שנה חדשה – משאלות חדשות (תשע”ג)

בשנה שעברה פרסמתי כאן רשימה של 10 דברים שאני מאחלת לעצמי שיקרו במהלך השנה.

לא הסתכלתי על הרשימה הזו במהלך כל השנה, נשבעת! ועכשיו, כשרציתי לכתוב לעצמי את הרשימה לשנה החדשה, חשבתי שכדאי שאציץ קודם ברשימה הקודמת. לתדהמתי גיליתי ש- 8 מתוך 10 האיחולים שלי לעצמי קרו והתגשמו. ולא, הרשימה לא היתה תלויה לי מעל המיטה ונשבעת לכם שלא הסתכלתי עליה אפילו פעם אחת במהלך השנה. אבל כנראה, שבתת מודע או בתת הכרה או באיזהשהוא תת, הדברים האלה ישבו, כי הנה הם קרו. כמעט אחד לאחד.

אבל אתם, בטח הרבה יותר מתעניינים במה שלא קרה. האמת צודקים, אז הנה. מודה. אמנם הצלחתי להתנקות מההתמכרות שלי לבלקברי, אבל החלפתי אותה בהתמכרות לאייפון. איך אומרים אצלנו בתאילנד? same same but different. וגם לא חזרתי לשיעורי הגיטרה. אבל בשביל זה תמיד יש את שנה הבאה, לא?

אז קבלו את רשימת  10 הדברים שאני רוצה לעשות השנה, שהתייחסתי אליה הרבה יותר בכובד ראש,  בבחינת Beware of what you’re wishing for:

1. להתרגש.

בתקופה שבה סף ההתרגשות כל כך גבוה, ששום דבר כבר לא מרגש, אני רוצה להתרגש. מדברים קטנים, מדברים גדולים, מדברים משמעותיים וגם מכאלה שלא. להרגיש את התחושה הזאת בבטן, לדעת לזהות אותה ולהבחין בינה לבין סתם בחילה מעורבבת עם קלקול קיבה. זו התרגשות אמיתית ממשהו שעשיתי, ממשהו שחוויתי או שאני עומדת לעשות. התרגשות טהורה. ולא רק פעם בשנה.

2. להתמיד.

הבלוג הזה שעומד לחגוג עוד מעט שנה, היווה עבורי אי של שמחה ועשייה במהלך השנה האחרונה. אבל ככל שהתמדתי בו גיליתי, שזה לא כל כך פשוט להתמיד. כי מה שבהתחלה הוא חדש ומלהיב ומסקרן ומרגש, (ראה הערך הקודם), הופך במרוצת הזמן לשגרתי, משעמם ויאללה יאללה, בוא נעבור כבר לדבר הבא. אז במהלך השנה הזו גיליתי, שלמרות שאני מאוד שייכת לז’אנר הבוא נעבור לדבר הבא, דווקא עם הבלוג הזה היה לי נעים להשאר. אולי בזכות התגובות החמות שקיבלתי מרבים מכם, אולי בזכות כל פעם שמישהו אמר לי: “קראתי את הספר שהמלצת עליו ונהנתי”, ואולי סתם כי גיליתי שאני באמת נהנית לכתוב. אז לפחות בכל הקשור לבלוג הזה ואולי לגבי עוד כמה דברים, אני מאחלת לעצמי עוד שנה של התמדה. עוד שנה של שגרה מבורכת.

3. לכתוב.

השנה גיליתי שאחד הדברים שאני הכי אוהבת לעשות זה לכתוב. לא שלא כתבתי קודם, אבל בטח לא בצורה מסודרת. איכשהוא על הכתב אני מרגישה שאני מצליחה להביע את עצמי הכי קרוב לעצמי. הכי מדויק. יותר טוב מדיבור. אפילו יותר טוב מחיבוק. אז אני מאחלת לעצמי השנה להמשיך לכתוב. אפילו לעלות שלב ולכתוב משהו יותר ארוך מבלוג. לא רוצה להגיד את המילה ספר כי זה בערך הדבר הכי קלישאתי בעולם שאדם יכול להגיד על עצמו, שהוא רוצה לכתוב ספר. אם לא ספר אז לפחות סיפור קצר, מחזה, מקאמה??

4. להסתכל על חצי הכוס המלאה.

אני יודעת שהכוס שלי די מלאה, וגם שבדר”כ אני יודעת לראות אותה כזאת. אבל לפעמים, הראיה מתבלבלת ואני רואה גם את החצי הריק. אז מאחלת לעצמי להפנים סוף סוף את המשפט הכה משומש. אבל לא רק להסתכל אלא גם להבין ולהרגיש שהכוס הזו לא רק מלאה בדברים טובים אלא שהיא מלאה גם בעשיה. ולא, לא צריך לכבוש את האוורסט בשביל להרגיש שעשית משהו משמעותי. וכן, גם לעשות טוב לעצמי ולאחרים זה נקרא עשייה.

5. לקבל את הגיל שלי.

להצליח להבין ולקבל את הגיל שלי ולחיות איתו בשלום. ולא, לא מדובר ב: “את נראית ממש ממש טוב לגילך, תעשי קצת בוטוקס והתעמלות, תלכי לבלוק פעם בשבוע אז תראי ותרגישי צעירה” אלא באמת לקבל את השנים שחולפות עם כל הטוב שהן מביאות, וגם את הרע לקחת בחשבון מבלי להבהל. להבין שהמוות הוא חלק מהחיים, ולא לפחד ממנו פחד מוות.

6. להתגבר על הפחד

אם כבר דיברנו על פחד מוות אני חייבת השנה ללמוד להתגבר על הפחד, להשתלט על החרדה שלפעמים משתלטת עלי. לא יודעת אם זה קשור לגיל, אבל יותר פעמים קורה לי שהחרדה משתלטת עלי. חרדה מטיסות, מהמחלה שכבר אין לי כוח להתייחס אליה, וגם סתם אם הבן שלי לא עונה לי בשמונה בערב יותר מפעמיים רצוף לטלפון. אומרים שהדרך לריפוי עוברת בהכרה, אז לשם כבר הגעתי, רק עוד חצי הדרך לפני.

7. לחזק את הקשר

השנה אני רוצה לחזק את הקשר עם האנשים שחשובים לי. למשל עם הילדים שלי. לא רק בגלל שהם האנשים הכי חשובים לי אלא בגלל שזה הכי קשה. כי לפחות חלק מהילדים שלי נמצאים בגיל שבו הדבר האחרון שהם רוצים זה לפתח מערכת יחסים עם אמא שלהם שאיננה קשורה במזון, תחבורה וכסף. אבל הילדים שלי גדלים לי מול העיניים והופכים לאנשים קטנים בפני עצמם עם אופי ועם תכונות ועם תחומי עניין, והייתי שמחה אם היינו יכולים למצוא לעצמנו איזה תחום עניין משותף שנוכל להתחלק בו ולייצר לעצמנו חוויות שהן רק שלנו.

8. לאסוף חוויות.

ואם כבר חוויות אז השנה, או מקסימום שנה הבאה תהיה שנת ה- “Burning Man” שלי. חייבת את החוויה הזו לעצמי גם אם היא לא תהיה קלה.

9. להבחין בין עיקר וטפל

כל כך מעט זמן יש לנו, ואת רובו אנחנו בסוף מבזבזים על הדברים הפחות חשובים של החיים. אז לדעת להבחין בעיקר, ולהתמקד בו, זו בהחלט משימה עיקרית.

10. להמשיך לעשות גם את כל הדברים שרשמתי ברשימה של שנה שעברה ולהצליח סוף סוף להתנתק קצת מהאייפון 5 שלי. מזתומרת אייפון 5. ברור שאני קונה את ה-5. נראה לכם שאשאר מאחור?? ואל תגידו לי שזה מתנגש עם המשאלה הקודמת שלי. אייפון זה משהו מאוד עיקרי בחיים שלי, לפחות בינתיים.

ולסיום, במקום לקנות לכם קערה לסלט, או פמוטים מכסף, החלטתי שהמתנה שאני רוצה לתת לכם לראש השנה היא פיסת נייר ועט, או לפטופ או אפילו המקום הזה באייפון שבו רושמים notes לעצמך. וזה בא ארוז בעטיפה יפה ביחד עם שעה פנוייה. אם אפשר בים בעת שקיעה או אפילו על המרפסת עם כוס יין או קפה. ואז פשוט תשבו ותכתבו את האיחולים שלכם לעצמכם לשנה הבאה. כנראה שיש משהו בכתיבה או בהתכווננות שגורם לדברים לקרות.

אז שתהיה שנה טובה ומגשימת משאלות.

ואם אתם סקרנים, או סתם רוצים להעתיק, הנה הדברים שאיחלתי לעצמי בשנה שעברה:

http://1-life.co.il/?p=2507

שתפו:

שיתוף ב facebook
Facebook
שיתוף ב whatsapp
WhatsApp
שיתוף ב email
Email

פוסטים אחרונים

הכל זה מלמעלה — התערוכה

לא. לא חזרתי בתשובה. אבל מי שעוקב אחרי קצת, בטח כבר יודע שבשנתיים האחרונות אני מצלמת עם רחפן תחת הכותרת #הכלזהמלמעלה.

הילדה הכי קטנה שלי בת 12!

הילדה הכי קטנה שלי כבר בת 12. כשחשבתי מה לכתוב לך, מצאתי בלוג שכתבתי בתאריך ה-8 בינואר 2012, בדיוק לפני 7 שנים. הוא נקרא “הילדה הכי

סליחה

סליחה, אפשר לבקש סליחה? כן בבקשה הגעת למקום הנכון אנחנו פתוחים כל יום בין תשע לשש ממי תרצי לבקש סליחה? סליחה, לא הבנתי “מהמקום”? “מחברו”?