אתמול היו אצלנו חברינו הטובים ע’ וי’. פעם היינו מאוד מאוד קרובים. על תקן משפחה. בתוקף השינויים שמזמנים לנו החיים, היום אנחנו כבר קצת פחות, אבל איכשהוא, תמיד כשאנחנו נפגשים זה מרגיש הכי קרוב. כי כנראה גם כשרחוק מהעין, לא תמיד רחוק מהלב.
אז אחרי העדכונים ההכרחיים עברנו לדבר על הנושאים הרגילים: איך הבת שלהם כבר בצבא!! איך הבן שלנו תכף בר מצווה!! איך אף אחד מאיתנו לא מסוגל להתמודד עם הזמן שעובר ועם העובדה שהילדים שלנו הופכים להיות אנשים בוגרים בפני עצמם. אח”כ דיברנו על הכרס. ע’ מחובר מאוד לכרס שלו, ואוהב אותה אהבת נפש. בלי קשר ישיר למציאות אגב. הוא גם אוהב לדבר עליה בכל הזדמנות. את השיחה על הכרס ניהלנו תוך כדי שאנחנו אוכלים סטייק פילה עם סלט כמובן אבל גם עם קצת ציפס בצד. וגם שעועית ירוקה בשביל הבריאות. אח”כ דיברנו על המחלה הנודדת. לי ולע’ יש תחביב משותף. בכל פעם כואב לנו במקום אחר בגוף. בכל פעם אנחנו בטוחים שהנה זה הגיע. והפעם זה סופי. עד שהכאב הבא מופיע במקום אחר כמובן. בדר”כ אנחנו כבר לא טורחים לפנות לרופאים כי גם להם כבר נמאס לשמוע אותנו. אז אנחנו בעיקר מדברים על זה. אחד עם השניה או עם מי שמסכים לשמוע.
הסיכום של המפגש, שאפשר אפילו להעביר לכותרת היה: Game Over.
באיזה שהוא שלב זה קורה. המשחק נגמר ובעצם גם אתה. אמנם עוד יש לנו קצת זמן בשביל להגיע לשם אבל קצת זה דבר יחסי, בטח אצל פולנים. סיכמנו שחייבים לנצל כל רגע שנותר כדי להפיק ממנו את המירב. את זה אמרנו בדיוק כשחיסלנו את כל השוקולדים שהיו על השולחן לקינוח. כי איך אפשר להשוות את הכרס לעומת להפיק את המירב מכל רגע. אז הפקנו. אח”כ י’ הסבירה לנו שנמאס לה לשמוע כל הזמן על המחלות שלנו ועל הכרס שאין לנו. וגם גיבתה את סלידתה מאיתנו בתאוריה ממש מעניינת ששמעה, שבהפשטה מאוד לא מחמיאה גורסת שהמוח שלנו הוא בעצם אולפן של תוכנית ריאליטי קדומה, שבתוכו מוצבות שתי עמדות, אחת של פלוס ואחת של מינוס. ככל שאתה לוחץ יותר על הפלוס, להלן הנקודות החיוביות בחיים שלך שמסבירות מה אתה אוהב, למה אתה שמח וכו’, ופחות על נקודות המינוס שמסבירות מה מדאיג אותך, למה אתה עצוב וכו’, כך אתה צובר יותר נקודות פלוס, ולמעשה מצליח לשכנע את המוח שלך שאתה אדם מאושר ושמח בחלקו. המסקנה כמובן היא שצריך כל הזמן ללחוץ על הפלוס.
אז אחרי שהם הלכו החלטתי ללכת ללחוץ על הפלוס שלי, והכנתי לי רשימה של דברים שעושים אותי שמחה ומאושרת. להלן. רשימה חלקית.
המשפחה שלי: ההורים, האחות. הבעל והילדים המהממים במיוחד שלי (וזה אובייקטיבי לחלוטין)
החברים שלי, שעושים לי הרבה הרבה שמחה בלב לאחרונה ובכלל
בר המצווה של הבן שלי, שמכניס אותי למצב רוח נוסטלגי- רומנטי-מרגש.
הבלוג שלי והעובדה שאתם קוראים אותו. כמו עכשיו.
ועוד כמה דברים שהשתיקה יפה להם..
אז אם גם לכם בא להכין רשימה כזאת, אתם מוזמנים, וגם אם לא, רק תזכרו ללחוץ כל הזמן על הפלוס!
מוקדש באהבה לע’ וי’.
רוצים לקבל את הבלוג הבא ישר למייל שלכם?
אז תלחצו על ה- + ותרשמו ת’מייל:
