אני עדיין זוכרת את ההתרגשות שאחזה בי כשהייתי הולכת עם אמא שלי לפסטיבל שירי הילדים, שהיה, אם אני לא טועה, ההופעה האחת והיחידה שהייתי רואה פעם בשנה. הייתי לובשת את השמלה הכי יפה שלי, זו ששמורה לארועים חגיגיים בלבד, ביחד עם נעלי לכה מצוחצחות, ונוסעת עם אמא באוטובוס להיכל התרבות בתל אביב.
בחשש וביראה הייתי נכנסת להיכל התהילה, מתיישבת על הכסא בחרדת קודש ממש, וכשהמסך היה עולה, הייתי צופה בהשתאות בגיבורי ילדותי שנראו לי כל כך נשגבים, ציפי שביט, עוזי חיטמן, מייק בורשטיין, ויגאל בשן, וגם מעריצה/מקנאה בכוכבי הילדים הראשונים בהיסטוריה של ילדי ישראל, לילך גליקסמן הג’ינגית עם הקוקיות ששרה “מר אפצ’י”, ונועם קניאל, שהייתי בטוחה שהוא שר במיוחד בשבילי את השיר “בואי גלי”. הפסטיבל, היה באותם ימים היצרן העיקרי ואולי גם היחיד של שירי הילדים המודרניים, ואני עדיין מוכנה להשבע שאני יודעת בע”פ את כל המילים של השירים “ברבאבה נולד בגינה”, “ילדיסקו” “אמת או חובה” וילד פלא”.
כשאני נכנסת עם דנה, ביתי בת ה-10 להופעה של “אינדי ילד” בזאפה תל אביב, אני מודה שאני יותר חוששת ממתרגשת. דנה כבר ראתה יותר מופעים מאלו שאני ראיתי כל חיי. ויש לה סטנדרטים. “הכבש ה-16”, “רינת ויויו” “השירים המשחקים” “יובל המבולבל” “מיכל הקטנה” “צלילי המוזיקה” ו”גבירתי הנאוה”, וכמובן גולת הכותרת מופעי חנוכה המושקעים ובראשם “הפסטיגל”, שהתחיל את דרכו כמתחרה הקטן והחיפאי של “פסטיבל שירי הילדים” אבל הצליח לעבור אותו ואף למחוק אותו מהמפה ולהתמקם בפסגה עם אחת ההופעות המושקעות ועתירות התקציב והמשתתפים של ארצנו הקטנה. גיבורי הילדות של דנה הם דנה פרידר ועודד פז אבל גם סטטיק ובן אל ולא לשכוח את סיאה וג’סטין ביבר. איך היא תקבל הופעה שבה כמה זמרים שהיא לא ממש מכירה יעמדו על במה קטנה ורק ישירו? בלי תפאורה, בלי פירוטכניקה, בלי הו הא?
כמה שירים לתוך ההופעה, אני ודנה מצטרפות לעשרות ההורים והילדים המקפצים במעברים לצלילי “בני בני ילד רע”, “אפונה וגזר”, ו- “אמת או חובה”, שהאמת אין לי מושג מאיפה דנה מכירה את השיר הזה. בהמשך אני מבינה שדנה מכירה היטב את כל שירי הילדות שלי. תמיד אמרתי שלשירים טובים אין גיל, אני אומרת לעצמי תוך כדי שאני מקפצת ב”ילדיסקו”. זה באמת עליזקו. ומזיזקו. החבורה שעל הבמה בכיכובה של מיקה שדה המקסימה עושה עבודה מצויינת. הם מגישים את השירים בעטיפת רוק’אנד’רול לא מתיילדת ואני ממש יכולה לשמוע את ההשפעה של חמי רודנר שמשמש כמפיק המוזיקלי של המופע. כשהטונים קצת נרגעים והם שרים את “אלוהים שלי, רציתי שתדע” אני מסתכלת על דנה שרה בקולי קולות “על חלום שחלמתי בלילה במיטה” ולוחשת לאלוהים “תודה”.
כשאני מחפשת את ההופעה הבאה, נדמה לי ששוק שירי הילדים חווה פריחה מחודשת. המון המון אלבומים חדשים לילדים יצאו בתקופה האחרונה, ונדמה לי שיש בהם נסיון לחזור לימי “הכבש ה-16” שבהם ניסו והצליחו לייצר שירי ילדים שגם לגמרי עומדים בזכות עצמם כשירים טובים.
קחו לדוגמא את האלבום “שירים לעמליה” שמבוסס על שירים שכתבה דפנה בן צבי והלחין גיא לוי בכשרון כה רב. כשאני מקשיבה לשיר “נעמי צוחקת” אני ממש מתרגשת. כי “נעמי עוד לא יודעת ללכת ולדבר, גם לא לרקוד או לצייר. היא לא יודעת שבים יש גלים, שהעץ ירוק כי יש לו עלים, שפעם אולי יהיו לה תלתלים. אבל נעמי יודעת לצחוק. וכשנעמי צוחקת צוחקים הגלים, העץ מאושר מתכסה תלתלים..”
כשאנחנו הולכות להופעה דנה מופתעת לגלות שעלמה זק, הלא היא המנהלת של אלישע, מסדרת הילדים המצליחה, גם יודעת לשיר. ביחד עם אלון נוימן, שאני נהנית לספר לה בקריצה שהוא גם בעלה של עלמה, ועם איילת רובינסון וגיא לוי וטל אבן חן, אנחנו נכנסות לעולמם הקסום של הילדים היותר קטנים.
ללא ספק השיר שדנה הכי מתחברת אליו הוא: “רע לי רע לי רע ומר, יום ההולדת שלי נגמר! אני רוצה לקשט מחדש את הקירות, למלא שוב ממתקים בשקיות, ללבוש את אותה שמלה, ולהתחיל את הכל מהתחלה. העוגה תחזור להיות עגולה ויפה, אכבה שוב את הנרות בנשיפה, יניפו אותי פעם נוספת עד התקרה, כל הילדים שהלכו ישובו מיד בחזרה, יעמדו סביבי וישירו עוד ועוד, יצלצלו המצלתיים יכו חזק בתוף, כי לא לכל יומולדת חייב להיות סוף”.
כשאנחנו יוצאות מההצגה, דנה מסכמת ובצדק שחבל שהיא לא ראתה אותה כשהיתה קצת יותר קטנה. בדרך הביתה אנחנו ממשיכות לשיר בקולי קולות ובלופ, לפי המקצב האופראי שהעניק גיא לוי לשיר את “רע לי רע לי רע ומר, יום ההולדת שלי נגמר!”
כשאני שואלת את גיא איך נולד הרעיון אצלו הרעיון להלחין את השירים, הוא מספר לי שזה היה בתקופה שבה נהג לשיר לילדותיו הקטנות כל מיני מנגינות קטנות שהמציא באותו רגע, אבל לא מצא להן מילים. כשהתחיל לחפש מילים למנגינות שלו, נתנה לו חברה את הספר “שירים לעמליה” של דפנה בן צבי. האיור המקסים של הדובה על כריכת הספר שבה את ליבו של גיא, וכבר מקריאת השיר הראשון הוא הבין שלא מדובר בספר שירים סטנדרטי.
השיר נקרא “אמא נסעה”, הוא מסביר לי, ומספר על אמא שנסעה רחוק ולא ממש ברור אם היא חוזרת. השיר מאפשר לילד וגם למבוגר להזדהות עם הפחד הזה, שמתישב לך בבטן בכל פעם שאמא נוסעת ואתה לא בטוח אם היא תחזור. את השיר על “הזאב” הוא הלחין בהשראת דיוויד בואי, וחבויים בו לפחות חמישה אלמנטים שהוא מעיד ש”גנב” לבואי לצד מוסיקה קלאסית קצת רומנטית וקצת אפלה.
את אלבום הילדים החדש והיפיפה של עלמה זוהר “פלא” אני מגלה במקרה, דרך קאבר שעשתה לשירו של ג’ון לנון, “beautiful boy” שאותו תרגמה ביחד עם יענקלה רוטבליט ל”ילד יפה שלי”. וכשהיא שרה אותו בקול הפעמונים שלה, כל כך הייתי רוצה ששני הבנים הגדולים שלי יהיו שוב קטנים, למרות שאני בטח אכריח אותם להקשיב לשיר הזה גם בגילם המופלג.
כשאני מבינה שהשיר הוא חלק מאלבום וגם מהופעה חדשה שתעלה לקראת פסח אני מגלה עוד שירים חדשים ונפלאים שעלמה כתבה, כמו “שני אינדיאנים ישבו בקנו, את הקנו הם לא קנו, את הקנו הם בנו, מעץ שנשבר ונפל לנהר, אם לא יבוא דג היום, אז יבוא דג מחר”, וממהרת להזמין כרטיסים.
ההופעה האחרונה שאנחנו רואות בסדרת הילדים, “ילדי בית העץ” כבר מדברת בשפה עכשווית, ומיועדת לילדים קצת יותר גדולים שאוהבים גם מוזיקה מבוגרית, והיפ הופ ורגאיי וכמובן גם את סטטיק ובן אל.
מדובר בפרויקט רב ערוצי שיש לו גם ספר, גם שני אלבומים סופר מצליחים (“ילדי בית העץ” ו- “ילדי בית העץ 2″) הצגה מצליחה של מדיטק חולון, סדרת טלויזיה, וגם הופעה.
את כל השירים כתב סופר הילדים רן כהן אהרונוב, שהוא גם איש חינוך לגיל הרך וגם אחיו של יאיא כהן אהרונוב מה”דג נחש” שאחראי ללחנים ולהפקה המוזיקלית. בפרויקט משתתפים יוצרים מוכרים כמו מוש בן ארי, מוקי, קרולינה, אברהם טל, התקווה 6, והמון אחרים ששרים.
על הבמה מופיעים יאיא בכבודו ובעצמו, ביחד עם איילה אינגדשט, גלעד בין ליש, ניר מנצור, אלון רדעי ויקיר ששון שביחד מייצרים המון קצב וגרוב, ובאמת אפשר להתבלבל לרגע ולחשוב שבכלל לא מדובר בהופעת ילדים.
נראה לי שכמו בכל הופעה, מי שבא מהבית כשהוא כבר מכיר את השירים נהנה הרבה יותר, אבל אנחנו הגענו לא מוכנות, ובכל זאת כמה שירים תפסו את תשומת הלב שלנו יותר מאחרים, וקיבלו מדנה יותר לייקים, כמו שאומרים.
השיר הכי טוב היה השיר “הכי טוב” ששרים איילה אינגדשט וגלעד בן ליש: “אם תסתכלו עליי מקרוב, תראו שאני הכי טוב, הכי טוב, הכי טוב שיש, הכי טוב בלשרוך לאחותי ת’נעלים, לספור באנגלית עד שלושים ושלוש, לזכור לצחצח ת’שיניים, ולעמוד שלוש שניות על הראש, להכיר את השמות של כל המכוניות, להמציא סדרה לטלויזיה בעצמי, למצוא את המוצץ של אחי בלי בעיות, ולהרגיע את אביב כשהוא עצבני…”
אהבנו גם את “למה זה ככה” ששרה קרולינה במקור, וגם את “לא אוהב” ששר שלומי שבן: אנ’לא אוהב כשאומרים לי לא, וגם לא כשאומרים לי נו כבר בוא, אנ’לא אוהב לשבת ישר, וכשאומרים זה היה ממש מיותר, אנ’לא אוהב כשאומרים נראה אולי, וכשמבקשים ממני לשמור על איתי, אנ’לא אוהב כשאומרים לי תיזהר, אתה רואה מה קורה כשאתה ממהר?, אז למה אני צריך לעשות את מה שאתם רוצים, ולדאוג תמיד שתהיו מרוצים, אל תגידו צריך, מאוד חשוב, זה לא בריא, רוצה לעשות רק מה שבא לי, בא לי בא לי את מה שבא לי”.
אז אם בפסח אתם מחפשים משהו שבא לכם לעשות ביחד עם הילדים, אני ממליצה על אחת מההופעות. כי לכבוד החג אפשר להתחדש לא רק בבגדים או בספרים אלא גם בכמה שירים חדשים. וביננו, אין כמו מוזיקה טובה כדי לחבר ולהתחבר. וחוויות משותפות הן בעלות ערך מצטבר. חג שמח
(הכתבה פורסמה במגזין של קבוצת זאפה)
אינדי ילד – זאפה חיפה 15.4, זאפה ת”א 22.4,
ילדי בית העץ, זאפה ת”א 12.4, אולם המופעים גבעת ברנר 15.4, זאפה הרצליה 13.5, זאפה ירושלים 19.5
שירים לעמליה, זאפה ת”א, 06.5
עלמה זוהר – פלא, זאפה הרצליה 13.4
