
התערוכה של דאגלס גורדון במוזאון ת”א הכי מתאימה לילדים
במסגרת מסורת ה”ימי כייף” לקחתי את בן ה-11 ואת בת ה-6 לתערוכה של דאגלס גורדון במוזאון ת”א, שנקראת “אני גם…” חברה שדיברתי איתה השבוע שאלה
במסגרת מסורת ה”ימי כייף” לקחתי את בן ה-11 ואת בת ה-6 לתערוכה של דאגלס גורדון במוזאון ת”א, שנקראת “אני גם…” חברה שדיברתי איתה השבוע שאלה
“אופוריה”, סדרת הטלוויזיה החדשה שכתב רון לשם וביימה דפנה לוין, שעלתה השבוע בהוט, היא אחת הסדרות הפרובוקטיביות שנראו כאן על המסך. הסדרה מספרת את סיפורם של בני נוער ישראלים, ששום
כן כן! ככה אראה כשאהיה זקנה. בת שמונים! אם אזכה כמובן. אבל זה בלי לקחת בחשבון את כל הבוטוקס, פילינג, הזרקות ומתיחות פנים שאעשה.
כתבתי את זה בשנה שעברה, וכשחשבתי מה לאחל לילדים שלי לקראת שנת הלימודים החדשה, לא יכולתי שלא לחשוב שהנה עברה לה שנה, אבל בעצם שום
לקראת שנת הלימודים החדשה, חשבתי שכדאי להפסיק רק לקטר על מערכת החינוך המיושנת שלנו, ואיך היא צריכה להתחדש ולהתעדכן, וגם להציע איזו חלופה שאפשר ללמוד
אחד הנושאים המדוברים היום ברשת הוא אלימות נגד ילדים. אלימות של מבוגרים נגד ילדים אבל גם אלימות של ילדים נגד ילדים. כולם מכירים את ילד
יותר ממחצית החופש הגדול כבר מאחורינו, ונשאר החצי היותר פנוי. זה שאין בו גנים פרטיים לקטנים, קייטנות ליותר גדולים, ועוד מיני תעסוקות יזומות למינהן. זה
השבוע פגשתי חברה שלמרות שאני ממש אוהבת, לא ממש יוצא לנו להפגש. “אני ממש כועסת עליך” היא אמרה לי. “עלי?” שאלתי, “לא ראית אותי ולא
הספירה לאחור בעיצומה. לא, לא לגמר של היורו 2012 אלא לחופש הגדול. הילדים שלי סופרים, אני סופרת, ובעצם כל בית ישראל מחשב קיצו לאחור. עוד שלושה ימים
שבת בבוקר יום יפה. אמא שותה המון קפה, ואבא, אבא לוקח את הילדים להופעת מחול של בת-שבע. זה לפחות היה הרושם שלי, כש(אני!) לקחתי את
“איך הזמן טס” הוא ביטוי שמשתמשים בו בדר”כ כדי להסביר ולתאר כמה התבגרנו, כמה הזדקנו, וכמה הזמן עובר מהר. וברוח התקופה הוא אכן טס. או
אם יש משהו שמאחד את כל ההורים באשר הם הוא רצונם להיות הורים טובים. למרות שיש אין סוף אסכולות של הורות שנובעות שקיומם של אין
עד היום כל הנסיון שלי בבישול הסתכם בסנדוויצ’ים עם גבינה צהובה וחביתות. האמת, אף פעם לא היתי צריך יותר מזה כי תמיד בישלו בשבילי וגם
בגלל שאני ילד בן 13 ופחות מבין בעניינים של מבוגרים, אני רוצה לספר לכם על התלבטות שהיתה לי לפני הבר מצווה: אם לעלות או לא
“אז מה קונים לילד/ת הבר/בת מצווש?” היא אולי השאלה המדוברת ביותר בשנת הבר/בת מצווה. למרות שצ’ק הוא מתנה מקובלת ביותר, ואף משמחת מאוד בגזרת המתבגרים,
