לעבור את הקיר – מעורר השראה ומחשבה, פשוט נפלא!

14434883_1203679696358601_5226283419984023762_oהסרט החדש של רמה בורשטיין יכול להתפס בטעות כקומדיה רומנטית קלילה על עוד בחורה שחייבת למצוא חתן, אבל תסריט גאוני ומשחק מדהים, שביחד עם עיצוב התלבושות זכו בשלושה פרסי אופיר כל כך מדוייקים, הופכים את הסרט הזה ללא פחות מסרט מופת בעיני. ואם אתם רוצים את זה הכי בקצרה – זה לא סרט על חתונה, זה סרט על אמונה!

הסרט מספר את סיפורה של מיכל דרימר, ואני בטוחה שיש לו הרבה משמעות, למרות שמסתבר שזהו גם שם משפחתה של בורשטיין טרום נישואיה, חסידת ברסלב, חוזרת בתשובה, שכבר 12 שנה מחפשת חתן. אבל אם חשבתם שמדובר בעוד בחורה דתיה שמחפשת לקיים מצוות ולהקים משפחה, מהר מאוד מתברר שמדובר בבחורה שונה לגמרי. כי מיכל מחפשת אהבה. אמיתית. חד פעמית. בגיל 32 היא כבר רוצה להתחתן. לא, בעצם, זה לא זה: היא רוצה למצוא אהבה. אהבה אמיתית, עמוקה. חד פעמית, לנצח נצחים. כי מיכל לא רוצה רק טבעת. היא רוצה סיפור אגדה.

וכשסוף סוף היא מוצאת את האחד, וכל ההכנות לחתונה כבר כמעט הושלמו הוא מקבל רגליים קרות ומודיע לה שהוא בעצם לא אוהב אותה. בתפיסה החילונית שרגילה לחשוב שבמגזר הדתי לא ממש מתחתנים מהאהבה, נדלקת כאן נורת אזהרה ראשונה.

בהחלטה של רגע, שהיא בעצם ההברקה התסריטאית ושעליה מבוסס הסרט כולו מחליטה מיכל שהחתונה תתקיים כמתוכנן. אולם כבר יש. מוזמנים יש. שמלה יש. אז" "קטן על אלוקים להמציא לי חתן", היא מסבירה לכל מרימי הגבה, באחד ממשפטי המחץ בסרט והם כמובן רבים. (גם מרימי הגבה, וגם המשפטים)

היא משחקת אותה חוני המעגל, וקובעת כי בתאריך נר שמיני של חנוכה תתקיים החתונה. עכשיו נותרו לה רק 22 ימים למצוא את החתן המיועד, אבל לא סתם חתן, זה שיתחתן איתה מתוך אהבה גדולה.

מכאן יוצאת מיכל למסע, שאליו היא לוקחת גם אותנו הצופים, מסע בנבחי האמונה. האם מספיקה אמונה ממש חזקה כדי לייצר מציאות, ואיך היא בכלל מעיזה להעמיד את הקדוש ברוך הוא בפני כזו משימה.

מיכל פוגשת סדרה ארוכה של מועמדים בדייטים של "שידך" שכל אחד מהם הוא פנינה קולנועית בפני עצמה. ובשלב מסויים היא נוסעת לאומן להשתטח על קברו רבי נחמן באחת הסצנות המרגשות והקורעות בסרט, שאולי מייצגת יותר מכל את מה שהופך אותו למיוחד כל כך. השילוב בין ההגיון לשגעון, בין העונג לבין הדכאון, בין היאוש לאמונה.

בסצנה הזו מככב גם הקיר המפריד בין עזרת הנשים עזרת הגברים בקבר של רבי נחמן, ואולי זה הקיר שנתן לסרט את שמו, או כמו שיאיר רווה הציע כפירוש יפיפה את המשפט מתוך הספר ״שיחות הר״ן״: ״ואִם (הלב) אֵינוֹ מַרְגִּישׁ, צָרִיךְ לְהַכּוֹת הָראשׁ בְּקִיר״, ובמילים אחרות "לדפוק את הראש בקירות הלב" שזו הגדרה מדוייקת ומקסימה למה שמיכל עושה.

מדובר בתסריט פנומנלי עתיר פנינים שבו לכל מילה, לכל משפט, לכל מבט יש משמעות. הסרט מתחיל כקומדיה רומנטית, ממשיך כסרט מתח מורט עצבים שגורם לצופים לכסוס אצבעות ולשאול את עצמם, האם בסוף תמצא מיכל חתן, או יותר נכון, אהבת אמת, או יותר נכון האם תצליח לשמר או לאבד את האמונה. וזו בעצם השאלה הגדולה. הסרט מרפרף לסרטו של לארס פון טרייר "לשבור את הגלים" שגם בו הולכת הגיבורה בעיניים פקוחות אל הדד-ליין, משוכנעת שאמונתה תביא לה גאולה.

נועה קולר עושה כאן תפקיד מדהים שמצדיק לחלוטין את כל הפרסים שקיבלה כשהיא מגלמת דמות קיצונית. מצד אחד כל כך בטוחה בעצמה, חצופה ממש באמונתה, משוגעת אבל כל כך חכמה, ומצד שני דמות מתלבטת, אבודה, שנמצאת על סף עלפון ומונעת מתוך מצוקה גדולה.

גם שחקני המשנה עושים עבודה מדהימה: דפי אלפרן כאחותה של מיכל, ורוני מרחבי כחברתה הטובה מגלמות דמויות מתוך סרט של אלמודבר, עירית שלג כאמה של מיכל מצליחה להעביר דמות אם שמתייסרת בין התמוטטות לבין קבלה, עמוס תמם כבעל אולם השמחות עושה תפקיד קטן אבל כל כך גדול ועוז זהבי בתור "יוס" הכוכב עושה תפקיד גאוני כשהוא משמש פעם אחר פעם בתור מבחן האמונה של הגיבורה. הוא גם מחזיק על גבו את רוב פס הקול של הסרט שמעניק לו רובד משמעותי נוסף.

״לעבור את הקיר״ הוא הוא לא סרט לציניקנים. וגם לא לפמיניסטיות שיראו בו רק רת המישור השטחי שבו אושרה של בחורה תלוי אך ורק בחתן שימצא לה במהרה. הוא סרט מלא ניגודים בעצמו, נמוך אבל גבוה, מבריק אבל מהנה באותה מידה, והכי חשוב – מספק חוויה אדירה ומעורר המון מחשבה.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *