ברכה לשנה החדשה – מכתב לעצמי בעוד 11 שנה

unnamed (8)אחד המנהגים בפסטיבל הברנינג מן, הוא להעניק מתנות. זה נקרא גיפטינג וזה כמובן לא חייב להיות מתנה מהסוג הקלישאתי. גם מים קרים ביום לוהט באמצע המדבר זו מתנה, גם יצירת אמנות שמקבלים ממנה השראה, וגם רעיון. כזה שמעורר אותך למחשבה.

ואחד הרעיונות שנתקלתי בהם השנה ומאוד מאוד אהבתי היה "שלח לעצמך בעתיד גלויה".

אחד המחנות הזמין את העוברים והשוות לכתוב לעצמם, או יותר נכון למי שיהיו בעתיד, גלויה, והם התחייבו לשלוח אותה עם בול והכל, מתישהוא בעתיד הרחוק. תודו שזה רעיון קטן אבל עמוק.

כמובן שמיד כתבתי גלויה לעצמי. אבל היה חם. והמקום על הגלויה היה נורא קטן. אז יצא לי מן "מה נשמע? מקווה שאין לך מלא מלא קמטים ושכולם בריאים". ולמרות שאומרים שאתה אמור לדעת לתמצת לעצמך את הדברים הכי חשובים (כן, אני יודעת שזה כנראה מה שעשיתי) החלטתי שכשאגיע הביתה אנסה את התרגיל הזה שוב. לא על גלויה. יותר מכתב. אפילו מייל. בטח יש שם איזה פונקציה שמאפשרת לך לשלוח את המייל למתישהוא בעתיד.

בינתיים עבר קצת זמן, והייתי עסוקה, אבל אתמול בשלב הברכות והאיחולים, פתאום חשבתי, מה אני מאחלת לעצמי לשנה החדשה, ואפילו הרחקתי לכת וחשבתי מה אני מאחלת לעצמי לעוד הרבה שנים.

והתיישבתי לכתוב את המכתב הזה. לעצמי בעוד בערך 11.5 שנה. כשאהיה בת 60.

"אז הי שלום לך

את, אני, מי שלא תהיי

מנסה לדמיין אותך.

איך את נראית? עדיין עם שיער ארוך? ואיך את מסתדרת עם המשקל? הצלחת להשאר לא רזה אבל גם לא שמנה?

האם את עדיין מנסה להתלבש כמו צעירה? או ששמת לב שבגילך זה כבר פטטי? האמת שגם קצת עכשיו. אולי התחלת להתלבש כמו גברת. כמו שתמיד חלמתי. כמו שמתלבשים בארופה. אבל אף פעם לא הצלחתי. זה לא נראה לי מתאים למי שאני עכשיו.

לפני הכל אני רוצה לדרוש בשלום כולם. ככה מקובל בתחילת מכתבים לא? וגם בתכלס, זה באמת הכי חשוב. אז איך כולם? הילדים? אני צודקת שעידו צריך להיות עכשיו בן 30?? וההורים? א'? כולם בריאים??

רגע, שניה, אני לא בטוחה שאני מסוגלת להתמודד עם התשובה. וזו גם לא המטרה.

בואי נשנה כיוון. אני אספר לך קצת על עצמי של היום, למקרה שאת לא הכי זוכרת. מה אני עושה. מה אני רוצה. על מה אני חולמת. ומה אני מקווה שיקרה לי ולסובבים אותי בעשר השנים הקרובות.

ובעוד עשר שנים את תקראי את המכתב ותגידי לי אם צדקתי יותר או פחות. למרות שאין פה עניין של צדק. אולי יש פה קצת נבואה שתגשים את עצמה, אם תכתב בצורה מסודרת.

למשל מעניין אותי אם הבלוג הזה עדיין קיים, והאם אני עוד כותבת, את הבלוג או סיפורים או שירים, או שבכלל לא. ואולי כבר הלכתי לכיוונים אחרים. כי כרגע אני מאוד בעניין של הכתיבה. כזאת ואחרת. מתנסה בקצת מהכל ועדיין לא מתמקדת.

…"

את המשך המכתב אני שומרת לעצמי. הוא נהיה קצת יותר מדי רציני.

אבל אתמול בערב, בארוחת החג, ביקשתי מכל המשתתפים ובמיוחד מהילדים, לכתוב לעצמם על פתק, איחול אחד סודי. משהו שהם מאחלים לעצמם שיקרה השנה, ככה בינם לבין עצמם. הידקנו היטב את הפתקים האלו באלף סיכות של שדכן, (אמנם דמיינתי את זה בגלויות מצויירות ומעטפות תואמות שנחתמות בליקוק לשון אבל זה מה שהיה) והבטחתי לשמור ולהחזיר להם את הפתקים האלו בראש השנה הבא.

מאחלת להם ולכם, שיתגשמו כל משאלותיכם.

שנה טובה.

 

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *