יומן חורף – פול אוסטר

פול אוסטר מחליט לסכם את חייו בגיל 64. גיל קצת צעיר לסיכום חיים, אבל מבחינת אוסטר, זוהי תחילתו של הסוף. מכאן שום דבר כבר לא בטוח.

הוא בוחר לעשות את הסיכום הזה בצורת יומן, שבו הוא זורם עם הזכרונות שלו בדרך אינטואיטיבית, לא סדורה, קדימה ואחורה, הלוך ושוב, אבל כדרכו של אוסטר, זוהי דרך מופלאה. למשל כשהוא מפרט, בצורה כרונולוגית וסדורה דווקא, את כל כתובות המגורים שלו בחיים, 21 במספר, ודרכן הוא מתאר חיים שלמים. או כשהוא מפרט את כל המאכלים והמשקאות שנכנסו אל פיו, או כשהוא סופר את כל השעות המבוזבזות של חייו.

בגילוי לב חושפני עד כאב הוא מספר על על ההתמודדות עם פגעי הזמן, על ההבנה ועל ההשלמה שבאות עם ההתבגרות. הוא מתאר זכרונות מימי ילדותו ונערותו שכל אחד מהם הוא כמו סיפור קצרצר, מתאר את הוריו ואת השינוי המדהים שהם עוברים בתפיסה שלו ולנגד עיניו, את במקום המרכזי שתופס המין בחייו, את התנסויותיו הראשונות, את כשלונותיו וגם את ההצלחה הכי חשובה בחייו – אשתו.

אוסטר מרבה להתעסק במוות, בהפתעה שבה המוות תופס אותך, אבל זהו לא ספר על המוות. זהו ספר על חיים שנחיו במלואם, עם מעלות ומורדות, רגעי כאב ורגעי אושר.

זהו בעצם סיפור חייו של כל אדם. פסיפס זכרונות שמורכב מהצלחות וכשלונות, אהבות ואכזבות, שמחה ועצב, רגעי התגלות ורגעי שעמום, רגעי התעלות ורגעי חרדה. זהו בעצם חשבון הנפש של כל אדם. (ולכן, בעיני כל כך מתאים לקרוא את הספר הזה ביום כיפור). אבל כשרון הכתיבה של פול אוסטר הוא רק שלו. אבל גם בו הוא משתף אותנו. ואנחנו יכולים רק להנות ממנו.

הנה המילים הראשונות של הספר:

שתפו:

שיתוף ב facebook
Facebook
שיתוף ב whatsapp
WhatsApp
שיתוף ב email
Email

פוסטים אחרונים

הכל זה מלמעלה — התערוכה

לא. לא חזרתי בתשובה. אבל מי שעוקב אחרי קצת, בטח כבר יודע שבשנתיים האחרונות אני מצלמת עם רחפן תחת הכותרת #הכלזהמלמעלה.

הילדה הכי קטנה שלי בת 12!

הילדה הכי קטנה שלי כבר בת 12. כשחשבתי מה לכתוב לך, מצאתי בלוג שכתבתי בתאריך ה-8 בינואר 2012, בדיוק לפני 7 שנים. הוא נקרא “הילדה הכי

סליחה

סליחה, אפשר לבקש סליחה? כן בבקשה הגעת למקום הנכון אנחנו פתוחים כל יום בין תשע לשש ממי תרצי לבקש סליחה? סליחה, לא הבנתי “מהמקום”? “מחברו”?