מידברן 2018 – אולי מיינסטרים אבל עדיין חוויה מיוחדת במינה

unnamed (2)הקהילה התל אביבית מיהרה להספיד את המידברן של 2018 עוד לפני שנפתח. אולי זה בגלל מזג האויר הקשה והרוח החזקה שהפחידו אפילו את המארגנים עצמם, ואולי בגלל הקפיצה מ 8000 ל 12,0000 משתתפים השנה. מה שבטוח, כרטיסים למכירה התעופפו באויר כמו סופות החול בשבועות שלפני הפסטיבל ואוירת מוכרים בלבד העיבה על ההתרגשות שלפני הפתיחה.

 unnamed (23)
מוכרי הכרטיסים הסבירו שהמידברן הפך להיות גדול ומפלצתי ומנותק מהערכים עליהם הוא מושתת וגם שכשארוע שוליים רדיקלי נהיה מיינסטרים זה כבר לא מעניין.
אבל כשנכנסנו בשערי העיר הזמנית הרגשנו ששום דבר לא השתנה. הרוח קצת שככה אבל עדיין העיפה את החול לתוך העיניים, מקבלי הפנים קיבלו אותנו באותו חיבוק נרגש ומזיע ומאובק שהוא התמצית המדוייקת של מה שמחכה לנו כאן ואפילו הצלחנו לראות כמה פרחים שפורחים באמצע המדבר, ואפילו כמה זוגות אופניים.
unnamed
 ואם אתם רוצים שאפסיק לקשקש ואגיע לנקודה שהיא ״אז איך היה??״ אספר לכם שדווקא היה מאוד מוצלח השנה.
unnamed (2)
 מזג האויר אמנם תעתע אבל לא היה נורא. לא היו כמעט סופות חול היסטריות, והחום הגדול העיק במשך היום אבל בלילה הרגיש נפלא. הפלאייה השנה נראתה קסומה בעיני והמחנות היו סופר מושקעים, ונורא יפים, ובניגוד לשנים קודמות שבהן הרגשתי בחלקם את הסנוביות הישראלית ואת אוירת ה״מה ששלי שלי, ומה ששלך שלך״ שמנוגד לעקרונות המידברן, דווקא השנה נעלם כלא היה. כולם היו מסבירי פנים וחברותיים וחייכניים וקיבלו אותי בברכה.
unnamed (1)
ולמרות שבאינסטגרם זה נראה שלכולם היתה אותה חוויה כי כולם ראו את האפיג׳י ואת הטמפל
unnamed (5)
ואת הגמל המעופף (שהיה ללא ספק המיצג הכי מדהים השנה)
unnamed (6)
והשתתפו לפחות בחתונה אחת (מדהימה!), ורקדו בראביט בלילה ובסאן רייז בבוקר והצטלמו מתחת לעכביש בשקיעה,
unnamed (8)
 והתפעלו מהדינוזאור, למרות שהוא לא חדש,
unnamed (3)
 ולמרות שממש לא רצו, עדיין נעצרו והסתכלו על השריפה,
unnamed (10)
 עדיין לכל אחד יש את המידברן שהוא רק שלו.
והוא מורכב מהאנשים שאתה פוגש במקרה על הפלאיה, מרגעים קטנים של קסם שנקראים בדרכך, מברן פלקס שמחלקים לך באחד המחנות, מהצחוק בקול רם כשאתה עובר ליד המחנה של מירי גרב, מהאהבה שאתה מקבל ב free love גם אם הוא סגור, מההוא ששר לך סרנדה,
unnamed (12)
מלהסתכל על הילדים במחנה קרב כריות ולהגיד אוף למה לא הבאת את הילדים שלך, מלקבל נשיקה מאיש כחול באמצע הזריחה,
unnamed (13)
מלהבין שהידיים של הראביט זזות, ולנענע את החבל כמו משוגע,  מלראות את הגמל פתאום מואר בשלל צבעים ולהגיד יו, כזה – אפילו באמריקה לא היה,
unnamed (4)
 ולהתפעל מהציפור המכנית המדהימה ולפגוש את היוצר המדהים עוד יותר גיא הדני שמנסה להסביר איך כל זה פועל unnamed (18)
מלרקוד שעות במחנה מוזיקה האהוב עליך בתלבושת של אייל לצד מרבה רגליים לצד איש מהחלל, מלחבק ולהתחזק מהשפחות מסיפורה של שפחה
unnamed (20)
מטקס מרגש של חגיגת יומולדת או נישואין של 20 שנה,
unnamed (21)
מטרק של מוזיקה שעשה לך פתאום כנפיים, אז מה אם הוא של אנני לנוקס, עדיין sweet dreams are made of this,
ובעיקר מהאנשים שאיתם אתה חולק את החוויה הזו, את החום הנורא ואת הקור הלא נורא אבל עדיין, מישהו בא ורואה שאתה רועד ושם עליך שמיכה, את הקמפ המושקע שהיה לנו השנה, את הטיול בשקיעה ואת הטיול לעשות קקי ואת הטיול למסיבה וגם את החזרה.
מאנשים חדשים שפתאום מגיעים ומאנשים שהם תמיד תמיד איתך.
unnamed (22)
לכל אחד יש את חווית המידברן שלו, ואולי פשוט אני אוהבת מיינסטרים. בכל מקרה שלי היתה נפלאה. ומוארת. ומאירה. (גם אם לעיתים מטושטשת 🙂
unnamed (25)

שתפו:

שיתוף ב facebook
Facebook
שיתוף ב whatsapp
WhatsApp
שיתוף ב email
Email

פוסטים אחרונים

הכל זה מלמעלה — התערוכה

לא. לא חזרתי בתשובה. אבל מי שעוקב אחרי קצת, בטח כבר יודע שבשנתיים האחרונות אני מצלמת עם רחפן תחת הכותרת #הכלזהמלמעלה.

הילדה הכי קטנה שלי בת 12!

הילדה הכי קטנה שלי כבר בת 12. כשחשבתי מה לכתוב לך, מצאתי בלוג שכתבתי בתאריך ה-8 בינואר 2012, בדיוק לפני 7 שנים. הוא נקרא “הילדה הכי

סליחה

סליחה, אפשר לבקש סליחה? כן בבקשה הגעת למקום הנכון אנחנו פתוחים כל יום בין תשע לשש ממי תרצי לבקש סליחה? סליחה, לא הבנתי “מהמקום”? “מחברו”?