יום האישה הבינלאומי מצוין בעולם כולו בתאריך ה-8 במארס. יום זה מוקדש לציון הישגיהן של הנשים בעולם בתחומים שונים ולזכרן של הנשים בכל רחבי העולם, אשר לחמו בעבר למען השגת שיווין זכויות ולמען נשים אשר נלחמות בהווה. כמו כן, מציינים ביום זה את תרומתן של הנשים למען חיזוק השלום בעולם והבטחת ביטחונו.
הרקע ליום האישה – הרושם שהותירו אחריהן נשים אלו היה כה עז, עד שהוחלט למסד את היום זה ולציינו בעולם כולו.
יום האישה הבינלאומי שחל השבוע (ב- 08.03) הוא בערך היום הפמיניסיטי הכי לא פמיניסטי שיש. במקור זה היה היום שבו ערכו נשים מחאות על זכויותיהן מול זכויות הגברים במדינתן. ב- 1908 צעדו אלפי נשים ברחובות ניו-יורק בדרישה לשכר טוב יותר וזכות הצבעה. ב- 1910 נערך בקופנהגן כינוס נשים בינלאומי. ב-8 במארס 1857, פתחו מאות של פועלות במפעלי טקסטיל בניו-יורק בשביתה ובמחאה על תנאי העסקתן שכללו, בין השאר, עבודה של שעות ארוכות בשכר נמוך. ב 1977 החליטה האסיפה הכללית של האומות המאוחדות לאמץ את ה-8 במארס כיום המוקדש לציון זכויות האישה ולשלום עולמי.
בינתיים הוא הצטרף לשלל ימים המצוינים ביומן כמו יום האם שהפך בינתיים ליום המשפחה
אחת השאלות המטרידות ביותר את האנשים הנמצאים באמצע המרוץ של בניית קריירה ומשפחה, (ולמה לעזאזל זה תמיד צריך לקרות במקביל..) היא שאלת האיזון בין העבודה והחיים, או במילים אחרות, איך אפשר גם לנהל קריירה מצליחה וגם לנהל חיים. אמיתיים.
העובדה שהשאלה עולה רק באמצע המרוץ היא שבדר”כ בתחילת המרוץ התשובה די ברורה: הקריירה מנצחת. גם בגלל שכל ההתחלות קשות וצריך לתת את המקסימום, וגם בגלל שבדר”כ, נושא המשפחה והזוגיות עדיין בחיתוליו (תרתי משמע) ועדיין לא מספיק תובעני.
אבל איפהשהוא בהמשך הדרך, כשהמטלות מתגברות משני הצדדים, הימים הופכים ארוכים ודי מתסכלים, מזדחלת התובנה שאי אפשר לעשות הכל. בדרך כלל זהו השלב שבו נכנס גם משבר גיל ה- 40 עם כל המחשבות המנג’סות של מה באמת עשיתי עד כה בחיי, מה חשוב לי, מה אני עוד רוצה להשיג, וכו’ וכו’ שמתיישב מצויין על משבצת “איפה האיזון”.
אבל גם משהתקבלה ההחלטה שצריך לאזן בין חיים וקריירה, השאלה היא איך לעזאזל עושים את זה.
אז בגלל שאתם כל כך עסוקים בג’גלינג הבלתי פוסק שבין עבודה, גידול שלושה ילדים וכלב, שמירה על הזוגיות, נסיון להציל את החברות עם אלה שלא ראיתם כבר חודשיים וגם את היחסים עם ההורים והחמות, אנסה לסכם עבורכם את הרצאתו המרתקת של נייג’ל מארס ב- TED, לא לפני שתבטיחו לי שמתישהוא כשתתפנו (אי שם במרץ 2016 ) תצפו בה במלואה.
אחרי שהקדיש את רוב חייו לקריירה שלו, החליט נייג’ל לעשות הפסקה מהמרוץ ולהקדיש שנה אחת לאשתו ולארבעת ילדיו. הוא גילה שמאוד קל ופשוט לאזן בין קריירה לחיים האישיים כשאין לך קריירה בכלל.. אז לפני שחזר לעבודה הוא עשה לעצמו תרגיל קטן, שעליו אני ממליצה בחום, ורשם לעצמו את היום האידיאלי מבחינתו בשילוב בין חיים לקריירה.
להלן הממצאים:
יום אידיאלי בחייו של המאזן בין חיים וקריירה:
להתעורר נינוח אחרי שנת לילה טובה
לעשות סקס
לטייל עם הכלב
לאכול ארוחת בוקר עם האישה והילדים
לעשות סקס שוב
להסיע את הילדים לביה”ס בדרך לעבודה
לעבוד 3-4 שעות
לעשות ספורט עם חבר בשעת הפסקת הצהריים
לעבוד עוד 3-4 שעות
לפגוש חברים לדרינק בשקיעה
לחזור הביתה ולאכול ארוחת ערב עם האישה והילדים
זמן חופשי לספורט/מדיטציה/טלויזיה/חברים
לעשות סקס
לטייל עם הכלב
לעשוב סקס שוב
ללכת לישון
היום האידיאלי הזה, כמו ששמתם לב, הוא של גבר זכר, הנמצא כנראה בשיא אונו. אם אתם מבקשים לדעת את היום האידיאלי של אישה נקבה, פשוט תחליפו את הסקס בשופינג.
יש כמה בעיות עם היום המאוזן הזה, חוץ מחוסר האיזון בעניין הסקס, כמו המיעוט בשעות שינה שנובע מהצורך לקום ב-5 בבוקר בכדי להספיק את כל הדברים האלה, אבל נראה לי שבגדול ועם שינויים קלים, אפשר אולי לארגן את זה.
המסר המרכזי של נייג’ל הוא, שלעולם אל תתנו לאף אחד, ובעיקר לא לארגונים, כן, גם כאלה עם כוונות טובות, לארגן לכם את החיים, או להחליט עבורכם מה חשוב יותר או פחות, ומה הוא סדר היום האידיאלי עבורכם. ברגע שתדעו איך אתם הייתם רוצים שהיום שלכם יראה, תדעו לדרוש את הדברים שחשובים לכם וגם כמובן לעשות את ההתאמות הנדרשות וגם לוותר ולעגל פינות פה ושם.
השאלה שאני שאלתי את עצמי, בזמן שהתיישבתי לכתוב לעצמי את היום האידיאלי שלי, הוא איך לעזאזל אני רוצה שהיום הזה יראה. זאת בעיני השאלה הקשה באמת.
