המכונה נעצרת / א"מ פוסטר

‏‏unnamed (8) - עותקבסוף השבוע, אחרי הפסקה ארוכה מדי בקריאה, קראתי שלושה ספרים. אל תתלהבו. ספרים ממש קצרים.

היה שילוב כזה של בוקר עמוס וצהריים של שקט ושמש במרפסת.

אז עברתי אצל רותי מבסטסלרס, שיש לה חנות ספרים של פעם, כמו שאני אוהבת. עם כמות הגיונית של ספרים מובחרים, ועם דיבורים על ספרות ועל סופרים, ועם המלצות קריאה, ועם עוד המון מתנות שאפשר לקנות

אחד הספרים שנעצרתי עליהם הוא "מכונה נעצרת".

כתב אותו א"מ פוסטר בלונדון ב 1909. השנה חשובה אז אחזור עליה. 1909. זה היה לפני יותר ממאה שנה..

הסיפור הקצר, מז'אנר המדע הבדיוני, או אם נרצה לדייק דיסוטופיה, מספר בלשון רזה על אם ובנה. הם גרים בשני קצוות של העולם הנשלט ע"י מכונה, כל אחד בחדר קטן ומשושה, בלי חלונות, עמוק עמוק מתחת לאדמה.

האנשים בעולם הזה מרוצים עד מאוד. הם סוגדים למכונה. הם לא צריכים לצאת מהחדר. הכל מגיע אליהם בלחיצת כפתור. הם לא צריכים לצאת החוצה כי הם יכולים לראות כל מקום שהם בוחרים דרך מסכים. ככה הם גם פוגשים אנשים. הכל קל ונוח מתוך הכורסא. אם הם רעבים הם מזמינים אוכל. אם הם עייפים נפתחת להם מיטה.

עד שיום אחד בסיפור, מתקשר הבן לאימו. הנה, תקראו את השיחה:

"אור כחול חלש חלף עליו, התכהה לצבע סגול, ולבסוף היא יכלה לראות את דמות בנה, שחי מצידו השני של כדור הארץ, והוא יכול לראות אותה.
"התקשרתי אליך קודם, אמא, אבל בכל פעם היית עסוקה או מבודדת. יש לי משהו מסוים לומר לך."
"מה הדבר, בני היקר? מהר נא. למה לא יכולת לשלוח אותו בדואר הפנאומטי?"
"כי אני מעדיף לומר דבר כזה. אני רוצה.."
"נו?"
"אני רוצה שתבואי לראות אותי"
"אבל אני יכולה לראות אותך!" קראה. "מה עוד אתה רוצה?"
אני רוצה לראות אותך לא דרך המכונה," אמר קונו. "אני רוצה לדבר איתך לא דרך המכונה המעצבנת."
"אח, הס!" אמרה אמו, המומה במקצת. "אל תגיד שום דבר נגד המכונה."
"למה לא?"
"כי אסור."
"את מדברת כאילו אלוהים ברא את המכונה," קרא בן שיחה. "אני מאמין שאת מתפללת אליה כשאת אומללה. בני אדם יצרו אותה, אל תשכחי זאת. אנשים דגולים, אבל אנשים. המכונה היא הרבה, אבל היא לא הכול. אני רואה משהו דומה לך בלוח הזה, אבל אני לא רואה אותך. אני שומע משהו שדומה לך דרך הטלפון הזה, אבל אני לא שומע אותך. לכן אני רוצה שתבואי. בואי והישארי איתי זמן־מה. בואי לבקר אותי כך שנוכל להיפגש פנים אל פנים ולשוחח על התקוות שעולות בדעתי."
את ההמשך תקראו בעצמכם. זה באמת קצר. אבל מרתק. ותשלחו לי מה חשבתם. אם יש לכם תקוות. כמובן דרך המכונה.

 

תגובה אחת בנושא “המכונה נעצרת / א"מ פוסטר

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *