ספרים חדשים ומומלצים לשבוע הספר

אז חוק הספרים לא מאפשר כבר לעשות הנחה על ספרים חדשים, ושבוע הספר נפתח השנה בקול ענות חלושה, ואף אחד לא באמת מבין מה יעלה בגורלן של הוצאות הספרים, וכולם מקטרים, ובצדק, אבל,

הספרים עדיין נכתבים,

ובארץ אני חושבת יש עדיין אנשים שאוהבים לקרוא אותם,

במיוחד אם הם ממש טובים.

אז הנה הספרים החדשים שצדו את עיניי ונקנו, גם בלי הנחה גדולה. מבטיחה לספר איך היה.

 

גדר חיה / דורית רביניאן

מה שמתחיל בניו יורק, בערב קר בראשית החורף, ייגמר בכניסה ליפו בשיאו המסמא של הקיץ. הם נפגשים במקרה, ליאת וחילמי, ולמשך חורף קפוא אחד, במרחב הזר של העיר הענקית, תוחמים להם טריטוריה אינטימית, קצרת מועד, ייקום בשניים.
כוחות מנוגדים מפעילים אותם: מכאן כמיהה להתמזג גוף ונפש, ומכאן החרדה להיבלע בזולת ולהיטמע עד בלי הכר.
הרחק מהבית, ברחובות המושלגים, אכולי געגועים אל אותה שמש – שנעשית היא עצמה כעין מולדת – הם משרטטים בתוואי צעדיהם מפה של יחסים. והסיפור, הוא הולך בעקבותיהם גם כשהם פונים כל אחד לדרכו, ליאת בחזרה לתל אביב, וחילמי לכפר ג’יפנה שמצפון לרמאללה.

דורית רביניאן חוזרת עם רומן עכשווי, רב תנופה, רגיש בפרטיו ובשיאיו כאחד. היא פורשת סיפור שקווי גבול עוברים אותו וחוצים לכל אורכו, גבולות פיזיים וגבולות תודעתיים, ומסמנת באומץ את הקווים המתעתעים בין “אתה” ל”אני”, בין “אנחנו” ל”הם”.
בקול מקרב ובעין מפוכחת רביניאן פוסחת על המלכודות האורבות לפתחם של “סיפורי אהבה גדולים” ובשפתה הצלולה מעניקה לגיבורי הרומן חיים חד פעמיים, שובי לב ושוברי לב. רומן שלישי למחברת סמטת השקדיות בעומריג’אן והחתונות שלנו, שזכו להצלחה גדולה ולשבחי הביקורת.

 

המיזנתרופ / יונתן יבין

רומן קיצוני ומלוטש להפליא על תיאטרון החיים והמוות.
במרכזו ניצב דורון אריכא, מחזאי תל אביבי בלתי נסבל, שבכל זאת מתמכרים אליו ואפילו מתאהבים בו. כמעט בעל כורחנו אנו מתלווים אל הגיבור היורד שאולה במדרון מרתק של הצלחה מסחררת וטירוף, ספק מרצונו החופשי, ספק כמי שמתומרן על ידי כוחות ערמומיים וגדולים ממנו.
דורון אריכא הוא שחצן, בוטה ומתנשא. חייו נגועים בשחיתות מוסרית ואמנותית, והוא פוגע בזולת בלי לדפוק חשבון, פשוט כי הזולת שם. המחזות שלו נכתבים בדיוק לטעם הקהל ולכן ממלאים אולמות, וסצנת התיאטרון התל אביבית סוגדת לו, חוששת מפניו ונענית לכל גחמותיו. למעשה, דורון אריכא חי בתחושה די מבוססת שהעולם כולו סר למרותו.

היחידה שמסרבת להתרשם ממנו היא עירית, זוגתו השנונה, הדיכאונית והמקורית, מחזאית פרינג’ נועזת וכושלת מסחרית. היא גם היחידה שמצליחה לעורר בו רגשות סותרים: אהבה ומשטמה, קנאה ומיאוס, הערכה עמוקה וזלזול חריף.
פקח חניה מתוסכל, מבקר תיאטרון מסתורי, ושחקן טלנובלות יפהפה שמתפרצים אף הם לעולמו של דורון, טורפים את כל הקלפים והופכים את חייו למחזה אבסורד.

יונתן יבין הוא מחברם של אחד-עשר ספרי ילדים, נוער ומבוגרים, זוכה פרס ראש הממשלה לשנת תשע”ב.

אהבה ואוצרות אחרים / איילת ולדמן

1945, זלצבורג, אוסטריה. ג´ק וייסמן, קצין יהודי צעיר בצבא ארצות־הברית, מתמנה לאחראי על רכבת משא שעושה את דרכה מהונגריה כשהיא עמוסה ברכושם של כחצי מיליון יהודים, שנשלחו אל מותם בידי הנאצים.
הקשיים שג´ק נתקל בהם כשהוא מנסה להגן על רכושם הגנוב של היהודים מפני ידיים חמדניות מתגברים עוד יותר כשהוא פוגש את אילונה, הונגרייה ג´ינג´ית סוערת שעולמה נחרב, והיא מנסה למצוא את שרידיו ברכבת. ככל שהם מתקרבים זה לזה, מבין ג´ק כי על עומק התהומות שפערה המלחמה בגופה ובנפשה יהיה קשה לגשר.
כמעט שבעים שנה לאחר מכן נותן ג´ק לנטלי, נכדתו היחידה, תליון זהב שכנפי טווס משובצות אבני חן מוטבעות עליו. זו אינה מתנה. ג´ק מניח בידיה של נטלי את התעלומה המכבידה עליו מאז ימיו בזלצבורג, ומבקש ממנה לשחרר אותו מהמסתורין ומהאשמה. מסעה של נטלי לחשיפת סיפורו של תליון הטווס והנשים יוצאות הדופן שמאחוריו מטיל אותה לליבו של עולם סוחרי האמנות האפל ומפגיש אותה עם אמיתַי, ישראלי לשעבר יוצא סיירת גולני, שעשה את הונו בהשבת רכושם של נספי השואה. בחיפוש חוצה גבולות ויבשות מנסים נטלי ואמיתי לאחות את שברי ההווה שבליבם לא פחות מאת אלה של העבר.
על בסיס המאורעות ההיסטוריים של שואת יהודי הונגריה אורגת איילת ולדמן באהבה ואוצרות אחרים סיפור עשיר ומורכב, קורע לב ומצחיק, המעלה שאלות כואבות על מלחמה ואובדן, על ערך חיי אדם מול ערכו של רכושם, ועל היכולת למצוא נחמה מתוך החורבן.

ארבע ארצות / מתן חרמוני

סופר כושל שנקלע למשבר גירושין לאחר שאשתו בגדה בו עם העורך שלו; אשת זוהר לשעבר, שראתה לפני שנים רבות (מאוד) ימים יפים יותר; סופר יידיש מתחיל, שהתאבד בנהר בפולין בשל אהבה נכזבת ועכשיו חוזר אלינו כשד בעל יצרים אנושיים מאוד; ושוליית סופרים שמתעד את מעלליה של החבורה הצבעונית הזאת.
אלה הדמויות המרכזיות המאכלסות את ארבע ארצות, הרומן החדש של מתן חרמוני, שהוא, כמו קודמו, “היברו פבלישיניג קומפני”- שזכה לשבחי הביקורת והיה לרב-מכר – עתיר דמיון, משעשע וסקסי.
חרמוני, כמו מנדלי מוכר ספרים בשעתו, מעמיד במרכז היצירה את האדם, ובפרט את האמן, כיצור כלכלי-גשמי. בתוך כך נוצר מתח טרגי-קומי מבריק בין הרוח ה”גבוהה” לצרכים הגופניים ה”נמוכים”.

זירת הפעולה של הרומן היא תל אביב של ימינו, אך זו, מתברר, אינה שונה בהרבה מהעיירה היהודית של מזרח אירופה, שממנה ניסינו להימלט וחרמוני מחזיר אותנו אליה בחינניות כובשת. בארבע ארצות חרמוני ממשיך את המסע אל שורשי הספרות היהודית המודרנית תוך שהוא משכלל את הסגנון הספרותי החכם- ממזרי שלו. זהו ספר מצחיק, עוקצני וחודר אל הלב.

מתן חרמוני (נולד ב-25 באוקטובר 1969) הוא סופר וחוקר ספרות ישראלי. נולד בקיבוץ דורות וגדל בבאר שבע ובעומר. ב-1995 עבר לתל אביב. מלמד ספרות עברית וספרות יידיש באוניברסיטת בן-גוריון בנגב ונמנה עם סגל המחלקה לספרות, ללשון ולאמנויות של האוניברסיטה הפתוחה.‏

אהבה זה כל הספר / חיים שפירא

על אהבה, תשוקות ורוחות רפאים, סולם האהבה של דיוטימה, חוקי האהבה המשעשעים של אנדריאס קפלנוס, אנטומיה של קנאה, שני סיפורי אהבה של צ’כוב ושיחה דמיונית בינו לבין נבוקוב, אהבה חופשית על פי שפינוזה, “החצי השני” ותובנותיו של טולסטוי על ברית הנישואים, שבעה עקרונות לניושאים מוצלחים, תשע סיבות שבזכותן שווה לחזור שוב על החיים, מישל מונטיין על הקשרים שבין אהבה לידידות, מסעו של מרסל פרוסט בעקבות אהבה אבודה שבו מצא אושר עילאי.

חיים שפירא הוא מחברם של רבי מכר רבים. ספרו שיחות על תורת המשחקים קיבל “ספר זהב” ואילו ספריו על הדברים החשובים באמת וקהלת – הפילוסוף המקראי זכו ל”ספר פלטינה”.

האבולוציה של ברונו ליטלמור / בנג’מין הייל

ברונו ליטלמור לא דומה לאף שימפנזה בעולם. מפותח, מודע לעצמו ומחונן במידה על טבעית, ברונו הצעיר חי בבית הגידול של גן חיות מקומי ועד מהרה עובר להשגחתה של פרימאטולוגית בשם לידיה ליטלמור מאוניברסיטת שיקגו.
כשהיא מגלה את כישרונו הייחודי של ברונו, לידיה מוציאה אותו מהמעבדה ומשכנת אותו בביתה כדי לפקח על חינוכו ולטפח את תשוקתו לציור.
אך חרף כל כישרונותיו, מתקשה השימפנזה לרסן את דחפיו הראשוניים יותר. התפרצויותיו של ברונו עולות ללידיה בעבודתה ושולחות את הצמד הבלתי סביר למה שמתברר כאחד המסעות הבלתי נשכחים ביותר, ולסיפור האהבה המרגש ביותר – בספרות של השנים האחרונות.

ברומן האבולוציה של ברונו ליטלמור, מציג בנג’מין הייל סיפור התבגרות מקורי שלפרקים הוא קומי, לפרקים אלים, שובר לב ופרברטי. חיות מדברות זה גימיק ישן כמו סיפורי מעשיות, אך כתב הזיכרונות הבדיוני של ברונו מתבלט בכך שהוא מצליח לבטא בצורה מבריקה וחד-פעמית מה פירוש הדבר להיות אנושי. בסופו של דבר מדובר ברומן על מציאת זהות עצמית ועל העמידה עליה.

היהדות שלא הכרנו / יוכי ברנדס

יוכי ברנדס חושפת בספרה החדש שלל סוגיות עכשוויות שעמן התמודדו חכמי ישראל כבר לפני מאות ואלפי שנים. מסתבר שהנביאים, חכמי התלמוד, רבנים והוגי דעות יהודים בכל הדורות התמודדו עם דילמות שנראות לנו מודרניות בתכלית: משפחות חד-מיניות, הפלות, המתת חסד, צריכת קנאביס, ציות לחוק ועקיפת סמכות.
מצוידת בידע עצום בארון הספרים היהודי ובזכוכית מגדלת מלוטשת, לוקחת אותנו ברנדס למסע בלשי-תרבותי מרתק וחושפת בפנינו זוויות ראייה שונות, אחרות, מפתיעות, יש שיגידו חתרניות, על התרבות שלנו.
כשקוראים את היהדות שלא הכרנו מתגלה לנו שהיהדות שונה מאוד משלל הססמאות הנדושות והקפואות שבהן הלעיטו אותנו, ושיצרו רושם של עוינות לכל חידוש וחשיבה מקורית. מתברר שהיהדות הרבה יותר רב-גונית, צבעונית, תוססת, מעניינת, ובעיקר -רלוונטית לחיינו כאן ועכשיו.

במהלך אלפי שנות ההיסטוריה היהודית, מהתנ”ך, דרך חז”ל והוגי ימי הביניים, ועד התקופה המודרנית, חכמי ישראל תמיד התווכחו על כל נושא. הוויכוחים הבלתי פוסקים הללו היו מעיין היצירה המרכזי של התרבות שלנו, שמנע את ניוונה ואת שקיעתה בשכחת ההיסטוריה.
החוכמה העצומה שהצטברה בזכות תרבות הוויכוח הזאת יכולה לסייע לנו בהחלטות שעלינו לקבל ובקונפליקטים שאנו מתמודדים איתם היום כיחידים, כחברה, כמדינה וכעם.

ללכת בדרכך / ג’וג’ו מויס

“ואם הייתי אומר לך שאני לא רוצה שתהיי כאן?”
“אתה לא המעסיק שלי. אמא שלך המעסיקה שלי. ועד שהיא לא תגיד לי שהיא לא רוצה אותי כאן יותר, אני נשארת. לא כי אכפת לי ממך במיוחד, או כי אני אוהבת את התפקיד המחורבן הזה או רוצה לשנות לך את החיים כך או אחרת, אלא כי אני זקוקה לכסף. בסדר? אני ממש זקוקה לכסף”.
הבעתו של ויל טריינר לא השתנתה בהרבה כלפי חוץ, אבל חשבתי שאני מזהה תדהמה, כאילו אינו מורגל בכך שמישהו חולק על דעתו.
נו טוב, חשבתי כשהתחלתי להפנים את מעשי. הפעם באמת אכלתי אותה.
אבל ויל רק בהה בי זמן מה, וכשלא הסטתי את מבטי פלט נשיפה קצרה כעומד לומר משהו לא נעים. “בסדר”, אמר וסובב את כיסא הגלגלים, ובהמיה חרישית הוא הסתלק.

ללואיזה קלרק אין ברירה: בית הקפה שבו עבדה סגר את שעריו בהתראה קצרה, ובהיותה המפרנסת היחידה במשפחתה היא נאלצת לקבל על עצמה את העבודה האחת המוצעת לה: לטפל בגבר צעיר שנותר משותק בארבע גפיו לאחר תאונת דרכים.

רב-המכר הבינלאומי ללכת בדרכך מדגים בדיוק כיצד הפכה ג’וג’ו מויס לאחת הסופרות האהובות בעולם: בכתיבה לא מתאמצת היא בוראת עלילות שכמעט נקראות מעצמן, גיבוריה חודרים אל הלב וסיפוריה מעלים שאלות שהקוראים אינם יכולים שלא להפנותן כלפי עצמם: מהו הדבר ששווה לחיות למענו? האם ישנם חיים שלא ראוי לחיותם? וזכותו של מי להחליט על כך? ללכת בדרכך הוא ספר שיגנוב את לבכם, ישבור אותו וירכיב אותו מחדש – חזק ומלא מתמיד.

שיחת הטלפון הראשונה מגן-עדן / מיץ’ אלבום

בוקר אחד, בעיירה קולדווטר שבמדינת מישיגן, מתחילים הטלפונים לצלצל. הקולות טוענים שהם מתקשרים מגן עדן. האם זהו הנס הגדול ביותר שהתרחש אי- עם, או מתיחה אכזרית? כשהשמועה על השיחות השמימיות עושה לה כנפיים, נמשכים לקולדווטר מאמינים רבים המבקשים להתחמם לאורו של הנס בעצמם.
באותו הזמן, סלי הרדינג, טייס שסרח, ושמו נודע לשמצה, חוזר לקולדווטר מהכלא ומוצא שעיירת הולדתו אחוזה ב”קדחת הנס”. אפילו בנו הקטן נושא עמו לכל מקום טלפון צעצוע קטן בתקווה שאמו תתקשר אליו מהשמים.
כשהשיחות מתרבות, ומסתמנת לכאורה הוכחה לקיומו של גן עדן, העיר מתחילה להשתנות – והעולם איתה. רק סלי, שמשוכנע שאין שום דבר אחרי החיים האומללים האלה, חוקר את התופעה, נחוש בדעתו להפריך אותה למען בנו, ולמען הלב השבור שלו עצמו.

מיץ’ אלבום עובר בחן מהמצאת הטלפון בשנת 1876 ועד לימינו, כשהעולם אחוז באובססיה בכל הקשור לחידושים המסחררים בתחום התקשורת, ולוקח את הקוראים למסע עוצר נשימה של תקווה הזויה שיצאה משליטה.
מיץ’ אלבום הוא סופר, מחזאי ותסריטאי, שכתב שבעה ספרים, ביניהם רב-המכר הבינלאומי ימי שלישי עם מורי (בעברית בהוצאת “מטר”), ספר הזיכרונות הנמכר ביותר בכל הזמנים.
ספריו הבאים, חמשת האנשים שתפגוש בגן עדן, עוד יום אחד, ואם רק נאמין (כולם ראו אור בעברית בהוצאת”מטר”), הגיעו מיד עם צאתם לראש רשימת רבי-המכר של “ניו יורק טיימס” והיו לרבי-מכר גם בישראל.

שתפו:

שיתוף ב facebook
Facebook
שיתוף ב whatsapp
WhatsApp
שיתוף ב email
Email

פוסטים אחרונים

הכל זה מלמעלה — התערוכה

לא. לא חזרתי בתשובה. אבל מי שעוקב אחרי קצת, בטח כבר יודע שבשנתיים האחרונות אני מצלמת עם רחפן תחת הכותרת #הכלזהמלמעלה.

הילדה הכי קטנה שלי בת 12!

הילדה הכי קטנה שלי כבר בת 12. כשחשבתי מה לכתוב לך, מצאתי בלוג שכתבתי בתאריך ה-8 בינואר 2012, בדיוק לפני 7 שנים. הוא נקרא “הילדה הכי

סליחה

סליחה, אפשר לבקש סליחה? כן בבקשה הגעת למקום הנכון אנחנו פתוחים כל יום בין תשע לשש ממי תרצי לבקש סליחה? סליחה, לא הבנתי “מהמקום”? “מחברו”?