קיץ לא חוקי בחלקדיקי – בלוג מצולם

הקיץ החלטנו לעלות צפונה. לא לגליל. לצפון יוון.

רצינו להשאר בטריטוריה המוכרת. האוכל. הנופים. האנשים. אבל בכל זאת לגלות מקומות חדשים.

אז נסענו לחלקדיקי, שהוא לא אי אלא חצי אי, השוכן ממזרח לסלוניקי, ומורכב משלוש אצבעות יבשה הפרוסות בתוך הים היווני הכחול. לכל אחת משלוש אצבעות היבשה המרכיבות את חצי האי יש אופי מיוחד משלה.

האצבע המערבית, שהכי קרובה לסלוניקי נקראית קסנדה, היא המתויירת ביותר מבין האצבעות. מרוצפת חופים ארוכים ושמחים ומלאה בתי מלון גבוהים. אנחנו פסחנו על האצבע הזו אבל גם בה אפשר למצוא חופים יפים ומבודדים יחסית וכפרים ציוריים כמו נאה פוקאה (Nea Fokea) או נאה פוטידאה (Nea Potidea) aמפורסמת הודות לתעלה היפה שמחברת בין מפרץ טרמיקוס (Thermaikos) ומפרץ טורונאוס (Toroneos).

 אל האצבע המזרחית, גם אם תרצו לא ממש תוכלו להגיע. מדובר במדינת מנזרים אוטונומית, אשר הוכרזה כאתר מורשת עולמית, ובמרכזה מתנוסס הר האתוס הקדוש. הכניסה לנשים אסורה שם בהחלט (ולכל בעל חיים ממין נקבה) וגם גברים צריכים לבקש ולקבל אישור מיוחד ומראש בכדי להכנס. לאורך החופים פזורים כעשרים מנזרים יוונים אורתודוקסים, מדהימים ביפיים. אנחנו צפינו בהם מרחוק במהלך שיט, ועדיין הרגשנו כאילו חזרנו למאה ה- 18 או שהגענו בטעות לסט של משחקי הכס בלי רק בלי חליסי.

אנחנו התמקדנו באצבע האמצעית, סיטוניה, שנחשבת ליפה ולשקטה ביותר, ומושכת בעיקר את חובבי הטבע שזה אנחנו כמובן. 😛

לא ברור לי למה התיירים עדיין לא גילו את הפינה הקסומה הזו, אבל אנחנו פגשנו אך ורק יוונים, בעיקר כאלו שמגיעים עם קראוונים. כנראה בגלל שמדובר בחצי אי, שיש אליו גישה מהיבשה, תיירות הקראוונים מאוד פופולארית כאן, וחופי הקמפינג כאן הם מהיפים ומהמאובזרים שראיתי. 

בכל אתר קמפינג מסודר יש מכולת, מסעדה, מכבסה, ונוף קו ראשון (או שני או שלישי) לים. היוונים מתייחסים לקראוון שלהם כמו בית, ומביאים גם ריהוט, אביזרים וקישוטים. מחנים אותו על החוף, ולא זזים מהבית 🙂 


אנחנו הגענו נטולי קראוון ולכן טיילנו בין המפרצים עם מי הטורקיז, מצאנו חופים מבודדים ופראיים, וגם כמה מלאים באנשים. 

השקיעות כאן הורסות, ומהחוף המהמם של Vourvourou הן מאוד פוטוגניות.

בסופו של דבר כל אחד צריך אי, ואנחנו אהבנו במיוחד את שני האיים שבסביבה: דיאפורוס (Diaporos), הגדול מבין 9 איים המרוכזים מול החוף של Vourvourou שבו חופים מבודדים ומים צלולים צלולים. וגם בתים להשכרה ממש ממש שווים


האי השני שמאוד אהבנו הוא אמוליאני, Ammouliani, שאחד החופים שלו זכה לכינוי המלדיביים של האזור, בגלל צבע המים.

בדרך אליו תמיד פוגשים דולפינים, ומדובר באחד מהמפגשים המרגשים והמלהיבים שאפשר לתאר. 

לא הפסקנו לקפץ בין החופים,

ואפילו מצאנו מסיבת שקיעה מגניבה, מיקונוס סטייל, שמתקיימת בכל שבת בחוף מקסים שנקרא מנסו, Manasou שלמרות שנראה מאוד שקט בתמונה היה הפתעה מרעישה.

בין לבין יש שבילי הליכה, שמשקיפים על הים הכחול, המון מפרצים קטנים וגדולים שמחכים להתגלות בין ההרים, ושקט צבוע בהמון צבעים של כחול ואדום.

רוב הזמן,
האושר משחק מחבואים
מסתתר מאחורי הלבלב,
בפינת השגרה והתכול,
והדם זורם באיטיות בנחליו.
אבל יש רגעים
שהלב פתאום נמתח
מרחיב גבולותיו,
מאיים לעלות על גדותיו.

תגובה אחת בנושא “קיץ לא חוקי בחלקדיקי – בלוג מצולם

  1. הפוסט מקסים ובהחלט רלוונטי בשבילי כנקודה שווה המתאימה לנחיתה בסלוניקי. אני מתלבטת לגבי הסיבוב הבא ביוון. לא מתאים לי לבלות חופשה מלאה בים אבל כתחנת דרך משמעותית המשולבת בטיול בצפון יוון – ממש אחלה.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *