כשסיימתי את התואר השני שלי במנהל עסקים לפני כך וכך וכך שנים הודעתי בחגיגיות לכל מי שרצה לשמוע שאני את הקריירה האקדמית שלי סיימתי. הלימודים שעממו אותי והגיעו לי עד כאן.
לכן אולי לקח לי כל כך הרבה זמן לגלות את ההרצאות המתקיימות באוזן בר (מעל החנות האייקונית האוזן השלישית), ובמיוחד את אלו תחת הכותרת “אקדמיית הביטלס”. כנראה שהמילה אקדמייה הרתיעה אותי. אבל אין שום דבר משותף בין הזכרונות שרודפים אותי ממסדרונות האוניברסיטה לבין ההרצאה המופלאה ששמעתי ביום שישי בצהריים על תחילת קריירת הסולו של של ג’ון לנון.
מדובר בסדרה של 4 הרצאות תחת השם הכה נכון: “האיש שהאמין רק בעצמו” שבאה בעקבות סדרה שכבר רצה זמן רב ומקדישה הרצאה שלמה לכל אלבום של הביטלס.
את ההרצאה הראשונה: “ריסוק ותרפייה”, מעבירים אורי משגב, שהוא ביטלמן וידען ידוע, שגם מתגלה כבן אדם די מקסים, ועוזרו הנאמן (כך הוא קורא לו) טל שגיא שהוא ידען גדול בזכות עצמו.
אז יצא שבצהרי שישי קצת שמשי וקצת חורפי עזבנו את הפריפריה המנמנמת ונכנסנו ללב ליבה של העיר הגדולה, השוקקת והדי עמוסה. מעבר חד נוסף היה מאור היום שבחוץ, לאולם החשוך. ישבנו על כסאות העץ קצת חוששים, כמו ביום הראשון של כיתה א’, רק בחושך.
אבל אז עלה אורי משגב ובעזרתו צללנו לשעתיים קסומות של מילים וצלילים, שאת רובם הכרנו, אבל העטיפה שבה הם הוגשו לנו, עשתה את כל ההבדל.
ע”פ משגב, קריירת הסולו של לנון מתחילה עוד בשיר האחרון שמוקלט באלבום הלבן – ג’וליה.
לנון כותב ומלחין ואפילו מקליט לגמרי לבד את השיר שמוקדש לאימו, שנדרסה מול עינייו כשהיה בן 17.
בשיר השני שהוא מקליט הוא מחליף את המוזה שלו מאימו ליוקו אונו ומקליט את הבלדה על ג’ון ויוקו.
אחרי ירח דבש שכלל בעיקר שהייה במיטות שהוצבו בכל מיני מקומות מוזרים, רכישת אחוזה קטנה, כיאה לכל זוג שמתחתן, התמכרות להרואין, גמילה מהרואין, וטיפול פסיכיאטרי שכולל הרבה זחילות וצרחות, ג’ון מקליט את האלבום הראשון שלו, תחת תחושה קשה של בידוד, (שמוסבר בשיר Isolation) ומוציא אותו בלי שם של ממש: John Lennon/Plastic Ono Band . זה עדיין לא פוגע במעמדו של האלבום כאחד החשובים בתולדות הרוק.
לנון באלבום הזה כבר לא עוסק במשחקי מילים, או בטריפים ודמיונות מסוג לוסי אין דה סקיי. אפילו שמות השירים, מלמד אותנו משגב, Mother, Hold On, Love, God מגלים לנון שמדבר בשפה הכי ישירה ופשוטה שאפשר, הכי חושפנית, ונוגע בכל הנושאים הכי כואבים שלו.
משגב מקריא לנו תרגום חופשי שלו, לחלק משירי האלבום, ומתנצל על שהוא מתרגש כל פעם מחדש, כמו ברגע שהוא מקריא לנו את שורת הפתיחה מתוך working class hero:
As soon as you’re born they make you feel small
By giving you no time instead of it all
Till the pain is so big you feel nothing at all
A working class hero is something to be
או בקריאה המצמררת שלו לאמא ואבא שלו בשיר Mother:
Mother, you had me
But I never had you
I wanted you
But you didn’t want me
So
I got to tell you
Goodbye
Goodbye
Father, you left me
But I never left you
I needed you
But you didn’t need me
So
I just got to tell you
Goodbye
Goodbye
את ההרצאה הוא מסיים עם השיר God, וכשכבר עומדות לנו דמעות בעיניים הוא מזמין אל הבמה לא אחרת מאשר את נינט, שנותנת שני ביצועים קורעי לב לשני השירים הכי קורעי לב מהאלבום הזה: Love, ו- Mother. ואת זה אתם חייבים לעצמכם לשמוע!!
Love is real, real is love
Love is feeling, feeling love
Love is wanting to be loved
Love is touch, touch is love
Love is reaching, reaching love
Love is asking to be loved
Love is you
You and me
Love is knowing
We can be
Love is free, free is love
Love is living, living love
Love is needing to be loved
אנחנו יוצאים לרחוב התל אביבי המואר שטופי אהבה, מרגישים שמבינים את לנון קצת יותר לעומק, וגם קצת את הרוח האנושית.
מומלץ, מומלץ בחום!
