שמחה מאוד לארח כאן את רונן ברקה. הרי הוא לפניכם:
יש שאלה רבת שנים, שאינני מתיימר לענות עליה: ״מהי אומנות?״, ומי מחליט עליה?
ואתם בוודאי שואלים: איך כל זה מתקשר לכותרת?
אז ככה. זרם מרכזי באומנות, התופס מקום הולך וגדל בשנים האחרונות הוא הצילום.
צילום נחשב לאמנות לפחות מתחילת המאה העשרים, (הודות לאלפרד סטיגליץ) ווהוא מכיל בתוכו זרמים רבים ומגוונים הכוללים בין השאר צילום סטודיו, צילום דומם, צילומי נוף, צילום תת ימי, צילום דוקומנטרי וכו’.
זרם חשוב בצילום שזוכה להכרה מועטה בישראל אך הולך ומתפתח בעולם הוא צילום רחוב (street photography).
צילום רחוב הוא זיאנר שעוסק בצילום לא מבויים, במקום ציבורי אך לא בהכרח רחוב. צילום רחוב עוסק בסיטואציות מקומיות. באינטראקציות בין אנשים למקום שבו הם מצולמים, לאנשים אחרים או לחפצים, סמלים, סימנים וכו’. בצילום כזה אין לצלם שליטה על הסיטואציה, וגם לא על המצולמים והתאורה.
צילום רחוב תמיד יכלול התייחסות לסביבה הציבורית של האובייקט המצולם ובדרך כלל לא יבודד את האובייקט מן הסביבה.
אז כתשובה לשאלה שבכותרת, צילום רחוב אינו רק הנצחה של קבצנים.
צילום רחוב הוא בעיני הנצחה של תרבות, של סיטואציה שיכולה להיות ייחודית או מנגד, סיטואציה שמלמדת על זרם או התנהלות תרבותית חולפת.
צלם רחוב ישראלי ידוע הוא אלכס ליבק שזכה בפרס ישראל לצילום לשנת 2005.
מנימוקי השופטים: “אין עוד צלם כאלכס ליבק המעורה כל כך בחוויה הישראלית. הוא ניחן במחויבות ומשמעת, ראיה מקורית ונוקבת, לעתים אירונית של המציאות הישראלית על המובלעות הנידחות שלה. ליבק מצלם מתוך חירות מחשבתית ואמפטיה ומתוך התבוננות פואטית במחוות הרגעיות של המתרחש ברחוב הישראלי”.
הנה תמונה כה אופיינית לאלכס המדגישה את הניגודיות בחברה הישראלית:
בפוסטים הקרובים, אנסה להביא דוגמאות מדהימות (לטעמי) של צלמי רחוב, ישראליים ובינלאומיים, עכשוויים ובני המאה ה 19, אשר תורמים רבות ליצירת הזרם הכה חשוב באומנות ויותר מכך, צלמים אשר תורמים להנצחת התרבויות השונות המשתנות בקצב מהיר. שוב, ללא עריכה וללא שליטה על הסיטואציה.
את הפוסט הזה, אקדיש לצלם ישראלי, פליקס לופה, (Felix Lupa) יליד ברית המועצות. צלם רגיש במיוחד, עם נקודת מבט ייחודית על החברה הישראלית. נקודת מבט שהופכת לקומית בצילומי הרחוב שלו, ולדרמתית במיוחד בצילום הדוקומנטרי שלו.
פליקס הוא צלם אשר זוכה להכרה בינלאומית אשר מעטים הישראלים אשר זוכים לה. הוא שופט בתחרויות ומציג בתערוכות המרכזיות והחשובות בעולם בצילום, בכל מדינה אשר הז׳אנר מפותח בה.
כך הוא מתאר במילותיו את צילום הרחוב שלו:
״שבע שנים עברו מאז הבנתי, שהצילומים , אותם התחלתי להעלות ברחבי הרשת באותה התקופה, הם ” צילום רחוב” . ללא ספק הייתי מחמיץ את הז‘אנר המופלא הזה לולא החשיפה המאוחרת שלי לאינטרנט. לא לקח לי זמן רב להבין שה“ילד” הזה הוא יתום כאן בארץ ( או לפחות חד הורי) והחלטתי לאמץ אותו בחום. מתמונה לתמונה התגלה לי עד כמה מדהים הוא הרחוב , שופע חוויות אנושיות מרתקות , בכל פינה, סמטה, רחוב או שכונה, כלומר בכל מקום בו מצויים בני אדם.״
פליקס הוא אשף בכל הקשור לבניית ניגודים בתמונות, יצירת קשר בין האובייקטים המרכיבים את הסיטואציה או במקרים רבים – הדגשת הקשר המקרי (או לא) בין דמות לבין סביבתה, הסמלים, התמרורים או הסימנים שסביבה.
שתיים מתמונותיו כאן לפניכם:
אתם מוזמנים להתרשם מעבודותיו הייחודיות הן הדוקומנטריות והן צילומי הרחוב באתר האינטרנט שלו:
http://www.felixlupa.com/index.asp
החל בפוסט הבא, אביא כל פעם גם תמונה אחת שלי ואנסה לתת את נקודת ההתייחסות שלי לסיטואציה ואולי גם להסביר, למה חשוב היה לי לנצור את הרגע הספציפי הזה ולשמר אותו.
אשמח לקבל מכם תגובות או אפילו תמונות לאתר הזה או לאתר שלי:
תסתכלו סביבכם.
המון דברים קורים שם.
רוצים לקבל את הבלוג הבא ישירות למייל שלכם?
הרשמו לרשימת התפוצה
