דוקאביב 2017 – הסרטים שאסור לפספס

89191-1140x610אוטוטו הוא מתחיל. פסטיבל הסרטים הדוקומנטרי שנדמה לי שכבר אין צורך להציג.

הפסטיבל יתקיים בסינמטק ת"א ובאתרים נוספים ברחבי העיר בין התאריכים 11-20.5.

האתר החדש באויר ומכירת הכרטיסים כבר החלה, ולפי כמות המבקרים בפסטיבל בשנה שעברה, כדאי למהר ולהזמין. www.docaviv.co.il

אז הנה, כמו בכל שנה, רשימת ההמלצות שלי לסרטים שאסור לפספס, שגם היא מתארכת משנה לשנה, כן, כי גם השנה יש כל כך הרבה סרטים טובים.

ואם מותר לי עוד המלצה קטנה, אם אתם יכולים להרשות לעצמכם, קחו לכם יום חופש באחד מימי הפסטיבל, אפשר גם שישי או שבת, (יש שני סופי שבוע מלאים) ותתכננו לכם כמה הקרנות ברצף. הפסטיבל הוא ארוע שלם, וכשנכנסים לאוירה, זה לא רק סרט כזה או אחר, זו חוויה שלמה.

אז הנה ההמלצות שלי, אני כבר ממש מתרגשת.

נתראה בפסטיבל

הסרטים הבינלאומיים:

76891-1140x610הרקדן

על הבמה הוא נראה כמו אריה מרחף – שילוב של כוח אדיר וקלילות נדירה, שהופך את סרגיי פולונין לרקדן כוכב שלא ניתן להתיק ממנו את העיניים. בגיל 25 הוא נמצא בקצהו של מסלול לגמרי לא שגרתי, ומנסה להכריע לאן לפנות: האם לרדת מהבמה או להמשיך להשתעבד לתשוקה העמוקה של הגוף לרקוד. פולונין, יליד אוקראינה – שבגיל 19 היה הרקדן הראשי הצעיר ביותר בתולדות הבלט המלכותי הבריטי וכרטיסים להופעותיו נמכרו שנתיים מראש – מתגלה מול המצלמה כצעיר מורכב, בלבה של סערת רגשות גדולה. יחסיו הסבוכים עם משפחתו, הדחף הבלתי פוסק שלו למרוד ואופיו הפרוע מטלטלים את הקריירה שלו מעלה ומטה. הסרט פוגש אותו ברגעים כנים וחשופים של התלבטות. בין קטעי המחול המרהיבים בסרט משובצת גם סצנה מיוחדת בבימויו של דייוויד לה-שאפל.

  • סרגיי פולונין הוא אורח הפסטיבל וישתתף בחלק מההקרנות!

75841-1140x610אין לאן לברוח

לפני שלוש שנים, כשהאמריקאים עזבו את עירק, נורי שריף חשב (כמו כולם) שהנה מתחיל עידן חדש ועצמאי. אחרי שמונה שנות כיבוש האופטימיות הייתה בשיאה, ואת המצלמה הקטנה שניתנה לו, שריף הפנה לביתו ולארבעת ילדיו. הפראמדיק המסוּר חשב שראה את הרע מכל, אבל לבית החולים בג'לאוולה, עיירה ב"משולש המוות" של עירק, החלו להגיע פצועים והרוגים ממלחמה "שהתסמינים שלה קשים, אבל המקור שלה לא ברור". השתלטות דאע"ש על האזור יצרה סיוט חדש, שאי אפשר להתעורר ממנו. נורי מצלם מראות קשים מקרוב, מתוך מעורבות רגשית עמוקה שאינה מאפשרת לצופה לברוח, עד לרגע שהוא עצמו נאלץ להפוך לפליט.

  • הסרט זכה בפרס הראשון היוקרתי בפסטיבל IDFA.

76351-1140x610פלסטיק צ'יינה

יי ג'י בת העשר היא פועלת במפעל למיחזור פלסטיק – בית מלאכה ביתי פרימיטיבי, שבו היא, הוריה ואחיה, בוררים בידיהם ערימות של אשפה המיובאת לסין מהמערב. היא מבלה את ילדותה בתוככי מזבלת פלסטיק ענקית, כמוה יש אלפים בכפרים שפעם התפרנסו מחקלאות. את השכלתה היא רוכשת מקרעי ז'ורנלים מוכתמים ושברי צעצועים שהיא מוצאת בתוך הררי הפלסטיק והיא חולמת לחזור הביתה, למקום שבו היו להם סוס וכבשה וענבים. לעומתה, בנו של בעל "המפעל" נשלח לגן ילדים אמיתי – משום שהוריו, שגם הם עובדים בפרך, מרשים לעצמם לחלום. סיפוריהם האישיים מציעים הצצה אל המקום האחר, הרחוק, הטובע תחת השפע הבזבזני של חיינו.

80051-1140x610אמאלנד

בית היולדות במנילה שבפיליפינים הוא הגדול והצפוף בעולם. מאות יולדות שוכבות בשורות – שתיים ולעתים שלוש במיטה אחת, עם התינוקות – כמו בפס ייצור. אין שמות פרטיים: "אמא 567" מסייעת ל"אמא 432" והצוות משמיע הוראות ועצות בסיסיות במערכת הכריזה. אין כאן פרטיות, מרבית הנשים אינן מכירות אמצעי מניעה וקורה שתינוקות אובדים ותינוקות אחרים נמצאים, אבל כשצריך הן מיניקות גם תינוקות של אחרות. מתוך הדלוּת והמהומה עולים סיפוריהן האישיים של נשים המאפשרות לבמאית הסרט להתקרב למרחק נגיעה. הקרבה הנדירה הזו הופכת את העולם הזר והמוזר לכאורה לחממה של אנושיות, חום וחמלה, וחושפת את הביטחון הנדיר שהנשים מעניקות זו לזו.

74131-1140x610אני לא הכושי שלכם

בשלהי שנות השבעים הסופר האמריקני ג'יימס בולדווין החל לכתוב את ההיסטוריה של אמריקה מבעד לסיפור חייהם של שלושה מחבריו שנרצחו: מֶדגר אוורס, מלקולם אקס ומרטין לות'ר קינג. בולדווין ידע תמיד שיבוא יום והוא ייאלץ לצאת למסע הזה, בעקבות מערכת היחסים הטעונה בין לבנים ושחורים בארה"ב, אבל לא הצליח להשלים יותר מ-30 עמודים לפני מותו. הסרט, הנשען על ההתבוננות המיוחדת של בולדווין, על שפתו הפיוטית (בקריינות נפלאה של סמואל ל. ג'קסון), על קטעי ארכיון נדירים ועל תיעוד עדכני, ממשיך את הפרויקט השאפתני הזה, ובוחן, מבעד לעיניו הביקורתיות והחריפות של בולדווין, את מקום האלימות והדיכוי באמריקה של אז ושל היום.

75141-1140x610כריס ברדן: אבי הקיצוניות

כשכריס ברדן נדחס לתוך תא זעיר ובילה בתוכו חמישה ימים איש לא שיער עד כמה רחוק עוד הוא מסוגל להגיע. ההתמסרות הטוטלית שלו לאמנות גרמה לו להשתמש בגופו כמיצג, כשהוא חושף אותו לכל בניסויים אלימים ביותר, החל בהתחשמלות וכלה בירי באש חיה. בסדרה של עבודות שכל אחת מהן דמתה לסטירת לחי מצלצלת על פניו של עולם האמנות, ברדן לא רק קנה לעצמו שם של אמן חדשני ואמיץ (ויש האומרים מטורלל) אלא גם הצליח לעורר שיח אמנותי חדש, שעיקרו תהייה על (אי) היכולת להפריד בינה לבין החיים האמתיים. לצד עבודותיו הפרובוקטיביות ביותר מובאים ראיונות עם ברדן ועם מי שניהלו אתו קשרים אישיים ואמנותיים אינטימיים, וכן אמנים שהושפעו ממנו (מרינה אברמוביץ, ויטו אקונצ'י, דייוויד בואי). ביחד הם מנסים להבין איפה עובר הגבול של יוצר חסר מעצורים.

  • חובה למי שאהב את הסרט על מרינה אברמוביץ

78351-1140x610לה צ'אנה: מלכת הפלמנקו

כשלושים שנה אחרי שירדה מהבמה, לה צ'אנה, מלכת הפלמנקו של ספרד, חוזרת להופעה אחת אחרונה. ההתרגשות העצומה מביאה אותה לנסות ולפענח את מסלול חייה הבלתי שיגרתי ורב התהפוכות. היא מעולם לא למדה לרקוד, אבל המקצבים ששמעה בילדותה ברדיו חלחלו לתוכה והיא חשה ש"הגוף מציית לנפש". הנפש הזו תבעה ממנה להמשיך לרקוד, למרות מחסומים רבים שניצבו בדרכה. מי שהוגדרה כ"כוח טבע" כבשה את במות העולם בסגנון ריקוד ייחודי משלה. סלבדור דאלי ופיטר סלרס היו רק שניים ממאות אלפי מעריציה. חשבון הנפש האישי של לה צ'אנה מלווה בקטעי מחול מרשימים במיוחד מעברה, ועוקב אחרי הטרנספורמציה שהיא עוברת כשהיא מרשה לעצמה לחזור ולנעול את נעלי הריקוד.

  • זוכה פרס הקהל בפסטיבל הקולנוע התיעודי היוקרתי IDFA (אמסטרדם).

76601-1140x610רייב אירני

מה הקשר בין רייב במדבר לבין מרי אזרחי? עבור אנוש ואראש, צמד די-ג'ייז מטהרן, ועבור מאות צעירים כמותם, אין דרך אחרת להביע את הייאוש והתסכול שהם חשים נוכח החיים במולדתם. הם יוצרים מוזיקה אלקטרונית, הנחשבת באיראן ל"מוזיקה מן השטן" ומפיצים את האלבום שלהם במחתרת, במחיר של עונשים כבדים ממשטרת המוסר, אלימות ואפילו מאסר. הם לא לוחמי חירות אמיצים. הם אמנים בנשמתם. כשתגיע ההזדמנות להגשים את חלום החופש, האם יהיה להם אומץ?
סרט מהפנט, שמטעמי ביטחון חלקים ממנו צולמו בטלפון סלולארי ואחדים מיוצריו, שנותרו באירן, בחרו להישאר אלמונים.

75231-1140x610פרנקה: מהומה ויצירה

כשבנה של פרנקה סוצאני, העורכת רבת העוצמה של "ווג איטליה" החליט לעשות עליה סרט, לא היה לו מושג שהוא מלווה את השנים האחרונות בחייה. סוצאני, שהלכה לעולמה לפני חודשים ספורים בלבד, לא הייתה מרואיינת קלה. אותה עצמאות עיקשת שהנחתה את 28 השנים שלה כעורכת מגזין האופנה הנועז והחדשני בעולם, הפכה את העבודה על הסרט לסערה אינסופית שנעה – כך מעיד הבמאי פרנצ'סקו קרוציני – "בין הרבה 'לך תזדיין' להמון 'אני אוהבת אותך'". מערכת היחסים הקרובה הזו בין האם והבן הולידה סרט אינטימי במיוחד. סוצאני, שהפכה את עמודי האופנה למקום שבו אפשר וצריך להתמודד עם נושאים חברתיים בוערים (החל מדליפות נפט, דרך ניתוחים פלסטיים וכלה באלימות נגד נשים) אינה מפסיקה להפתיע ואליה מצטרפים בסיפורים אישיים ג'אני ודונטלה ורסצ'ה, ברוס וובר, נעמי קמפבל, קרל לגרפלד, קורטני לאב ואחרים.

89191-1140x610סוזן בארטש: מלכת הלילה

כבר יותר משלושים שנה שסוזן בארטש מעניקה לניו יורקרים את המסיבות הכי מסעירות, את האימאג'ים הכי מטורפים ואת האופנה הכי תיאטרלית. היא מעולם לא רצתה להיות נורמלית, ולכן עזבה את מולדתה הקפדנית שווייץ וכבשה בסערה את לונדון ואחריה את ניו יורק. לשואו האינסופי של חייה היה תמיד ממד פוליטי: למשל כשרתמה את כל המעצבים הנחשבים לגיוס כספים לחולי איידס, בשיא ימי השמרנות האמריקנית, וכשבין שמלות בומבסטיות וריסים גרנדיוזיים המסיבות שלה הפכו למקום מקלט חם לאאוטסיידרים מכל סוג. הסרט מלווה את בארטש ופמלייתה (רו פול, ג'ון גליאנו) ברגעים נוצצים ובהתכנסות מרוככת בחיק משפחתה, ואפילו מאפשר לבנה האינטלקטואל ביילי לספר על ילדותו המאוד לא שגרתית.

75931-1140x610בובי ג'ין

היא התאהבה באוהד נהרין ורצתה לרקוד רק בשבילו, אבל אחרי עשר שנים בלהקת "בת שבע", בובי ג'ין סמית חוזרת לארה"ב כדי לחפש את דרכה כיוצרת עצמאית. בגיל 30, מבוגרת ממרבית חבריה ללהקה, בובי ג'ין מחפשת בית, מקום שבו תוכל לחשוף את כל כולה, מקום שבו – כהגדרתה – לא יהיה לה כוח להסתיר דבר. היא מוותרת על מעמדה, על הפרגון של הקהל המקומי ואפילו על סיפור אהבה מלא תשוקה עם רקדן תל אביבי צעיר. החזרה לבית הוריה באיווה והניסיונות לפרוץ אל תוך עולם המחול האמריקני התחרותי מעלים בה תהיות אישיות ומקצועיות עמוקות, אבל גם מובילים אותה ליצור יצירה מקורית, נועזת וכנה יותר מכפי שהעזה לדמיין.

74591-1140x610GIMME DANGER

פתאום, כשאיגי פופ בן שבעים, מתברר שהוא לא סתם מוזיקאי פורץ דרך אלא גם איש מצחיק במיוחד. זה קורה בזכות הבמאי ג'ים ג'רמוש, שהדינמיקה בינו לבין המרואיין העיקרי שלו (איגי, כאמור) יצרה את אחד מסרטי המוזיקה המשעשעים והמעניינים של השנים האחרונות. ג'רמוש, מעמדתו השותקת מאחורי המצלמה, סוחט מג'יימס אוסטרברג (הלא הוא איגי) וידויים אישיים נהדרים, ומשרטט את עלייתה, דעיכתה ושיבתה ההיסטורית לחיים, כעבור 40 שנה, של "הסטוג'ס", מלהקות הרוק המשובחות והמשפיעות של כל הזמנים. יש כאן הכל: סיפורים מאחורי הקלעים, אנקדוטות בכיכובם של ענקי המוזיקה האמריקאית, סמים, מניירות והמון מוזיקה וסרטונים נדירים שצולמו על ידי מעריצים באופן לא חוקי, מלווים בביקורת של המתופף שהפך לזמר "רק כי נמאס לי לראות מולי ישבנים של גיטריסטים" (איגי, אלא מי?)

