שלום קוראים לי גליה ואני מכורה.
לכל מיני דברים.
לטלפון שלי בטוח.
לאלכוהול? לא יכול להיות.
זה לא שאני אלכוהוליסטית או משהו כזה. לא מורידה שני שוטים של ויסקי על הבוקר כמו ההיא מהשיר של ג’יין בורדו. גם לרופא ששאל אותי בסקירה שגרתית כמה אלכוהול אני שותה אמרתי שלא הרבה.
אני שותה חברתית. אף פעם לא בבית לבד. רק כשאני יוצאת. או אצל חברים. או כשאני בבית עם חברים. “כמה את שותה בכל ארוע חברתי כזה?” הוא שאל, 2-3 שוטים של ויסקי מקסימום, צחקתי. מה פתאום. אולי 2-3 כוסות יין. מקסימום 4 אם אני רוצה ממש לשמח לבב אנוש.
“אה”. הוא אמר. “וכמה ערבים כאלה יש לך בשבוע, שאת משמחת?”
ארבעה-חמישה חישבתי בלב אבל אמרתי בלחש שלושה. גג ארבעה. מה לעשות שאני בחורה חברותית..
“זה כבר כמעט עונה על ההגדרה של אלכוהוליזם”, הוא אמר, “שלא לדבר על כמות הסוכר”
נכון. נזכרתי. גם לסוכר אני די מכורה. לא בטוח שלזה שבאלכוהול. אבל לזה שבשוקולד בטוח. ובוופלים והעוגיות, שתמיד הן כמובן בריאות. ובעוגות שמרים שאני חייבת לטעום. ובכלל. אוהבת מתוק גם כשלא מר לי.
אחרי השיחה עם הרופא הרגשתי שיש לי נפילת סוכר. בארוחת ערב עם חברות מיד מזגתי לעצמי כוס יין כי הרי מדובר בארוע חברתי. אכלתי מכל הבא ליד, שהרי אין כמו אוכל מנחם, וגם כשהייתי מפוצצת התנפלתי על המנות האחרונות כאילו אין מחר ובעיקר כי חייבים מתוק כשמר.
הרגשתי בחברה טובה. כולן אכלו והצטערו. יישרו את העוגה וקיטרו. חיסלו את כל הקינוחים ובכו. חוץ מאחת. מטעמי בטיחות שמה שמור במערכת. היא לא אוהבת מתוק אחרי האוכל. היא גם לא כל כך אוהבת מתוק בכלל. האמת שהיא גם לא אוהבת מר. או מלוח. או חמוץ. בטח לא חריף. אחת כזאת מעצבנת. כן, שמה שמור במערכת. כבר אמרתי. אתן יכולות לפרוק את הנשק.
הסתובבתי כמה ימים עם המחשבה הזו על הסוכר. וכהרגלי פניתי לקבל עצות מחברי המלומד והידען גוגל. אז הנה כמה עובדות שכנראה ידעתי אבל לא ממש רציתי לזכור על סוכר:
- מחקרים מוכיחים כי סוכר לבן גורם בין היתר לעששת השיניים, התפתחות קנדידה, התמכרות והשמנה, היפראקטיביות בילדים, טריגליצרידים בדם, מצבי רוח, נטיה לדכאון ועצבנות.
- סוכר מעלה משמעותית את הסכנה למחלות לב
טוב את זה כולם יודעים. אבל האם ידעתם גם ש:
- מסריקות מוח עולה שסוכר ממכר כמו קוקאין
- עודף סוכר גורם לקמטים! בתהליך כימי הקרוי גליקציה, סוכר עודף בדם נקשר לקולגן בעור והופך אותו לפחות אלסטי.
- לסוכר ולאלכוהול יש השפעות רעילות דומות על הכבד. מחקרים מראים כי כמויות מופרזות של סוכר משפיעות לרעה על הכבד בדיוק כמו אלכוהול, ושהנזק הזה יכול להתרחש אפילו אצל אנשים שהגבילו את צריכת הקלוריות שלהם ושמרו על משקל תקין.
- מחקרים מוכיחים כי צריכת סוכר קשורה להזדקנות מהירה יותר של המוח והתרופפות הזיכרון ושאר המיומנויות הקוגניטיביות ולאחרונה קיימים מחקרים המצביעים על קשר הדוק בין רמות גבוהות של סוכר בדם לבין מחלת האלצהיימר.
- העלאת רמת הסוכר בדם מסייעת לתאים סרטניים לגדול ולהתחלק, מעודדת הפרשת אינסולין והורמון גדילה דמוי אינסולין, שניהם הורמונים אנאבוליים, המפחיתים את פעילות מערכת החיסון, וממריצים צמיחת תאים בגוף, מעודדים גורמי דלקת ומונעים התאבדות עצמית של תאים לא תקינים.
הופה – קמטים, אלצהיימר וסרטן – השתכנעתי. קלי קלות. חייבים גמילה. חייבים להפטר מהצורך הזה למתוק ועל הדרך אולי גם קצת מאלכוהול.
כי כשאני אהיה גדולה, גם אני רוצה לא לאהוב מתוק אחרי האוכל או אפילו לא לאהוב מתוק בכלל. גם אני רוצה לשבת מול עוגת שוקולד חמה ולסרב בנימוס. או לשבת מול תפריט הקינוחים במסעדה ולהגיד: לא תודה, לא אוהבת מתוק. אבל אשמח לאספרסו קצר. בלי סוכר.
