כולם סביבי מדברים על יוגה, עושים יוגה. מתרגלים יוגה. תנוחות, אסאנות, מתפתלים, מברכים את השמש, את הירח, נושמים עמוק ולצדדים, מתוך הבטן וגם החוצה, מותחים ואז מרפים.
ואני, מודה שניסיתי, ממש בקטנה ולא ממש התחברתי. ובעיקר לא הצלחתי להבין. את התורה, את הדרך, ובעיקר את הקסם.
ואז באה יעל, שהיא הדבר הכי רחוק שאתם יכולים לתאר לעצמכם משנטי במדבר, והסבירה לי בסטטוס אחד בפייסבוק, את החיבור העמוק והכה לא טריוויאלי שלה ליוגה.
אז קבלו, אולי גם אתם תתחברו. אם לא לתורה, אולי למילים:
נכתב ע”י יעל ארבל:
בכנס הערבה הקרוב, נציין אני והיוגה שנתיים לסיפור אהבתנו.
רק שנתיים וכבר שנתיים.
לכנס ההוא הגעתי בתור צלמת בעקבות רנטה, חברה ומורה בחסד. עד אז, בתור אירובית גאה ומדוגמת, היוגים נראו לי כת של תמהונים מרוטים והיוגה נתפסה בעיני כענף ספורט גריאטרי ומשעמם (בלי קפיצות, בלי מוסיקה ובלי מראות בחדר..!?). מפה לשם, משהו בקסם של אוויר המדבר בטקס ברכות השמש בהנחיית שמעון בן אבי למרגלות עמודי שלמה בשקיעה – גרם לי להניח את המצלמה בצד ולהצטרף למתרגלים. בדיוק שם זרעים שניטעו בעבר הבשילו לנביטה ומאז, רק שנתיים וכבר שנתיים מחלחלת היוגה בכל שריר בגופי ובכל פינה בנשמתי.
בראשיתה של הדרך היו חיפוש וחקירה- נגיעות וטעימות, גימיקים ואטרקציות, כנסים וסדנאות –כולל איינגר במדבר, ג’יוומוקטי בניו יורק, ביקראם בחורף, מייסור בזריחה, יוגה דאנס עם דייויד סאי, דהארמה עם רוקסן, אקרו יוגה ותאי יוגה ובינדו ועוד ועוד. כהרגלי התפזרתי בהתלהבות בין ריגושים והישגים. כאילו הכל וכמעט לא כלום.
שלב לימודי ההעמקה הפגיש אותי עם מורים חכמים שהכירו לי את שפת היוגה והראו לי את הדרך למתג האור. יוגה של אופן חשיבה וגישה לחיים, שפה שבה האסאנות הן רק הפרומו לבהירות ולמהות, שפה שהיא כלי לשחרור והשתרשות, לשינוי ולהשלמה, לנחת וחכמה.
“מי שאינו נטרד מזרם התשוקות הבלתי פוסק- כמו הים נשאר יציב ושליו למרות הנהרות אשר זורמים לתוכו וממלאים אותו ללא הרף- רק הוא זוכה בשלווה,ולא מי שמנסה להשביע תשוקות אלה” (בהגווד גיטא, 2.56,57).למדתי והפנמתי. בחרתי את היוגה שלי. השיטה- אשטאנגה ויניאסה. המנטורית – שירלי כספי. העיסוק ודרך החיים- יוגה.
שירלי אומרת: העוצמות של הפשטות, האינטגרליות, ההיטמעות – הדברים שלעיתים נראים קטנים אך אלו המובילים לשינויים הגדולים. עלינו לתרגל כל כך הרבה, עד שהתרגול יהיה כבר ממש לא מיוחד כי רק אז היוגה תהיה מיוחדת.. וכל רגע על המזרן ובעיקר בחיים יהיה חד פעמי, הזדמנות ללמידה, גדילה וצמיחה. איל (צ’חנובסקי) לימד אותי להתבונן באותו הנוף שוב ושוב, להעריך את נוכחותו המוכרת ולמצוא בו את הכח והיופי המשתנה. הסרת מעטה האשלייה והפניית החושים פנימה כדי לגלות את המוחלט והנצחי בתוכנו היא הדרך המותווית באופנישאדות.
רק שנתיים וכבר ערבבה לי היוגה את כל הקלפים וסידרה לי אותם מחדש.
כבר שנתיים ורק לא מזמן מצאתי את היוגה שלי בתוך עולם ומלואו (ואף מילה על “רוחניות”…)
ובנימה אישית זו- למי מכם חברים שחושב שאני נפרדת מהבלי העולם – אל דאגה. היוגה שלי אינה כוללת סגפנות או פרישות והליכה ליער.. גם לא המנעות מתענוגות חומריים- בטווח הסקאלה שלי ישנם רבים וטובים מאלה, וסבירות גבוהה למצוא אותי פה ושם במקום עדכני נהנתני כזה או אחר, לובשת (או נועלת..) מותג כלשהו, ואוכלת מנה בלתי צמחונית ומושחתת בעליל. אין היוגה ממליצה להימנע מתשוקה, שהרי היא אש החיים, אלא להימנע מהשתוקקויות. החופש מהשתוקקויות הוא התשוקה עצמה. מצב תודעה גבוה וחיים מאוזנים שנולדים מתרגול ולימוד עקבי ומסור הם נוסחת היוגה שלי.
רק שנתיים וכבר שנתיים ואת יום השנה אחגוג גם הפעם בערבה. כמו באהבה.
