תערוכות שחייבים לראות – פסח 2017

4087_events_banner_6חופש פסח מתחיל היום וזו הזדמנות מצויינת לדון בשאלה איך נמלא את ימי החופשה.

אז במקרה או שלא, יש עכשיו כמה תערוכות ממש מצויינות, כאלה שאפילו שווה לנסוע בשבילן רחוק, וכולן מתאימות לביקור עם הילדים.

מצבי קיצון / מוזאון ארץ ישראל, רמת אביב

בשבוע שעבר נפתחה במוזאון ארץ ישראל ברמת אביב התערוכה "מצבי קיצון" המוקדשת לעבודות העשויות מנייר בלבד.

זוכרים שפעם היינו מקפלים ניירות עיתון ועושים מהם סירות? או כובעים? אז תקחו את הזכרון הזה ותלכו איתו רחוק. ועכשיו אפילו יותר רחוק.

unnamed (9)

באמת אחת התערוכות המסעירות את הדמיון שראיתי לאחרונה. כל כך הרבה אפשר לעשות עם קצת יצירתיות וקצת דמיון, והרבה נייר.

unnamed (8)

"התערוכה מציגה עבודות שהנייר מהווה בהן חומר מרכזי ומהותי, והן מתייחסות אליו כחומר גלם ולא כמצע, דהיינו כאבן בנייה של היצירה ולא כמשטח עליו היא נעשית. העבודות שנבחרו מותחות את תכונותיו הגלויות והסמויות של הנייר. 65 יוצרים השכילו להביא אותו למצבי קיצון מפתיעים ומעוררי השתאות, וחקרו את כל האספקטים שלו: רכות וקושי, שקיפות ואטימות, עדינות וגסות, גמישות ונוקשות, סטטיות ותנועה". (מתוך המידע על התערוכה)

נותנת לתמונות לדבר בעד עצמן. אבל תלכו לראות. ותקחו את הילדים. להם הרבה יותר קל להבין את זה מאיתנו.

unnamed (10)

/http://www.eretzmuseum.org.il/

אנונימיקס – סוף עידן הפרטיות – מוזאון חיפה לאמנות

מארק צוקרברג, מייסד פייסבוק, טוען שפרטיות כבר איננה "נורמה חברתית". יעידו על כך אין ספור התמונות, הפוסטים והציוצים שאנו מעלים מדי יום ובהם אנחנו חושפים את הדעות שלנו, המחשבות שלנו, הארועים החשובים בחיינו ובאופן כללי את הרגעים הכי אינטימיים שלנו וגם של אחרים. מהצד השני אנו מתירים ל"שליטי הרשת" לעקוב אחרינו ולאסוף עלינו כל פיסת מידע.

4087_events_banner_6

התערוכה החדשה שאצרה סבטלנה ריינגולד מבקשת לחשוף את התפיסות החברתיות לגבי רעיון הפרטיות ואת המודלים החדשים שיצרה מהפכת המידע והתקשורת מתחילת המאה העשרים ועד היום, ומעלה שאלות אתיות מאתגרות הנוגעות לסוגיות של מקור היצירה, כוח ושליטה.

5 תערוכות יחיד ו-6 תערוכות קבוצתיות עוסקות בטשטוש הגבולות בין המרחב הציבורי לבין המרחב הפרטי, באקסהיביציוניזם, בנרקיסיזם ומציצנות – שהגיעה לדרגת רגולציה חברתית, ובתופעת הסלבריטאיות, כדוגמה בולטת לתוצר של תרבות הנראות וההערצה של ימינו.

unnamed (2)

(זו עבודה נהדרת של המורה הנהדרת שלי לצילום שרון דרעי)

וזו גם הזדמנות מצויינת לדיון עם הילדים שלנו על איך מנהלים את החשבונות הפרטיים שלהם ברשתות החברתיות, מה מותר ומה אסור להעלות, ואיפה צריך לשים גבולות.

בין המשתתפים: פבל וולברג, חן שיש, ורדי כהנא, ניר הוד, דנה לוי, מרסלו ג'פטי, פיליפ הלסמן, אליסון ג'קסון, סינדי שרמן והלמוט ניוטון.

http://www.hma.org.il

The art of Banksy – הגלריה בקניון ארנה הרצליה 4-18/4

למרות שאף אחד לא יודע מיהו, בנקסי הוא אחד האמנים הידועים בעולם. צייר, אמן גרפיטי ואקטיביסט חברתי הנחשב לאחד מאמני הגרפיטי הפוליטי הבולטים בעולם, אשר מקפיד לזמור בסודיות את זהותו uאינו מופיע בציבור.

בנקסי משתמש בעיקר בטכניקה של שבלונות אותן הוא מצייר/מרסס על  חומות, קירות עירוניים, גשרים ורחובות שונים ברחבי העולם. הוא הסביר פעם שהחליט לאמץ את טכניקת השבלונות כאשר התחבא משוטרים מאחורי פח אשפה והבחין בהטבעת גרפיטי של מספרו הסידורי של הפח.

o-IHEART-facebook-1-1000x500

בנקסי ידוע לא רק בעבודות הגרפיטי שלו אלא גם במשחקים שהוא משחק עם הממסד האמנותי כמו תליה חשאית של יצירותיו בתוך מוזיאונים נחשבים בעולם, פיזור שטרות ליש"ט מזויפים ב–2004 (הכיתוב "הבנק של אנגליה" הוחלף ב"בנקסי של אנגליה") ועוד. במישור הישראלי בנקסי  צייר ב- 2005 יחד עם אמנים נוספים על חומת ההפרדה ברמאללה תשעה ציורי ענק כהתנגדות להקמתה, וב–2007 צייר בבית לחם עבודות המוחות על הנוכחות הישראלית בגדה המערבית.

התערוכה שתוצג בקניון ארנה החל מה 04.04 ועד סוף חופשת הפסח תציג למעלה מ 80 עבודות שלו בינהן ציור הנערה עם הבלון האדום המפורסם.

4022651809

לאחרונה עלו מחדש הספקולציות בדבר זהותו של בנקסי. בספטמבר האחרון פרסם העיתונאי הבריטי קרייג ויליאמס השערה שבה הוא טוען כי מי שעומד מאחורי בנקסי הוא רוברט דל נג'ה, מייסד הרכב הטריפ־הופ "מאסיב אטאק". הסברה של ויליאמס התבססה על ההתאמה הגיאוגרפית והכרונולוגית שמצא בין העבודות של בנקסי הצצות ברחבי העולם לערים שבהן הופיעה הלהקה הבריטית, וגם בגלל חפיפה בין הדעות הפוליטיות של שני האמנים.

http://www.theartofbanksy.co.il

אין כמו בבית, מוזאון ישראל, ירושלים

יצירה המבוססת על חפצים ביתיים הפכה לדרך ביטוי רבת עוצמה של אמנים מודרניים ועכשוויים. במלאות 100 שנים לתנועת הדאדא ולמזרקה של מרסל דושאן מציגה התערוכה כיצד שילבו אמני המאה ה–20 וה–21 פריטים ביתיים כדי לחתור תחת חוויות היומיום .

pic1

120 עבודות של אמנים פורצי דרך, כגון מרסל דושאן, אנדי וורהול, רוברט גובר, יָיוֹי קוּסמה, מונה חאטום, דוריס סלסדו ורבים אחרים מוצגים באולמות שעוצבו כחדרים בבית כדי להדגיש את הזהות הכפולה של החפצים – מוכרים ועם זה זרים – ולבחון אתן מושג הבית כמקום המעצב משפחה, זיכרונות, תפקידים מגדריים ותחושות של עקירה והכלה.

pic2

http://www.imj.org.il

 

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *