להנות מהדרך

את רוב חיינו אנחנו מעבירים בלחכות לאיזה שהוא ארוע. לחופשה הבאה. לפגישה החשובה שתתקיים בעוד שבוע. ליום שישי. ליום שבת. שיגיע כבר החופש הגדול. שיגמר כבר החופש הגדול. לא חשוב למה. העיקר שיהיה לנו איזה ארוע לצפות לו. להתרגש ממנו.

כשאנחנו קטנים אנחנו מחכים שבועות ואפילו חודשים ליומולדת שלנו. ובסוף מה, הארוע המיוחל מגיע, ופוף, תוך כמה שעות הוא עובר. ועכשיו צריך לחכות עוד שנה שלמה ליומולדת הבא.

כשאנחנו גדולים אנחנו בדר”כ מחכים לחופשה הקרובה. אחד המחקרים המעניינים שקראתי לאחרונה מצא שאנשים נהנים הרבה יותר בתקופה שבה הם מתכננים את החופשה שלהם מהבית, מאשר בחופשה עצמה. כלומר, המסע הזה של להחליט לאן נוסעים ובאיזה דרך, לחפש מלונות ולקרוא על היעד נותנת להם תחושת סיפוק וכייף הרבה יותר גדולה מאשר החופשה עצמה. כי בסוף מגיעים וחם ומזיעים והמלון הוא בכלל לא כמו בתמונות..

אז יוצא שאת רוב החיים אנחנו מעבירים בציפיה לארוע הגדול הבא, כשבעצם החיים האמיתיים זה מה שקורה בין לבין. בדרך. וכשאנחנו אומרים לילדים שלנו שהרבה יותר חשוב להנות מהמשחק מאשר לנצח בו, אנחנו בעצם מתכוונים שיותר חשוב להנות מהדרך.

אז גם אני החלטתי להנות מהדרך. ולרגל הבר מצווה של הבכור, שמגיעה אוטוטו, החלטתי לעשות המון דברים שתמיד רוצים לעשות, אבל לא תמיד מגיעים אליהם:

עברתי על כל התמונות מכל האלבומים,

עברתי על כל קטעי הוידאו ממסיבות חנוכה בגן,

גיליתי סרטים נשכחים שצילמנו בקלטות VHS כשילד הבר מצווה רק נולד,

צילמנו גם תמונות עדכניות, אחרי שגילינו שיש לנו תמונות משפחתיות רק בבגדי ים…

אוף כמה נוסטלגיה וכמה דמעות במנות מרוכזות.

ואח”כ גם כתבתי, והבן שלי כתב בתשלובת מושלמת של ציניות ורגישות, ושוב הדמעות..

ואח”כ גם עשינו סרט מכל התמונות והסרטים האלה, וערכנו, ושוב התרגשנו.

אז זהו. אני כבר נהנתי מהבר מצווה,

אפילו שעדיין עוד לא הגיעה..

רוצים לקבל את הבלוג הבא ישירות למייל שלכם?
הרשמו לרשימת התפוצה