סיפור כחול קטן

‏‏95f7aece8e8bdc04cb47b359360c1ef8 - עותק (2)אני לא יודעת אם סיפרתי לכם שבשנה האחרונה אני מתנסה בעוד כל מיני צורות של כתיבה. ואפילו לומדת את זה בצורה מסודרת. פרוזה. שירה. תלמידה.

אז הנה סיפור ממש קצר שכתבתי. מתאים להיום אז משתפת. אם בא לכם תכתבו לי מה חשבתם.

להמשיך לקרוא

הסיפור על האיש הבוער

כולם מיהרו לראות איך האיש עולה באש אבל היא עדיין לא מוכנה. שישרף האיש. היא אומרת לעצמה. עדיין לא הצליחה לשוות לעצמה את המראה הנכון לטקס השריפה.

המחנה, שעד לפני רגע עוד היה מלא באנשים, בקולות, בקריאות לחיים צורמות, בהשקת פחיות בירה לא מאוד קרות, בצחקוקים של שיכורים, היה עכשיו רק מלא אבק.

אבק.

אבק על נעלי הפלדיום השחורות שלה שנראות עכשיו כל כך לבנות. אבק בתוך הגרביים ובין האצבעות של הרגלים. אבק שחודר דרך הנקבוביות של העור ומשווה לו מראה חיוור למרות שכל כך התאמצה להראות שזופה. אבק שצורב לה בעיניים. אבק שהיא יכולה להריח דרך הנחיריים. אבק שיש לו טעם של חול בשפתיים. אבק שהפך לחלק בלתי נפרד ממנה. ממי שהיא כאן. ממי שהיא רוצה להיות כאן. רק בלי האבק.
להמשיך לקרוא

לונדון עם המתבגר – כמה אושר! ו-10 דברים שחייבים

unnamed (14)בפעם האחרונה שנסעתי עם המתבגר ללונדון, הוא היה בן 5. והיום הוא בן 15. כנס שהוא נורא רצה להשתתף בו בלונדון היה התרוץ בשבילי לקיים את ההבטחה לעצמי ולנסוע רק איתו. רק איתך.

אז נסענו. חמישה ימים של אחד על אחד. חמישה ימים של ביחד. חמישה ימים שבהם ריחפתי מעל האדמה כמו מרי פופינס רק בלי המטריה. להמשיך לקרוא

שמעון פרס הגירסה לילדים או איך הופכים ממפסידן למנצח

348הי ילדים שלי,

לפני יומיים הלך לעולמו שמעון פרס. וממש ברגעים אלו הוא מובא למנוחות. אני יודעת שאתם יודעים מי הוא היה. לא כמו הזמר הזה שאהבתי דיוויד בואי, שחפרתי לכם עליו כשמת, ולא ממש ידעתם מי הוא היה.

שמעון פרס. באמת אמא, הוא היה נשיא המדינה וראש הממשלה. וגם נפטר בגיל 93, שזה גיל ממש סבבה למות, אז למה את שוב בוכה אמא?

ממתי כמה דמעות זה בכי?? מבטיחה מעט חפירות הפעם. להמשיך לקרוא

שנה חדשה – איחולים חדשים וישנים

unnamedהשנה החדשה באה לי די בהפתעה. הקיץ רק נגמר אבל עדיין חם, ועוד לא ממש התאוששנו מהחופשה, וגם לא ממש חזרנו לשגרה, והנה כבר כולם מברכים בשנה טובה.

ואני עוד לא התחברתי עד שבדיוק היום, לא ממש ברור למה, התעוררתי בדיוק ברגע הזה. החדר היה חשוך אבל הלכתי להציץ מבעד לוילון, וגיליתי שהרגע הזה הוא שעת הזריחה. יום חדש. שנה חדשה. בטח האנשים האלה שאני לא מכירה מתפללים שתהיה טובה.

אני מנסה לחשוב מה אני מאחלת לעצמי לשנה החדשה. מציצה באיחולים שכתבתי לעצמי בשנה שעברה. ממש לא הרבה השתנה.  (תכף תראו). ובכל זאת רוצה להתמקד השנה בשלושה דברים קטנים. ממש פצפונים: להמשיך לקרוא