אז איך לעזאזל חיים את הרגע?

החיים כל כך קצרים –  צריך לחיות את הרגע.

השבוע האחרון של דצמבר היה עדות מצמררת למשפט הזה: חבר שנהרג בתאונת דרכים, תינוק של חברים שהותקף עי חיידק טורף, חיים שמסתיימים בצ’יק או שנהפכים על פיהם בשנייה, ומזכירים לנו בצורה כואבת שאנחנו כאן לזמן כל כך קצר ושהכל יכול לקרות.

ואז, צפים ועולים כל המשפטים האלו שכולם יודעים לדקלם כל כך יפה, אבל אף אחד לא ממש יודע מה לעשות איתם: “חיים רק פעם אחת”, “צריך לנצל כל רגע”, “צריך לחיות כל יום כאילו הוא היום האחרון”,  ועוד כאלה משפטים שאתה קורא אותם ואומר: “נכון, לגמרי ככה צריך”, אבל אז אתה בדיוק מקבל סמס מהמורה של הבן שלך או מהפגישה הבאה שאתה מאחר אליה, ומנגנון ההדחקה, שנחלץ לעזרתך, מסייע לך לחזור מייד לשגרה.

אז גם לי עברו המחשבות האלה בראש יותר מפעם אחת השבוע בדרכי ל או מבית הקברות. ואח”כ מיד עברתי למחשבות אחרות.

והיום, כשבעלי שאל אותי איך עבר עלי היום, חשבתי לעצמי: “באמת איך עבר עלי היום? האם חייתי אותו כאילו היה היום האחרון? האם ניצלתי כל רגע, כל שנייה? האם עשיתי דברים שאני אוהבת ומתחברת אליהם ונהנית מהם ושואבת מהם סיפוק והשראה???”

אז התשובה היא כמובן: לא! לא עשיתי שום דבר דרמטי, או מרגש במיוחד, סתם יום שגרתי שהיו בו כרגיל כמה רגעים ממש מעצבנים כמו הבוקר שהערתי את הילדים וצעקתי עליהם שיקומו, יתלבשו, יצחצחו שיניים, יסתרקו, יקומו מהמחשב, ינעלו נעליים, לא קודם גרביים, יסדרו את התיק שנשאר זרוק על הרצפה מאתמול בצהריים ויעופו לביה”ס כי כבר 3 דקות לשמונה – לא כייף!

או כשהייתי בפגישה עם לקוח לא ממש סימפטי שהסביר לי למה הוא מבין הרבה יותר טוב ממני בנושא שלמענו שכר את שירותי המקצועיים בגלל שחשב שאני ה”מומחית” לתחום, אה.. וכמובן הלוויה שהייתי בה שהתחילה את כל ההרהור הזה..

אבל מצד שני היה גם את הקפה של הבוקר שאותו אני שותה עם החברות מהקפה, וזו דרך ממש מצוינת להתחיל את היום, והשעות שבהן ערכתי את הסרט בהפתעה שאנחנו מכינים לחברה טובה ליומולדת, שבמהלכן התרגשתי בעצמי מכל התמונות שמעלות זכרונות מרגעים ממש נעימים שחלקנו ביחד, והרגע הזה שהבת שלי אמרה לי שאני האמא הכי נהדרת בעולם (למרות שהיא רק בת 4 וכנראה עוד תשנה את דעתה בעניין הזה, עדיין היה כייף לשמוע), ובערב שיעור ספינינג מעורר עם מוזיקה מעולה ובעלי באופניים שלצידי, הכי קרוב שאפשר למסיבה מלאת אנדרופינים בשבע בערב..

בקיצור, החיים הם ברובם אוסף של רגעים קטנים שרק אתה בעצם ההתייחסות שלך הופך אותם לגדולים. צריך רק לאסוף את אותם רגעים ולסגור אותם במגירה מיוחדת, שתיפתח לא רק בארועים מיוחדים, אלא סתם ככה בסופו של יום רגיל, ותזכיר לנו למה גם היום הזה הרגיל, היה מיוחד וקסום.

ולסיכום, החיים, למרות הקלישאה, הם בדיוק מה שאתה עושה מהם. אז יאללה, תעשו!

שתפו:

שיתוף ב facebook
Facebook
שיתוף ב whatsapp
WhatsApp
שיתוף ב email
Email

פוסטים אחרונים

הכל זה מלמעלה — התערוכה

לא. לא חזרתי בתשובה. אבל מי שעוקב אחרי קצת, בטח כבר יודע שבשנתיים האחרונות אני מצלמת עם רחפן תחת הכותרת #הכלזהמלמעלה.

הילדה הכי קטנה שלי בת 12!

הילדה הכי קטנה שלי כבר בת 12. כשחשבתי מה לכתוב לך, מצאתי בלוג שכתבתי בתאריך ה-8 בינואר 2012, בדיוק לפני 7 שנים. הוא נקרא “הילדה הכי

סליחה

סליחה, אפשר לבקש סליחה? כן בבקשה הגעת למקום הנכון אנחנו פתוחים כל יום בין תשע לשש ממי תרצי לבקש סליחה? סליחה, לא הבנתי “מהמקום”? “מחברו”?