בוקר. השמש זורחת בכניסה לבית חולים איכילוב. ביקור חטוף של הבריאים במתחם החולים.
אין כמו ביקור בבית חולים כדי להכניס את האדם לפרופורציה. מספיק לראות את האנשים בפיג’מות הכחולות כדי להבין כמה כייף שם בחוץ. כמה העובדה שלהתעורר בבוקר בלי כאבים, בלי קשיי נשימה, בלי קשיי יציאות או קשיים בכלל היא כל-כל לא מובנת מאליה.
לא יודעת מה אתכם, אבל אני לא סובלת בתי חולים. הרבה שנים חשבתי שכולם לא סובלים אותם אבל להפתעתי גיליתי שיש כאלה שדווקא ממש אוהבים. רופאים ואחיות למשל שבוחרים לבלות את רוב שעות העירות שלהם, (ויש להם הרבה יותר משלנו) בין הכתלים הירקרקים. ויש אפילו כמה אנשים רגילים שאוהבים. אבל אני לא. ממש לא. חושבת שזה בעיקר מהפחד. הפחד מהרגע שאצטרך לעבור מקבוצת הבריאים לקבוצת החולים. שיחטפו אותי כמו בסרט אימה. אמא’לה.
אז למה באתי לכאן אתם שואלים אם אני לא חיבת? אז זהו שגם אני חולה. חולה באחת המחלות השכיחות של הזמן המודרני. אני עדיין לא יודעת אם היא קיימת בספרי הרפואה אבל אצלי בספר היא נקראת “ההיפוכונדריה של הסרטן”. כן, כן, מה ששמעתם. לא בטוח שכבר התחילו לעשות עליה מחקרים, אבל ביני לבין החברים שלי יש להם כבר קבוצת מחקר מכובדת למדי.
המחלה האמת די פשוטה ולא מסובכת. כל כאב בטן הוא סרטן בבטן, כל עצירות היא גידול במעי, כל כאב שרירים הוא סרטן בעצמות, כל כאב ראש הוא גידול במוח. אנשים שלא מבינים חושבים שהמחלה עצמה היא סוג של גידול במוח. אולי זה נכון.
אז עכשיו כואב לי בכליות. אף פעם עוד לא כאב לי בכליות. עד שכאב לי לא ידעתי איפה בדיוק זה הכליות. אני אפילו עוד לא יודעת אם יש סרטן כזה אבל אני הולכת לברר. מתהלכת במסדרונות הארוכים של בית החולים ומדמיינת אותי עם הפיג’מה הכחולה וההבעה הכבויה. לכולם בבית החולים יש הבעה כבויה כזו. לחולים המותשים מהכאבים, מהבדיקות, מהניתוחים, מהבירוקרטיה ובעיקר מהעובדה שעזבו לזמן לא ידוע את קבוצת הבריאים השאננים, ועברו לגור בהיכל המחלות. גם לרופאים, ולאחיות ולסניטרים ולסטודנטים יש הבעה כבויה. עייפים ממשמרות בלתי נגמרות וממחסור כרוני בשעות שינה ומהמאבק הצודק על תנאי שכר ותנאי מחיה חולפים מולי בחליפות ירוקות, הליכה מהירה והבעה כבויה. הכל כבוי כאן. רק אורות הנאון שופכים אור בלתי מחמיא על כולם.
אז איפה אני הולכת לברר? במכון למניעת סרטן של פרופ׳ נדיר ארבר. המכון הוא המצאה של ארבר, עד כמה שידוע לי המצאה מקורית גם במישור הבינלאומי, שמטרתה להעלות את המודעות לבדיקות שגרתיות ומקיפות לגילוי סרטן. המכון, שהוא סוג של מכון סקר מנהלים משודרג אם תרצו, מבצע אחת לשנה את כל הבדיקות השגרתיות שהוכחו כיעילות לגילוי מוקדם של סרטן. החל מבדיקות דם , עור, פה ולסת, בדיקות יחודיות לנשים (סרטן השד) ולגברים (ערמונית) ועוד מבחר בדיקות כיד הדמיון הטובה עליכם ועל החוקרים התחום מניעת הסרטן.
באים פעם בשנה לחצי יום, ועושים את כל הבדיקות ב- one stop shop. מאוד יעיל ונוח. גן עדן לאנשים כמוני. אני כמובן עשיתי שם מנוי חודשי, ואני מקפידה לאתגר את החוקרים מדי חודש, על מחלות חדשות שאני ממציאה, על בדיקות חדשות שכדאי לעשות, ועל הדרך גם מרגישה איך אני תורמת לחקר הסרטן.
אחרי כמה בדיקות אני מתעייפת, ומחליטה שבעצם לא ממש מתאים לי כחול, וגם ירקרק זה צבע מאוד לא מחמיא, אז אני אומרת יפה שלום, וחוזרת אל השמש בחוץ, ואפילו את החום המהביל של אמצע יולי אני מקדמת בברכה אחרי כמה שעות בתוך חדרי הקירור של בית החולים.
עד הפעם הבאה.
ואם גם אתם רוצים לקבוע תור, כי זה חשוב וגם כדאי:
המכון לחקר ולמניעת סרטן, בית חולים איכילוב – 03-6974968
