אם יש משהו שמאחד את כל ההורים באשר הם הוא רצונם להיות הורים טובים. למרות שיש אין סוף אסכולות של הורות שנובעות שקיומם של אין סוף אסכולות של אנשים, את כולם בלי יוצא מהכלל מאחדת השאיפה להיות הורים טובים לילדיהם בלי קשר לגיל, גזע, דת, אמונה, מצב סוציו אקונומי, או אם הם מאמינים במכות, בעונשים או בשיחות נפש לתוך הלילה.
בשביל להשיג את המטרה הנעלה, הורים באשר הם מנהלים עשרות שיחות עם עמיתיהם ההורים האחרים, הולכים לקורסים באדלר וחופרים את עצמם לדעת בשאלה איך לעזאזל עושים את זה.
הבעיה העיקרית בשאלה הזו מסתתרת בשאלה עצמה. השאלה “איך להיות הורה טוב לילד מתבגר” מתמקדת בהורה, וזו לדעתי מקור הטעות. השאלה המרכזית שאולי צריכה להשאל היא “איך לעזור לילדים להתבגר ולהפוך בוגרים מאושרים ומסופקים השמחים בחלקם”, או משהו כזה, קצת פחות מסובך..
ואם כל כך הסתבכתי עם הניסוח של השאלה, אז איפה בכלל מוצאים תשובה?
אז במקום לקרוא מליון ספרים ולראיין מאות מומחים החלטתי לנקוט בגישה הישירה ולפנות אל המקור עצמו, הרי הוא בני המתבגר ולשאול אותו: “מה הופך בעיניך הורים לטובים?”
להלן התשובות שקיבלתי: בחלוקה ל”מה כן לעשות” ו”מה לא לעשות”.
מה לא
- לא לצעוק על הילד. ילד שצועקים עליו זה ישר סותם לו את האזניים והוא במילא לא מקשיב למה שאתם צועקים לו תוך שהוא ממלמל לעצמו: “מתי זה כבר יגמר”.
- לא לחפור לילד בשיחות פילוסופיות על מהות החיים. החל מהמשפט השלישי הוא כבר לא מקשיב לחפירות שלכם אלא ממלמל לעצמו: “מתי זה כבר יגמר”.
- לא להגיד משפטים כמו: בגילך אני כבר הייתי/עשיתי/הבנתי… זה רק גורם לילד לרצות לעשות את ההפך.
- לא לנסות להיות הורה מגניב ליד החברים של הילד. זה אומר שאם באים אליו חברים ואתה רוצה לעזור, פשוט תתחפף. אפשר גם להשאיר משהו קטן לאכול במקרר.
- לא לחפור לילד על הלימודים שלו, על השיעורים, על המבחנים. תאמינו לו שגם מה שהוא עושה זה עולה לו בדמים, וגם תפנימו שהצלחה בביה”ס לא מנבאת שום הצלחה בחיים. אולי אפילו להפנה, תסתכלו על עצמכם..
מה כן
- לתמוך בילד בכל מצב, לתת לו גב. לתת לו הרגשה שלא משנה מה, תמיד נאהב אותו ונהיה שם בשבילו.
- למצוא תחביב משותף עם הילד כמו מוזיקה או סדרת טלוויזיה או אפילו הכנת צמידים ולעשות את זה ביחד, במיוחד אם עושים את זה על חשבון בית ספר.
- להיות פתוח עם הילד שלך, לדבר איתו על הכל, לתת לו לדבר על הכל ולגרום לו להרגיש שהוא יכול לומר כל דבר בנוכחותך בלי לבקר אותו וגם בלי לרוץ ולספר לאחרים.
- להקשיב לילד שלכם!! להבין מה הוא רוצה ולא ישר לנפנף אותו כי הוא ילד קטן שלא מבין כלום, כי אז הוא מרגיש שאתה מתייחס אליו כמו ילד קטן שלא מבין כלום והוא לא יפנה אליך יותר.
- להרשות לילד לעשות מה שהוא רוצה, לבלות עם חברים, ללכת לסרטים, לחוגים ולבילויים, וגם לממן את זה כמובן.
- לשמור על ראש פתוח.. ותמיד לזכור מה אתם רציתם לעשות בתור ילדים ומה חשבתם על ההורים שלכם..
מי אמר “אדלר” ולא קיבל…