ההחלטה היתה החלק הקל. עכשיו צריך ליישם.
ידעתי שלבד זה לא יקרה. שחייבת עזרה חיצונית. אז קבעתי תור למכון של בטי פורד של הסוכרים. לגמילה שאמרו שהיא ממש עובדת. ויש לה הצלחות מוכחות. אבל אז הבנתי שמדובר בגמילה בשיטת וודו כלשהי שמשלבת העברת אנרגיות, החזקת אבנים טובות שנאספו בחוף הקרוב (איך בכלל יודעים שאבנים הן טובות?), ותפילות לבודהה של הבריאים והרזים, ומיד חזרתי לסקפטיות של עצמי.
אבל החלום של להרגיש קצת יותר בריאה וחטובה ובעיקר להרגיש קצת יותר בשליטה על עצמי, התגברו על הסקפטיות. הדלקתי קטורת, הקשבתי כל הלילה למנטרות מחזקות וקמתי עם כאב ראש כרגיל. אם לא מהקטורת זה בטח מהבקבוק יין ששתינו בלילה הזכיר לי א׳. לא משנה אמרתי. לבשתי בגדים לבנים ויצאתי לדרכי. מכון הגמילה התגלה כמקום בלתי רוחני בעליל. אבל כאחד שמאוד בטוח בעצמו.
“ממה את רוצה להגמל?” שאל אותי הגומל? “לא ידעתי שזו תוכנית כבקשתך”. עניתי. אפשר מסיגריות, מסוכר ומגלוטן”. ענה. בחרי את התשובה הנכונה. רציתי לבחור סיגריות, שהרי בתור מישהי שמעולם לא עישנה זו הולכת להיות הצלחה גורפת, אבל בסוף הלכתי על הסוכר.
תהליך הגמילה אגב זהה. שילוב מושלם של רוחניות וקפיטליזם. אז כן, החזקתי אבנים, רוחות רעות גורשו ממני, ובעצם, אם הבנתי נכון, הורדם אצלי המקום במוח שחושק בסוכר. זה הכל.
חזרתי הביתה. שמחה וקלת לב וגם קצת בארנק. אחרי ארוחת הערב שאלתי את עצמי אם בא לי מתוק. התשובה היתה: ברור! אבל מצד שני, לא עברו חמש שעות מאז ששילמתי כל כך הרבה כסף, נראה לכם שארד עכשיו על חבילת שוקולד?? אפילו לי יש גבולות. אז סתמתי את הפה. תרתי משמע.
בבוקר קמתי עדיין שמחה וקלת לב, ובקפה של הבוקר מיד בא לי לרדת על איזה קרואסון. אבל אז נזכרתי שזה אסור. אז אכלתי לחמניה עם חמאה. כי זה ממש מותר.
לקחתי את עצמי הצידה ועשיתי רשימה של מותר ואסור.
מה אסור? סוכר!!!
יופי. אבל מה זה אומר?
שוקולד, ממתקים, קינוחים, משקאות קלים, גלידות, עוגות, ועוגיות – טוב, זה קל.
יין ואלכוהול! אהה, זה כבר נהיה הרבה יותר קשה.
אבל הסוכר האויב החמקמק מתחבא גם במקומות בלתי צפויים.
במסגרת המשחק המוכר והידוע – “חפש את המטמון” גיליתי כלומר ידעתי אבל הפנמתי שסוכר מצוי גם בלחם, קרקרים, כל הרטבים התעשייתיים, אפילו במי טוניק, שלא לדבר על קטשופ (כפית סוכר בכל כף קטשופ) רוטב צ’ילי מתוק (10 כפיות סוכר ב 100 גרם) ובקיצור כמעט בכל מוצר מעובד שקיים.
וגם בין הפירות, שנחשבים בריאים ומכילים סוכר פירות שנחשב בריא ומותר, יש כאלה שריכוז הסוכר בהם מוציא גם אותם מחוץ לתחום: בננות, ענבים, מנגו, וכמובן כל הפירות היבשים.
אז מה נשאר לאכול? לא הרבה.
החלטתי בשלב ראשון להתמקד בקבוצה הראשונה והנראית לעין.
עשרה ימים בלי שוקולד, ממתקים, גלידות וקינוחים. כמעט בלי פירות חוץ מתפוחים ועם מעט מאוד אלכוהול (בשבילי), חלפו עברו ביעף.
האמת – זה לא היה קל אבל גם לא נורא קשה. אני באמת לא יודעת אם שיטת הגמילה הזו עובדת. אם זה בגלל שבאת אחרי שקיבלת החלטה, או בגלל ששילמת מלא כסף ולא נעים לך מעצמך, או בגלל שמשהו שם במוח באמת נרדם, בשורה התחתונה ובמבחן התוצאה זה עובד.
עכשיו אני כבר גדולה כבר בעשרה ימים, וגם אני לא אוהבת מתוק אחרי האוכל, או אפילו מתוק בכלל. גם אני יושבת מול עוגת שוקולד חמה ומסרבת בנימוס. וגם מול תפריט הקינוחים במסעדה אני אומרת: לא תודה, לא אוהבת מתוק. אבל אשמח לאספרסו קצר. בלי סוכר.
