שיש לאדם. מהרגע שנולד, וכמעט עד סוף חייו. עם ההורים זה נגמר לצערנו הרבה קודם, ואת בני הזוג והחברים הקרובים מכירים רק במהלך החיים הבוגרים.

וכמו שיש אין סוף וריאציות ליחסים, יש אין סוף וריאציות ליחסים בין אחים. יש אחים שהם החברים הכי טובים. יש אחים שלא מדברים. יש שכועסים, שמקנאים, יש שתומכים, שהם שותפים לחיים.

בספרו “אמנות האהבה” כותב אריק פרום על אהבת אחים:

“סוג האהבה היסודי ביותר, שעליו מבוססים כל טיפוסי האהבה, הוא אהבת האחים. בזאת מתכוון אני להרגשת האחריות, הדאגה, יחס הכבוד, דעת טיבו של כל אדם אחר, הרצון לקדם את חייו. זהו סוג האהבה שמתכוון אליו הפסוק: “ואהבת לרעך כמוך”. אהבת אחים היא אהבה לכל בני האדם. אפייני לה עצם העדר הבלעדיות שבה. אם פתחתי בי את כושר האהבה, לא אוכל שלא לאהוב את אחי. באהבת אחים יש משום חווית הברית בין כל בני האדם, הסולידאריות האנושית, האחדות האנושית.”

אבל למה ללכת רחוק. השבוע יצא לי להתוודע לאחת ממערכות היחסים המדהימות והמרגשות של אחים. וזה ממש ממש קרוב. אצלי בתוך המשפחה. ולא שלא ידעתי על קיומה, אבל לפעמים צריך שיפול לך פטיש על הראש, כדי שתקבל מכה, אבל גם בכדי שתבחין בדברים שקורים מתחת לאפך.

והשבוע זה קרה. הפטיש נפל, וזה היה כואב נורא, אבל מבעד לכאב ראיתי דבר נפלא.

זהו סיפורם של שלושה אחים, שהצעיר בינהם נולד מיוחד וזקוק לטיפול והשגחה. והשניים הבוגרים לקחו על עצמם את האחריות על הטיפול וההשגחה הזו. גם כשהיו קטנים, והיו צריכים להגרר עם “האח הקטן” לכל מקום, ותודו שזה הדבר הכי לא מגניב לעשות, וגם כשבגרו, והטיפול וההשגחה לבשו צורות שונות על פני השנים. בשנתיים האחרונות, כשחלה האח הצעיר, טיפלו בו באהבה ובמסירות אין קץ. כזו שכבר לא רואים. וגם בתקופות שלהם בעצמם היה קשה, וגם אם היו בינהם חילוקי דעות, תמיד היו מאוחדים בדאגתם לבריאותו ואושרו של אחיהם הקטן.

ולמה אני מספרת לכם את כל זה, ילדים יקרים שלי, שלא לומר חופרת לכם, קודם כל כי אני רוצה לשתף אתכם בסיפור הנפלא הזה שזכיתי לחוות אותו בשבועות האחרונים במלוא העוצמה ולהתפעל, וגם כי אפשר לחנך, ולדבר, ולבקש, ולייצר כללים וחוקים, ולאכוף אותם, ועדיין מערכת יחסים טובה ומוצלחת בין אחים, היא תעלומה בעיני, וגם בעיני החוקרים.

אין נכון ולא נכון, אין דרך אחת שתוביל להצלחה, אבל אולי סיפור אחד קטן, על אהבת אחים טהורה, כאלה שאתם מכירים מקרוב, תעשה את העבודה?

 

שתפו:

Share on facebook
Facebook
Share on whatsapp
WhatsApp
Share on email
Email

פוסטים אחרונים

הכל זה מלמעלה — התערוכה

לא. לא חזרתי בתשובה. אבל מי שעוקב אחרי קצת, בטח כבר יודע שבשנתיים האחרונות אני מצלמת עם רחפן תחת הכותרת #הכלזהמלמעלה.

הילדה הכי קטנה שלי בת 12!

הילדה הכי קטנה שלי כבר בת 12. כשחשבתי מה לכתוב לך, מצאתי בלוג שכתבתי בתאריך ה-8 בינואר 2012, בדיוק לפני 7 שנים. הוא נקרא “הילדה הכי

סליחה

סליחה, אפשר לבקש סליחה? כן בבקשה הגעת למקום הנכון אנחנו פתוחים כל יום בין תשע לשש ממי תרצי לבקש סליחה? סליחה, לא הבנתי “מהמקום”? “מחברו”?