בטח כבר נתקלתם בסיטואציה שבה אתם פונים לילד שלכם, בדר”כ בגיל ההתבגרות שמתחיל בתקופתנו כבר בגיל שמונה והוא לא עונה.. מה שנקרא לדבר לקיר. אתה
בני הבכור, בעיני אתה ילד מאוד מיוחד. יש לך דרך מיוחדת משלך לעשות כל דבר, כמו למשל: מערכת היחסים המאוד מיוחדת שיש לך עם אח
את זה שהבן שלי חוגג בר מצווה בקרוב אתם בטח כבר יודעים, כי אני חופרת על זה ללא הפסקה ובכל מקום אפשרי. ביהדות אומרים שזהו
בני בכורי חוגג בחודש הבא את בר המצווה שלו. אל תשאלו מה זה אומר עלי ועל הגיל שלי ועל איך אני מרגישה כלפי עצמי, כי
הילדה הכי קטנה שלי חגגה אתמול יומולדת 5. ההכרה שכבר אין לי תנוקת בבית וגם די בוודאות אף פעם לא תהיה לי היא לגמרי לא
ע. דור בן ה- 13 מסביר למה בית ספר זו שיטה ממש גרועה ויש לו גם חלופה
היום הלכתי עם ילדתי בת ה-5 להצגת חנוכה. (“הכבש ה- 16” של מדיטק חולון) אני אומרת “הלכתי עם” ולא “לקחתי את” כי בשנים האחרונות עשיתי
האמת שלא ידעתי כמעט שום דבר על הונג קונג לפני שהגעתי אליה, פרט אולי לעובדה המשמחת שיש אליה טיסה ישירה מתל אביב, וממנה טיסה ישירה
המלצות על ספרים לבני נוער, בעיקר ספרי פנטזיה
איך לגדל ילדים מצליחים? איך לגדל ילדים מאושרים? הרהורים בעקבות צפייה בתוכנית “איך להצליח בששה שיעורים”
הכל התחיל לפני שנה. זה היה אחרי עוד סשן מתיש של: “תכנסו להתקלח, תתלבשו, תסתרקו, למה לא סידרתם את התיק? מה עם השיעורים? ולמה לעזאזל
שוב מכוונים את השעונים המעוררים. שוב מחדדים עפרונות. שוב מחדשים את מלאי הפיתות והחומוס והפסטרמה, מתלבטים התלבטות אחרונה בין קלמר של בילבונג או של אוניל.
שתים עשרה שנה עברו על מיכאל (שם בדוי, השם המלא שמור במשפחה שלנו) , והופ, הילד מסיים כבר כיתה ו’. איך אמר פעם איש חכם
במסגרת מסורת ימי הכייף שלי עם הילדים כבר היינו בכל מיני מקומות: שביל ישראל, הספארי, ירושליים, ועוד. החודש, מטעמי עצלות אבל גם מטעמי “בואו נגלה
אומרים שכשמתבגרים, נורא חשוב לעשות דברים חדשים. זה מאמן את המוח. זה מחדש את התאים. בדרך חזרה מהביאנלה בונציה, חשבתי שבשלושה ימים האחרונים עשיתי המון
רודוס הוא האי הרביעי בגודלו ביוון, ואחד המתויירים ביותר. מי שחולם על חופשה קסומה באי קטן שאף אחד עוד לא גילה, ידלג בקלות על רודוס,
לא. לא חזרתי בתשובה. אבל מי שעוקב אחרי קצת, בטח כבר יודע שבשנתיים האחרונות אני מצלמת עם רחפן תחת הכותרת #הכלזהמלמעלה.
הילדה הכי קטנה שלי כבר בת 12. כשחשבתי מה לכתוב לך, מצאתי בלוג שכתבתי בתאריך ה-8 בינואר 2012, בדיוק לפני 7 שנים. הוא נקרא “הילדה הכי