שנה חדשה.
חלומות חדשים.
הזדמנויות חדשות.
הבטחות חדשות לעצמי:
השנה אחזור להתעמל. אלך כל יום 10,000 צעדים לפחות.
אבל עכשיו גשם. אז מחר.
בינתיים אשאר בתוך השמיכות.
השנה אקרא יותר ספרים. יותר שירים.
אכתוב יותר.
אגמל מהאייפון. כמו שנגמלתי מסוכר. טוב זה לא בדיוק אותו דבר.
אז לפחות לשעתיים ביום.
אתחיל מ-ע-כ-ש-י-ו!
אה, שניה, יש לי ווטסאפ מהקבוצה הסגורה.
השנה אהיה יותר עם הילדים. לא בטוח שאפשר. הם כבר גדולים ועסוקים.
לא בטוח שהם רוצים להיות יותר איתי.
אז אמשיך לחפש בנרות פעילויות משותפות שיהיו גם להם מהנות.
מזל שיש עוד הופעה של מרסדס בנד בבארבי השבוע.
מה שבדיוק מחזיר אותי לנקודה של הלא בטוח שהם רוצים להתקע שם עם אמא שלהם הקרציה.
השנה אולי אחזור ללימודים. אולי אוציא סוף סוף לאויר העולם את הסטארטאפ הקטן שלי.
בטח אמשיך לראות המון תערוכות, והופעות, אמשיך לקנא בכשרונות
בוודאות חייבת לראות יותר סרטים. קצת הזנחתי את הקטגוריה הזו.
השנה לא אפחד.
מהמחלות. מהפיגועים. ממה יהיה עם הילדים.
אבין שהפחד הוא לא בריא, וגם לא ממש עוזר.
אבל בלילה בלילה אמשיך לפחד. מהפחד.
השנה אשתדל לאכול יותר נכון. לבשל יותר בריא.
לגרום לילדים שלי לאכול פחות שניצלים ויותר ברוקולי.
אשתה פחות אלכוהול? טוב זו כבר הגזמה.
צריך להשאיר גם משהו להנאות ולנשמה.
השנה אולי אקנה קצת פחות.
כי כמה תיקים ונעליים כבר צריך?
וכמה גופיות שחורות??
כן, אני יודעת. אבל חייבת רק את זאת.
השנה אמשיך להאבק בסימני הגיל.
ולא. אל תגידו לי שאני נראית נפלא. (לגילי)
הזמן זז רק לכיוון אחד ויש שינויים. פנימיים וחיצוניים.
ולא. אל תגידו לי – שאתם לא מרגישים.
אז אני אמשיך להתמודד – במישור החיצוני במידת האפשר להסוות. לתקן.
ובמישור הפנימי לעכל. להתרגל.
כי יום רודף יום והשינוי לאט הוא זוחל.
אבל פתאום סדרי העדיפות משתנים. וגם האנרגיות
והנה עוד קמט בא להתנחל.
הדבר הראשון שאטפל בו הוא חיזוק הזיכרון.
אקח כדורים, ארקח צמחי מרפא, ואעשה תרגילים,
כי מה עוד נותר לנו מלבד הזכרונות.
לפחות שאלו ישארו ברורים.
השנה אני אמשיך לחזק את הקשרים.
עם המשפחה. עם החברים.
בווטסאפ, במייל, בטלפון ובעיקר פנים מול פנים.
להתראות, להחזיק ידיים ולחיות חיים משותפים.
מסתבר שזה, ורק זה
הוא המפתח לאושר ולסיפוק בחיים.
(ועל כך הרחבה בבלוג הבא)
שתהיה שנה טובה