73191-837x610הביטלס: שמונה ימים בשבוע

גם אם נדמה לכם שראיתם ושמעתם הכל, סרט הביטלס הזה יפתיע אתכם. בהקלטות ובצילומים אישיים מהימים שבהם היסטריית הביטלס הייתה בשיאה – ג'ון, פול, רינגו וג'ורג' מספרים איך נראו מהצד שלהם כל ההמונים המצווחים וכמה קשה (וממכר) היה להתרגל לזה. הבמאי רון האוורד מנסה להבין איך אמריקה המסוכסכת, של ההפרדה הגזעית ורצח קנדי, התאהבה בנערים מליברפול, ואיך שמרו הארבעה של שפיותם (היחסית) ועל חוש ההומור הנפלא שלהם במשך שנים של הופעות בעולם. על רקע להיטיהם הגדולים, הסרט מלווה את הביטלס (ומעריצים מפורסמים) עד לרגעי השחיקה והפרישה מהבמה "כשאנחנו הפכנו להיות העיקר, ולא המוזיקה", כדברי ג'ון.

* ואל תקומו לפני סוף הקרדיטים. הביטלס ממשיכים לדבר.

75791-1140x610הורים מחליפים

כדי להיות מורים מעוררי השראה ובלתי נשכחים לא מוכרחים להיות רובין ויליאמס ב"ללכת שבי אחריו". אמנדה וג'ון ליידן, למשל, שוברים מוסכמות, מדרבנים חשיבה ביקורתית ומעודדים יצירתיות, אבל בדרכם המינורית, הנינוחה, המשועשעת ומלאת האהבה, ואין ספק שהתלמידים שלהם בפנימיית הדפורט באירלנד מרגישים זאת היטב. הליידנים מלמדים כבר יותר מארבעים שנה בבית הספר המרהיב ביופיו, הקולט בני 7-13 מאירלנד, בריטניה, קוריאה, טנזניה, ברית המועצות לשעבר ועוד. בעודם מהרהרים בפרישתם המתקרבת, זוג המורים המופלאים האלה מזמינים את הצופים לבלות במחיצתם שנה עמוסת אתגרים בחיי הפנימייה. סרט מרחיב לב, שדי בו כדי להוכיח שכל מה שמערכת חינוך משובחת זקוקה לו הם אנשים כמוהם.

87961-1140x610חמישה כוכבים

הן חברות מילדות ונדמה שאין נושא שעדיין לא שוחחו עליו. כשהבמאית אנה-קתרין הנדל לוקחת את חברתה הטובה אינס רסטיג לארבעה שבועות במלון יוקרה, היא מצטיידת במצלמה שנועדה לשמש חיץ אבל מנתצת כל אפשרות להעמיד פנים. הנוף המרהיב על שפת הים הבלטי מושלג, ובפנים, בחדר, הנשים מנהלות את השיחות הכי אינטימיות, כואבות, כעוסות ומצחיקות שאפשר. אינס, שהפכה מאמנית אנרכיסטית מזרח ברלינאית לעקרת בית ואם, מגלה את עצמה מחדש אחרי גירושים כואבים שהפכו אותה לחסרת בית. בין זיכרונות, מחלה מאיימת ורומן אינטרנטי מוזר, מתברר שאינס לא איבדה את נקודת המבט האמנותית, המעניקה לסרט איכויות ויזואליות יוצאות דופן.

הסרטים הישראלים:

86731-1140x610הפטריוט

בשנים האחרונות חלה עלייה משמעותית באנטישמיות בצרפת. מנהיגים כריזמטיים כדוגמת דיודונה ואלאן סוראל הפסיקו להסתתר בצללים והחלו להציג את תפישת עולמם בפומבי. המתיחות מורגשת היטב ברחובות, אך שדה הקרב האמיתי הוא און-ליין, שם לשנאה ולהסתה אין כל גבול או צנזורה. המציאות הזו מולידה סוג חדש של פורע חוק: האקר יהודי מיליטנטי, הידוע בכינויו "אולקן", אשר לוקח את החוק לידיו ומכריז מלחמה על מנהיגי התנועה האנטישמית. מה שמתחיל בתקיפות סייבר הופך למסע נקמה אפל, בו הגבולות בין טוב לרע, וירטואלי ומוחשי אט-אט מיטשטשים. "הפטריוט" הוא משל אפל על לאומנות, גזענות ונקמה בעידן הסייבר.

