במסגרת שיטוטיי הרבים בשדות האמנות השונים לעיתים קרובות אני נתקלת בכשרונות יוצאי דופן. אבל לעיתים יותר רחוקות אני נתקלת בכשרון יוצא דופן בשילוב עם השגים מדהימים וצניעות לא אופיינית.
הביקור בבית יוצא הדופן של נעה אשכול גרם לי להרגיש את כל אלה ביחד. ולהתפעל.
כבר בכניסה לבית הישן והירוק, באחד הרחובות הקטנים בחולון הרגשתי שהגעתי לעולם אחר.
בדרך לסלון שמשמש היום אולם קטן להופעות עברתי דרך המטבח שמיד הזכיר לי את המטבח של סבא וסבתא שלי בקיבוץ, והחזיר אותי לימי אחר הצהריים בחופשת הקייץ כשסבתא שלי היתה מורחת ממרח שוקולד מעשה ידיה על הלחם.
בביקור היום למדתי, שנועה אשכול, בת דורה של סבתא שלי, והתגוררה בבית המקסים הזה עד יום מותה בגיל 83 לפני 7 שנים, היתה כוריאוגרפית ישראלית רבת פעלים.
אבל בניגוד לכראוגרפים אחרים שרק יצרו ריקודים, נעה, ביחד עם תלמידה אברהם וכמן (לימים פרופסור לאדריכלות) פיתחה כתב תנועה שהוא בעצם מערכת סמלים הנותנת אפשרות להגדיר את תנועת הגוף האנושי. או בפרוש אחר המציאה אותיות המרכיבות את שפת התנועה, בעזרתן ניתן לכתוב ולתעד ריקודים. בעודי צופה בחברותיה של נעה, חלקן בנות 70 ו-80 שמדגימות את התנועות ואת הריקודים שיצרה, לא יכולתי שלא לחשוב כמה בסיסי הצורך הזה, לכתוב ולתעד את שפת הריקוד, כשם שמתעדים בכתב מוזיקה.
נעה לימדה במוסדות אקדמיים שונים, והקימה וניהלה את “הקבוצה לריקוד קאמרי”, שממשיכה לפעול ולשמר את מורשתה ואת השפה שפיתחה.
הבית המקסים שלה בחולון , שבו חיה ויצרה הוסב למרכז לכתב תנועה על שמה שמטרתו לשמר ולפתח את כתב התנועה ולקדם השוואה ואיחוד בין תחומים, סגנונות ודיסציפלינות תנועה שונות באמצעות צורת רישום אוניברסלית. וגם כדי להציג ולקדם את שטיחי הקיר שיצרה נעה, אמנות נפרדת ומדהימה בפני עצמה שעסקה בה באובססיביות במהלך חייה. נעה אספה פיסות בד שונות וייצרה באמצעותן קולאז׳ים מדהימים שתפרה במו ידיה, מבלי לגזור אפילו חתיכת בד אחת אלא רק תוך שימוש בחומרים קיימים שקיבלה.
השטיחים האלו, שמוצגים במוזאונים נחשבים ברחבי העולם ואף נמכרים במחירים מאוד לא קיבוציים, הם עוצרי נשימה, ומכירתם מממנת את פעילות המרכז.
הבית מכיל גם ארכיון מדהים של ספרים וחומרי תעוד, שקושרים ביחד את הסיפור היפיפיה ומלא החזון והכשרון הזה.
אני יצאתי משם מלאה בהשראה.
ותודה לאאוטסט, כמובן, על התמיכה 🙂
