שמחה לארח את חברתי החדשה והמוכשרת מהעולם הוירטואלי, המכנה את עצמה “דודה פטוניה”, שמצליחה לתאר כל סיטואציה הכי פשוטה בצורה כה אנושית ומצחיקה. אז קבלו סיפור על הסופ”ש הרומנטי של הדודה פטוניה והמפרנס בעין כרם. היה קריר ומהיר. ובעיקר רומנטי. כי תמיד יש פרחים בסוף.
“במסגרת תוכניתי “אופק חדש” אני מקפידה לארגן את החופשה הבאה ברגע שאנחנו חוזרים מהקודמת. גם אם מדובר בחודשים מראש, “אופק חדש” חיונית לשמירת השפיות בטרפת הקיומית שבה מתנהלים חיי. כך שאת סוף השבוע הזה תכננתי כבר מזמן – לא משהו גרנדיוזי, רק ביקור חטוף בצימר החביב עלינו בעין כרם.
העניין הוא שבשביל לברוח לסופ”ש נדרשת אופרציה מורכבת לפחות כמו תכנון החופשה השנתית של רוה”מ. מזכירתו הנאמנה של המפרנס עודכנה מבעוד מועד ונשבעה להשאיר את יומנו חף מאירועים ביום חמישי, הצימר הוזמן במקביל לשריונה של השמרטפית שתכונה (בצדק!) ג’ולי (ע”ש מרי פופינס), כוחות הביטחון (בן דוד בעל עבר סמי קרבי) עודכנו על מנת לשמש גיבוי לג’ולי בעתות מצוקה, סירי קציצות וערימות שניצלים טוגנו למען לא ירעבו הגוזלים ואמא + מפרנס ציחקקו בהתרגשות שבועיים מראש.
בדרך אל האושר התרחשו כמה תקלות שגרתיות; ג’ולי הודיעה שתשמרטף בשמחה חוץ מאשר… ואז הגישה להנהלה את רשימת השעות שבהן תיעדר מהמשמרת. הסמי קרבי אמר שאין בעיה והוא יחליף אותה בכל רגע נתון חוץ מאשר… ואז הגיש רשימת שעות מקבילה לזו של ג’ולי. ההנהלה ג’ינגלה וקימבנה, או אז הודיע המפרנס שנקבע לו איזה דיון קצר בחצור הגלילית “אבל אין בעיה, גג ב- 14.30, אנחנו בצימר”.
אז מה אם הגענו ב-20:30, העיקר זה הרומנטיקה. והיה רומנטי. להפליא. הגשם זילעף כל הדרך, האמא קפאה את דרכה בסימטה הציורית המובילה אל הצימר המובטח והטביעה את נעליה בשלולית. לא חשוב, היינו בחופש. היה קריטי לא לבזבז את הדקות האוזלות; המפרנס הבעיר עצים באח הציורית (4 שעות עד שהציור הזה מתחמם). האמא פשטה את בגדיה בתנועות חתוליות, חייכה חיוך מפתה ו… הלכה לישון. העיקר זה הרומנטיקה!
>> גם הגרגרנית עבדה על הזוגיות שלה בסופ”ש ירושלמי
בוקר שישי הפציע, המפרנס נתן באמא מבט אוהב ואמר “נעשה רק מה שאת רוצה היום, רק שאני ממש חייב לקנות חליפה חדשה”. היה מאד רומנטי בגאפ. חליפה לא יצאה מזה, אבל המפרנס רכש לעצמו 4 סוודרים (100% צמר אלפקות – חיוני לחורף התל אביבי) 7 חולצות (40% הנחה) ו-2 זוגות ג’ינס (הם יושבים יופי על עכוז ההולמס פלייס החטוב שלו).
אחר כך כבר היינו רעבים. הצעתי שנעבור בשוק, נקנה כמה דברים, ננשנש בחדר, ננשנש אחד את השנייה, ננשנש את שמיכת הפוך. התפתלנו בסמטאות ירושלים. מצאנו חניה (!) ופסענו חבוקים אל השוק. משבאנו בשעריו לא ניתן היה להפריד ביננו מרוב צפיפות. טוב, ויתרנו על ארוחה ציורית למרגלות האח המבוערת. נחזור לצימר, נסתפק בנשנושים האחרים.
בפיתולי הדרך המובילה לעין כרם עמד טרמפיסט צעיר כתום שיער. “בנו של אבו טיר”, הרהרתי, מחשבת את קצי לאחור בשעה שהמפרנס עצר לידו בחריקת בלמים. ראש גזר קפץ אל המושב האחורי בחדווה וצהל “שליחי מצווה אתם, כמו מלאכים באתם לי, אלוהים שלח אתכם אלי!”, והסביר שכבר המציא תירוץ מעולה לשף במסעדה (הפתוחה גם בערב שבת) שבה הוא עובד.
לא ברור לי מה היה תפקידו של אלוהים באירוע, אבל אבו טיר ג’וניור הגיע למשמרת בזמן ואנחנו, מלאכי שרת שכמותנו, קיבלנו את המלצתו והזמנו מקום לסעודת השבת במסעדה המהוללת. האוכל היה סביר. המחיר – לא. אבל מחוץ לחלון טפטף הגשם, האח בחדרנו חיכתה מבוערת – העיקר זה הרומנטיקה.
שבת הגיעה – מהר מהמצופה. התחבאתי תחת הפוך מקווה שהזמן יתעכב עוד רגע. הזמן עשה את שלו וטס. בצהריים הטף התקשר בקול בוכים “מתי תבואו?”. ארזנו את עצמנו במהירות + שקיות מגאפ, נפרדנו בדמעות מהאח הציורית ויצאנו בדרכנו אל כביש מספר 1.
באבו גוש המפרנס חתך בפראות ימינה היישר אל המשתלה החביבה עלי. “מה?”, שאלתי במבט משתאה. “תתפרעי”, הוא אמר. התפרעתי. הרשימה ארוכה אבל הכי שווה הארגז של הפוקסיות.
פוקסיה
צמח ירוק עד, בארץ משמש בעיקר כעונתי (באזורים קרירים יתכן שישרוד את הקיץ).
מתאים בעיקר לשתילה בעציצים בתוספת דשן.
שמש מלאה – חצי צל. השקייה סדירה.
המוני זנים עם פריחות מרהיבות באביב.
העיקר זה הרומנטיקה!
רוצים לקבל את הבלוג הבא ישירות למייל שלכם?
הרשמו לרשימת התפוצה
