אמנות רחוב מעולם לא היתה פופולרית יותר, אתה אומר לעצמך כשאתה מסתובב ברחובות שכונת שורדיטש (shoreditch) שבמזרח לונדון ומרגיש כמו בתוך מוזאון עצום מימדים תחת כיפת השמים. כל קיר הוא ציור. כל קיר מספר סיפור.
המדריך שלנו, בחור צעיר ואמן רחוב מיוסר בני עצמו, מכיר כל קיר. כל אבן. כל מסטיק שנדבק למדרכה והפך לעבודת אמנות מחתרתית (בעיקר בגלל שאף אחד חוץ ממנו לא יודע על קיומה).
הוא פותח את הסיור בעבודה מוחבאת ושמורה היטב של אמן הרחוב הידוע ביותר בעולם – בנקסי, ומעלה שאלה פילוסופית. מתי בדיוק זה קרה, הוא שואל, שאמני הרחוב המחתרתיים שנרדפו עי שלטונות החוק הפכו לכאלה שהרשויות הן אלה שמוקירות ומגנות על עבודתם מכל משמר. התשובה, כמו רוב התשובות, כנראה קשורה לכסף. ברגע שעבודה של בנקסי נמכרת במאות אלפי פאונדים, בעל הקיר שעליו יש עבודה כזאת, ממש מעוניין לשמר אותה.
כי אמנות רחוב, אני לומדת בסיור הזה, זה כבר לא מה שהיה פעם, ואם נדמה לכם שאמני הגרפיטי פורצים עם כובע גרב בחשכת הלילה האפל ומרססים במהירות את אמירתם על הקירות, זה אמנם דימוי יפה, אבל לא ממש קשור למציאות.
אז נכון שחלק מהאמנות כאן עדיין מחתרתית, אבל השמות הגדולים שהשכונה כל כך מתהדרת בעבודותיהם כמו Banksy, Shephard Fairey, Space Invader and Roa מקבלים אישורים לצייר את ציוריים וחלקם אף מתבקשים לעשות את זה עי בעלי הבניינים הנטושים או הנראים נטושים ברחבי השכונה.
מה שהתחיל בשנות ה-80 כפעילות מחאה מחתרתית, לא חוקית שהיא חלק מתרבות ההיפ הופ שאמורה להביע מחאה, הפך היום לעסק מסודר עם ריח מסחרי כמעט מדי, ויעידו על כך הסיורים כגון אלה שאנחנו נמצאים בהם ופופולריים יותר מתמיד.
אבל עדיין זה יפה כל כך וחלק מהעבודות כל כך שוות שמה אכפת לנו מהפוליטיקה, מה אכפת לנו מההתמסחרות. תחי האמנות.
ואם אתם עדיין מעוניינים להבין לעומק מה אומרים ציורי הקיר, כשעברנו ליד העבודה הבאה, לא הצלחנו לשמוע את דברי המדריך אז קיבלתי את ההסבר המאוד אמנותי של חברתי א׳ לעבודה הזו, והיא מחולקת לשתי אמירות מאוד משמעותיות:
א׳: גבר הולך ומתפתח כיצור, כאדם, עד שבסופו של דבר הוא מגיע אל פי התהום.
ב׳: הדבר היחיד שמעניין את הגבר כשהוא עומד אל פי התהום: כמה גדול ה- ז׳ שלו.