82581-1140x610מוחי

מוחי (מוחמד), ילד פלסטיני אמיץ וכובש לבבות, נולד בעזה עם תסמונת מסכנת חיים ובינקותו הובהל לטיפול בישראל כשהוא מלווה על יד סבו בלבד. מזה שבע שנים מתגורר מוחי בבית היחיד שהוא מכיר – בית החולים תל השומר – ואינו יכול לשוב למשפחתו. הרופאים בעזה ובישראל מסכימים שמערכת הבריאות העזתית אינה מאפשרת טיפול הולם במחלתו וחזרתו של מוחי אל אמו תהווה גזר דין מוות עבורו. מוחי גדל כשהוא לכוד בין שני בתים ושני עמים, ומטופל בבית החולים על ידי יהודים וערבים המתעלים מעל הזהות, הדת והסכסוך המחלק את עולמו. זמן שהייתו בבית החולים אוזל ומוחי וסבו עומדים בפני החלטות הרות גורל.

88841-1133x610המחברות של אליש

אלישבע רייז הלכה לעולמה בגיל שמונים ושתיים. אחרי מותה, מפנים ילדיה את ביתה, ומוצאים שם את יומניה. את היומנים היא כתבה בסתר לכל אחד משבעת ילדיה, ובהם היא תיעדה את חייהם במשך 57 שנים, מיום הולדתם ועד יום מותה. זה היה מפעל חייה. ערב ערב ישבה בביתה בקיבוץ עין צורים וכתבה לילדיה, אותם מעולם לא חיבקה או נישקה. עתה הם פותחים את היומנים בפעם הראשונה וקוראים את תיעוד חייהם. בעקבות האוצר שהשאירה הם יוצאים למסע מרגש וכואב, בו ילמדו על ילדות, אימהות והורות.

83221-1140x610בחדר שלי

"בחדר שלי" מספר את סיפור התבגרותם של שישה בני נוער, אך ורק באמצעות חומרים שהם צילמו בעצמם והעלו ליוטיוב. אלה הם היומנים המצולמים שלהם. במשך שנים רצופות המצלמה מופנית אל תוך החדר ואל פני הגיבורים. היא מאפשרת לנו לשהות בחדרים ולחוות יחד איתם, בעדינות ובהדרגה, את השינויים, המאבקים, החדווה והכאבים שבתהליך הצמיחה שלהם, בדרך אל מי שהם חולמים להיות.

87671-1140x610מסילה

מסיל"ה היא מרכז עירוני הפועל כאגף רווחה עבור הקהילה הזרה בתל אביב. הסרט מציג תמונת מצב לחיי הקהילה הזרה בעיר, כפי שהיא משתקפת מבעד לעיני העובדות הסוציאליות במקום. דרך תיעוד העבודה היומיומית, מורכב הסרט מאותן סיטואציות – תמונות אנושיות בחיי העבודה. המצלמה מלווה באורח אינטימי את הפעילות וחודרת בעדינות אל החדרים ומפגשי הטיפול. הסרט מציג, צעד אחר צעד, את פני הקהילה, את הקשיים, המצוקות, ההתמודדות עם גידול הילדים וחיי ההישרדות. כמו כן, הסרט חושף את פני עולם הילדים והגננות במסגרות "הבייביסיטרים" – גני הילדים של הקהילה, אשר מסיל"ה שמה לה למטרה מרכזית לשנות ולו במשהו את דפוסי המציאות בהם.

תגובה אחת בנושא “דוקאביב 2017 – הסרטים שאסור לפספס

  1. הטעייה באתר דוקאביב.

    באתר כתוב במפורש:
    למחזיקי כרטיס דיגיטל ניתן לממש מחר מבצע ברכישה בטלפון.

    כשמתקשרים לקופות דורשים לבוא פיזית לקופה לרכישה עם כרטיס דיגיטל.

    למה להטעות? ולמה להקשות על מחזיקי הכרטיס?
    למה לא בטלפון?
    לתגובתך אודה

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *