מראה מראה שעל הקיר – אויש, נוזל לי הריר..

היום קראתי את הטור של ורד מוסינזון על איך שהיא אוהבת להיות בת 50.

אז חשבתי על זה. ועל כמה זה מרגש. הקבלה הזו של עצמך. כמו שאת. עם התובנות. עם הנסיון. עם הדברים שעשית ואלה שכבר לא תעשי אף פעם. עם המקומות שהגעת אליהם ואלה שכבר לא תגיעי אליהם. היופי הפנימי, שלא רק את רואה אותו אלא גם אחרים. מרגש. באמת, ונוגע ללב, ואפילו קצת נכון.

ולי יש רק עוד דבר קטן אחד להוסיף: אני לא סגורה על זה שאני אוהבת את הגיל שלי. בטח לא על איך שהוא גורם לי להראות. אולי זה בגלל שאני עוד לא בת 50. ואולי זה בגלל שאני קוראת את הטור של ורד על חוף הים כשמסביבי פזורות המון בחורות בנות 20 או פחות עם ביקיני מזערי, וכמה שאני לא אחשוב שאני נראית טוב, אני לא אראה כמוהן. כי גם הבטן השמנממנה שלהן נראית יותר טוב מהבטן הרזה והמתוחה שלי. ואיכשהוא, גם אם הן לא נראות הכי טוב בעולם, לי הן נראות הכי טוב בעולם.

וזה נכון. הן עוד מחפשות את מה שאני כבר מזמן מצאתי, ולהן יש עוד המון שאלות ולי כבר מזמן יש את התשובות, והן נורא מבולבלות, ואני הרבה פחות, למרות שלא בטוח, אבל יש משהו נורא מסעיר ומרגש בלחפש ופחות בלמצוא. יש משהו נורא פתוח בללכת אל הלא נודע, בלדעת שעדיין כל האפשרויות ממש פתוחות בפניך.

ולמרות שחלק מהאפשרויות האלה לא ממש פתוחות בפניהן, אולי אפילו רובן, ובלא נודע מחכות להן המון החלטות קשות, ובדרך לשם הן יתקלו בכמה קירות של החיים. ואנחנו כבר עברנו כמה קירות די גבוהים.

אבל מי שתבוא ותגיד לי שהיא חיה ממש בשלום עם הקמטים החדשים שצצים לה בצידי הפנים, ועם הקפלים בבטן, ועם הצלוליטיס, ועם הציצי הקצת נפול, היא לא פחות משקרנית פחדנית.

אפילו ג’וליה רוברטס כבר משחקת את המלכה הרעה ולא את שלגייה, אז מה זה אומר עלינו?

כי יכול להיות שאנחנו נורא אוהבות את מי שאנחנו. ואת המקום שהגענו אליו. ואנחנו מרגישות הרבה יותר שלמות (תרתי משמע?) וגם בטח לא היינו חוזרות עכשיו לגיל 20, ובטח לא מוותרות על כל מה שהשגנו. טוב, אולי רק לשנייה, אולי רק על חוף הים…

“אמא, תגידי על מה את חולמת?” מעירה אותי מהרהורי ביתי בת ה-5 לבושה בביקיני סטרפלס הורס, משקפי שמש של טייסות מיניאטוריות וכפכפי הוואינס, ונראית באופן כללי כמו מהדורה מוקטנת של ילדה בת 15.

“אה, על שום דבר, מתוקה” אני אומרת לה. אולי על איך שנראתי כשהייתי קטנה.

“אמא”, היא אומרת לי, “כשהיית קטנה נראית ממש כמוני…”!!

 

רוצים לקבל את הבלוג הבא ישירות למייל שלכם?
הרשמו לרשימת התפוצה


שתפו:

שיתוף ב facebook
Facebook
שיתוף ב whatsapp
WhatsApp
שיתוף ב email
Email

פוסטים אחרונים

הכל זה מלמעלה — התערוכה

לא. לא חזרתי בתשובה. אבל מי שעוקב אחרי קצת, בטח כבר יודע שבשנתיים האחרונות אני מצלמת עם רחפן תחת הכותרת #הכלזהמלמעלה.

הילדה הכי קטנה שלי בת 12!

הילדה הכי קטנה שלי כבר בת 12. כשחשבתי מה לכתוב לך, מצאתי בלוג שכתבתי בתאריך ה-8 בינואר 2012, בדיוק לפני 7 שנים. הוא נקרא “הילדה הכי

סליחה

סליחה, אפשר לבקש סליחה? כן בבקשה הגעת למקום הנכון אנחנו פתוחים כל יום בין תשע לשש ממי תרצי לבקש סליחה? סליחה, לא הבנתי “מהמקום”? “מחברו”?