מכתב אהבה מודרני – “אם מילים יכלו לדבר”

בנות (וגם בנים),
אם חשבתן שהרומנטיקה פאסה מן העולם, במיוחד אחרי גיל 40,
שהכל אצלנו ציני, קר ומחושב, כן, גם האהבה, אז הנה לכן ההוכחה, שיש עוד תקוה.
מביאה בפניכן, סיפורו של חבר, שגם כותב מדהים, וגם מסתבר רומנטיקן ומשורר.
איזה כייף לדעת שעוד יש דברים כאלה, שיש עוד גברים כאלה, ממש באמצע החיים, ממש כאן לידנו.

רומאו ויוליה, קונצרטו למייל ולפייסבוק, גירסת 2011 :

ערב טוב יוליה,

שמי רומיאו. היינו יחד בשבוע האחרון – קבוצה של אנשים זרים שיצאה למסע מופלא.

הייתי רוצה להזמין אותך לצאת איתי לטיול וירטואלי קצר – או יותר נכון למעין שרינג וירטואלי חד צדדי. זה לא יהיה ארוך, אני מבטיח ובטח לא משעמם. אז בבקשה שימי עליך משהו כי בחוץ יש כבר צינה של סתיו ונזוז.

אך לפני שנתחיל לפסוע,  אני חייב להבהיר משהו חשוב מאד כבר עכשיו: אם בסוף הטיול תרגישי נבוכה, חסרת מנוחה, עצבנית וכל שאר ירקות – אז כבר עכשיו אני מתנצל. זה לא בא מהמקומות האלה בכלל. המייל הזה הוא פשוט שיר הלל לאישה הכי יפה שראיתי בשנים האחרונות – נקודה.

ודבר נוסף שחשוב לי לספר – עד לא מזמן התחולל קרב עקוב מדם שהחל אמש בסוף המסע ותם רק עתה. מצד אחד ניצב הראש שלי ומצד שני התייצב מולו הרגש. הראש טען בתוקף שהמייל הזה הוא דבר אידיוטי לחלוטין ושאם לא היה בי את העוז להתייצב מולך פנים אל מול פנים ולומר לך את אשר על ליבי אז חבל על הזמן ושאתקדם הלאה.

הרגש לעומתו טען שבתוקף הנסיבות ששררו במסע ושכללו בעיקר שתיקה אין סופית זה לא היה פייר גיים – ואם אני לא אשלח את המייל הזה אז מבחינתי כל אותה פלדה יצוקה שפרצה מכל חלקי גופי לאורך כל השבוע ושהוכיחה לי איזו עוצמה טמונה בי – תהפוך במהרה לחמאה צהובה.

וכל אותו הזמן אני ניצב בתווך – נקרע ביניהם – ומתקשה להחליט מי צודק.

אך לבסוף החלטתי שהגיע הזמן להרכין את הראש ולתתלרגש לפרוץ – וכך נפל הפור. הלילה המייל ישלח ליוליה – ומה שיהיה אחר כך זה כבר לא משנה.או במילים אחרות – אחריי המבול.

זזנו?

אז איפה הכל מתחיל בעצם?

למעשה עוד ביום הראשון, כשישבתי על גדר העץ וחלפת על פניי  – כבר אז העפתי בך מבט כמו בכולם – אבל פה היה משהו אחר. יש לי חולשה איומה לנשים יפות עם שער קארה – וכבר כשראיתי אותך תארתי לעצמי שמשעמם לא יהיה פה. וכמה שאני צדקתי .

ואז התחיל המסע. שעה רדפה שעה ויום הפך ללילה. ובתוך כל ההמולה והטירוף והכאוס של הימים הראשונים מצאתי את עצמי מתחיל להביט לכיוונך ללא הרף – מחפש את דמותך – ובמהרה חשתי שכל פעם שאני מביט בך אני פשוט מתהפנט.

משהו בך פשוט לא הרפה ממני. וזה היה לי כל כך טוב ומועיל וכייפי – עד שהעצים עוד יותר את החוייה שעברנו.

בשלב מסויים ההפנוט הפך למגנוט. את יודעת, היה יום אחד שעשינו מסיבה ואת רקדת כל כך יפה – נראית כמו מלאך בלי כנפיים. מסוג הרגעים שנצרבים בזכרון לנצח.

אני חייב להתנצל בשנית אם במקרה הרגשת שנעצתי בך עיניים או שחשת לא בנוח – סורי סורי סורי.

ואז השעון התחיל לתקתק והזמן התחיל לרוץ . ואני כבר הייתי שבוי לגמרי בקסם שלך ואת לא יודעת איך זה עזר לי להעביר את המסע – למרות שלא החלפנו אפילו בדל של מילה.

ופתאום זה נגמר. ואז הגיע היום האחרון ואת הופעת בבוקר לבושה כולך בלבן – יפה כמו אפרודיטה. או במילים אחרות היית כל כך יפה שזה פשוט היה כואב.

ורק על דבר אחד הצטערתי – שלא חשתי משום מה בנוח לבוא ולתת לך את המחמאה הזאת. ועד לרגע זה אני מנסה להבין למה ולא מוצא את התשובה . בטחון עצמי יש לי בטונות – ולראייה ההעזה לשלוח לך מייל חושפני שכזה. בכל מקרה כבר אז החלטתי שאני לא אוכל לנצור דבר כזה בליבי – ואני כבר אמצא דרך להתוודות בפניך.

אז יצא המרצע מן השק ואני מאמין שעכשיו את כבר מבינה על מה פשר המייל הזה. אם הייתי צריך להגיד במשפט אחד משהו שיסכם את זה – אז הייתי אומר שהיה לי הכיף והעונג וההנאה והכבוד לעבור את המסע הזה יחד איתך.

פליז תגידי שאת לא נבוכה או כועסת – אני חושב שאת מבינה מאיפה באה ההשתפכות הזאת. באמת רק מהלב – פרגון אין סופי.

זהו. כמעט הגענו חזרה . מרחוק מנצנצים האורות ועוד מעט שבת -אבל לפני שאפרד לשלום שאלה קטנה לי אליך :

אתמול כשחזרתי אל מה שרוב האנשים קוראים לו בית ואני קורה לו כלום – היה משהו קסום באוויר. נסעתי לאיטי על כביש החוף הערב כבר ירד ושמיכה של תוגה ירדה מן השמיים. ברדיו השמיעו מוזיקה חרישית ואני פשוט זרמתי. ואז בקע מן המקלט קולו המדהים של אבי בללי והוא שר על ציפור ששטה לבד במים וכנפיה שבורות. ומיד בתום השיר החלה לנקר בראשי שאלה שלא הצלחתי למצוא לה תשובה עד עכשיו: מה מחלים מהר יותר – כנף שבורה של ציפור או לב שבור של גבר ?

יש לך מושג ?

זהו, הגענו. אני אפרד ממך לשלום ואמשיך בדרכי הלאה. תודה ענקית על הכל .

רומיאו

 

“כנפיים שבורות” מילים ולחן אבי בללי. (במקור מתוך הסרט כנפיים שבורות)

יש מי שנשבר יש מי שממשיך ישר

ראיתי אדם מעיף חלום בשמיים

ראיתי את הים בא ולוחש אלי -זה ככה כולם ככה כולם

כמו גל בים שבא ונעלם

עוד רגע תם עוטף אותי ענן

ראיתי ציפור שטה לבד במים – כנפיה שבורות

כל כך רחוקים השמיים

וככה כולם וככה כולם

כמו גל בים שבא ונעלם