תארו לעצמכם שמכניסים את רקדני בת שבע לבית משוגעים.
ואז שולחים אותם לאולימפיאדה. של משוגעים.
או למשחק כדורגל. של משוגעים.
מלמדים אותם לרקוד/להתעוות בסגנון הפינגווין של שנות השמונים.
זה מה שקורה בעבודה החדשה ״ניב מצהיב 3״ שיצרה הכריאוגרפית הפורטוגזית מרלן מונטרו פריטאס עבור הלהקה, והועלתה בבכורה עולמית בפסטיבל ישראל.
בהפסקה בין המשחקים הם אוכלים בננות, מבקשים את עזרת הקהל בהפלצות וחוטפים התקפת גרדת משוגעת משולים לקופים.
אפשר להגיד שזה חדשני.
שזה גאוני.
אפשר לכעוס שבזבזו את הפרפורמנס הזה על חבורת רקדנים כל כך מוכשרת שבכלל לא רוקדת.
שלא לדבר על הקהל שבא לראות הופעת מחול וקיבל – מה בעצם הוא קיבל?
אפשר להגיד שזה מצחיק.
שזה מעיק.
שזה מקומם.
שזה משעמם.
שזה מעצבן.
שזה מביא את הסעיף.
אבל אי אפשר.
אי אפשר להשאר לזה אדיש.
או לא לחשוב מה לעזאזאל היא רצתה להגיד.
אנחנו חטפנו התקפת צחוק בלתי נשלטת במהלך ההופעה.
אחר כך היינו חייבות
אבל חייבות דרינק
